"המיצג הוקם בתחילתו של הקמפיין לשינוי חוק המצלמות", מספרת בריאיון לאולפן ynet ימית אברמוב על הלול הענק בגודל של ארבעה מטרים, שממנו בוקעים קולות של בכי, צעקות וקללות מאירועי אלימות שהתרחשו בשנה האחרונה בגני ילדים, ושהוצג אתמול בכיכר הבימה בתל אביב.
הקמפיין הוא פרי מטה המאבק למען ילדים, שפועל בשלוש השנים האחרונות לתיקון חוק המצלמות בגני הילדים לגילי לידה עד שש, כך שתתאפשר גישה אונליין להורים למצלמות.
קראו עוד:
"במצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים כיום, אנחנו בעצם לא מצליחים להציל ילדים מהתופת", אומרת אברמוב - אם לתאומים בני שבע שחוו אלימות בגן בהיותם בני שנה. "לתפיסתנו, אין כל היגיון בכוונותיו של משרד החינוך להשאיר את המצב כפי שהוא. אז אוקיי, מקליטים את הזוועות, ועד שהמשטרה לוקחת את המצלמות ועוד, למה אי אפשר לתת לנו גישה אונליין? למה אין דיגום כלשהו של המצלמות, אפילו תצפיות של מפקחים או של הורים מתנדבים? יש מה לעשות כדי למנוע מהילדים שלנו לחוות את הדברים הנוראיים האלה".
התחושה היא שלא עושים מספיק? שמטפלים בנושא רק שמתגלה מקרה קיצוני בגן?
"לדעתי לא עוסקים בזה בכלל. לצערי, כמה שהנושא נמצא בשיח הציבורי, הוא לא מעניין את הפוליטיקאים שנמצאים למעלה. זה פשוט לא מעניין, הם עוסקים בכל כך הרבה דברים חוץ מאשר בילדים שלנו. לא מדברים באמת על הביטחון שלהם, על ההכנה שלהם. גם שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, כשהיא הייתה יו"ר הוועדה לזכויות הילד, היא דיברה על הגיל הרך ועל הצורך לקדם את הנושא, אבל עברה כבר שנה - ולא קורה כלום. אפילו הולכים אחורה.
"אנחנו מקבלים כל כך הרבה הקלטות מזוויעות מגני ילדים, עם איומים, צרחות וקללות. ואחר כך מגיעות המצלמות בדיוק כמו שכולנו רואים, עם התמונות הקשות של האלימות, ועדיין לא קורה כלום".
עברו כמה שנים מאז המקרה שלכם, מאז שהתאומים חוו התעללות בגן. מה שלומם היום?
"אמנם עברו כמה שנים, אבל הטראומה עדיין פה. הדמעות עדיין עולות, וזה לא משהו שאי פעם יעבור. הבת שלי עד היום צורחת את נשמתה ובוכה, הבן שלי לא מגיב במצבים מסוימים. המדינה צריכה להבין שזה לא עוזר, ילד לא שוכח. על אף שהוא בן שנה, נאמר, כשהדברים האיומים האלה קורים, הוא גדל לתוך תופת שגדלה יחד איתו. הוא נמצא בתוך הדבר הזה, הוא חי את זה. גם אחרי שבע שנים אני עדיין מנסה לגדול מתוך זה, או לנסות לשחרר את האשמה ואת ייסורי המצפון".