בשיתוף תלמה
סיפורה של נבחרת השחייה הפראלימפית הצעירה של ישראל
(צילום: אסף מגל)
קוראים לו קיריל שומייקו, הוא חיפאי, בן 14, שמתאמן בנבחרת השחייה הצעירה של ישראל. התיאור הזה יכול היה להישמע כמו התחלה של עוד כתבה שגרתית על שחיין צעיר ומבטיח, אך למעשה שום דבר לא שגרתי בסיפור הזה, שכן קיריל לא צריך להתמודד רק עם האתגרים הכרוכים בהצטיינות בספורט – ובענף יחידני ותובעני בפרט, אלא גם עם מחלת שיתוק המוחין (CP) שממנה הוא סובל, המאלצת אותו להתנייד בכיסא גלגלים.
"התחלתי להתאמן בנבחרת השחייה הפראלימפית הצעירה לפני ארבע שנים. אני מאוד אוהב להתאמן פה, בין היתר כי זה עושה אותי יותר בריא", הוא מספר, "השחייה יוצרת אצלי מין שמחה פנימית על זה שגם אני, במצבי, יכול לעשות ספורט. בגלל זה, כשאני שוחה אני מרגיש גאווה אישית, וזה חזק במיוחד כשאני מצליח להגיע לשיאים אישיים. מעבר לזה, השחייה גם עוזרת לי כמובן לשמור על כושר גופני גבוה".
למרות שמדובר בענף שבו אתה נמצא שעות ארוכות במים, לבדך, קיריל מספר שהבריכה מהווה עבורו מקום מפגש חברתי, שייחודו נובע מכך ששם הוא יכול להרגיש כמו כולם. "כיף לי פה עם החברים", הוא אומר, "יש פה אנשים שכולם עם מוגבלויות, בדיוק כמוני, כך שאני לא מרגיש אחר או שונה. לצד זה יש פה גם מאמנים טובים מאוד, שעוזרים לי תמיד אם אני עושה משהו בצורה לא נכונה".
יצא לך להשתתף בתחרויות?
"כן. השתתפתי עד היום בכמה תחרויות, שאחת הגדולות שבהן הייתה אולימפיאדת הילדים האחרונה שהתקיימה במכון ווינגייט. למען האמת, אני מאוד אוהב תחרויות ומתרגש מהמשחה עצמו ומהרגע שבו מודיעים לי מהו הזמן שאיתו סיימתי את המקצה. אני גם מאוד מתרגש מטקסי חלוקת המדליות".
מה החלום הגדול שלך מהבחינה הספורטיבית?
"המשפחה שלי גאה בי וכולנו חולמים שבעתיד אני אגיע למשחקים הפארלימפיים, אייצג את מדינת ישראל ואזכה במדליית זהב. אני יודע שלא לכל בן אדם בעולם יש את הצ'אנס הזה להיות ספורטאי, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות שקיבלתי".
מי שכבר הצליחה להגשים שאיפות רבות כשחיינית בוגרת, והגיעה למשחה משותף עם קיריל, היא יוליה גורדיצ'וק (26), תושבת הקריות, שכמו קיריל מתאמנת גם היא באיל"ן חיפה והייתה בשנים קודמות בנבחרת השחייה הפראלימפית של ישראל. היא קטועת רגל שמאל וקטועת חצי כף יד ימין מלידה. למרות גילה הצעיר יחסית היא כבר מחזיקה במספר שיאי ישראל, במדליית ארד מאליפות אירופה ובמקום השביעי בגמר משחה 100 מטר בסגנון פרפר במשחקים הפראלימפיים בטוקיו. כמו כן, היא ייצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים בריו.
6 צפייה בגלריה
יוליה גורדיצקי וקיריל שומייקו."כשזה קשור לספורט, מגבלה פיזית היא לא באמת מגבלה"
(צילום: שרון צור)
כשהייתה בת 12, גיל מאוחר יחסית לענף הבריכה, החלה לשחות באיל"ן חיפה לאחר שגילו לה עקמת בגב והודיעו לה כי הפעילות יכולה לשפר את המצב. ההתחלה הייתה עם טיפולים בהידרותרפיה בעקבות בעיות הגב, אך בהמשך היא התחילה ללמוד לשחות, עברה להתאמן בקבוצה המקומית, ומהר מאוד עלו על הפוטנציאל הרב שלה. מאז, השחיינית הצעירה לא מאכזבת, ומגיעה להישגים נהדרים.
"כשחיינית פראלימפית אני יכולה לספר שמה שמייחד את הענף הוא העובדה שיש מגוון רחב של נכויות – גם פיזיות וגם סוציאליות, וכל אחד מוצא את המקום שלו ומתחרה בקטגוריה שהכי קרובה לנכות שלו", היא מספרת, "אני באופן אישי מאוד אוהבת את ענף השחייה וקיבלתי ממנו המון. ייצגתי את ישראל במגוון רחב של תחרויות, בין היתר במשחקים הפאראלימפיים בריו ובמשחקים הפראלימפיים בטוקיו. יש לי כמה שיאי ישראל: ב-400 מטר, 800 מטר ו-200 מטר מעורב אישי".
במסגרת המפגש בין השחיין הצעיר והשאפתן לשחיינית הוותיקה והמוכרת העניקה יוליה לקיריל מספר טיפים מקצועיים להמשך דרכו. "אני רואה איך אתה מתאמן במים ומחוץ למים ואני מאוד שמחה לראות את זה", ציינה, "מה שהכי חשוב לדעת לגבי השחייה זה שאסור לוותר לעצמך גם כשהתקופות קשות. לכל אחד יש תקופות כאלה, אך כשעוברים אותן הן רק מחזקות ומחשלות אותנו. ואז אתה רואה את התוצאה שרצית להגיע אליה על הלוח, וזה באמת נותן לך סיפוק גדול ואתה מבין למה אתה עושה את הכל בסופו של דבר".
כמי שמהווה השראה עבור רבים, עד כמה מגבלה פיזית היא באמת מגבלה בכל מה שקשור לספורט הישגי?
"אני חושבת שמגבלה פיזית היא לא באמת מגבלה", אומרת יוליה, "בסופו של יום, לכל ענף ספורט פראלימפי יש התאמה למתאמנים בו, ומה שיפה זה שלא משנה איזו נכות יש לך, תמיד תוכל למצוא את מקומך בספורט הפראלימפי".
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 06:47, 12.09.23
