כשהבן שלי אמר לרעייתי ולי: "אני יודע שאני יכול לספר לכם הכול, אני יודע שלא תזרקו אותי מהבית, אני יודע שתמשיכו לאהוב אותי", הרגשתי שהצלחנו. הרגשתי שכל מה שעשינו כהורים ובנינו כמשפחה, הזדקק לכדי רגע אחד של אמת.
הוא סיפר לנו שהוא טרנסג'נדר, שהוא לא רוצה לחיות בסוד, שהוא רוצה לאהוב את עצמו ושיאהבו אותו כמו שהוא. עמדנו בחדר ולרגע אחד שתקנו, כמו מאפסים את עצמנו ואת השעון. אחר כך התחבקנו ובכינו, וידענו שזה מן רגע כזה שהוא סימן בזמן: עד כאן ומכאן.
קראו עוד:
הגילוי שלו את עצמו מחדש היה מרגש ולא פעם מטלטל. היו עליות ומורדות, משוכות רבות שצריך לעבור, אבל לא פחות מכך, רגעים של אושר ושל דיוק של הגוף ושל הנפש. גם אנחנו, כל אחד מבני המשפחה הגרעינית והמורחבת, גילנו את עצמנו מחדש.
היינו צריכים להיפטר מהרגלים, היינו חייבים לעדכן תפיסות, לבדוק רגשות, להשתנות. היינו צריכים להתרגל לדבר אחרת, לומר אתה ולא את, לְךָ ולא לָךְ, מילים קטנות שבוראות מציאות. חזינו בשינויים הגופניים: הקול שהתעבה, הזיפים על הלחי והסנטר ועוד. עקבנו אחר התנודות של הנפש וראינו את הכוח והאור שפרצו מבפנים החוצה.
ושלא תתבלבלו, לאורך השנים היו גם הרבה קשיים וכאבים, חששות ופחדים: כאב על מה שהיה, שחקוק בגופי ובנפשי, וגם על מה שלא יהיה; תפילה שבני ימצא מנוח, ושהחברה תניח לו לנפשו ולדרכו; הפחד שיטרידו אותו או שידירו אותו, בעבודה, במציאת מקום מגורים, בחברה; החשש ממחשבות אובדניות או שמא אפילו יותר, והסטטיסטיקות המאיימות שצריך לנצח.
כל אלה עדיין קיימים. אבל לצדם יש גם אושר גדול, והתרגשות גדולה, על הדרך שהוא ואנחנו עברנו, על המקום שהגענו אליו, ומהתכניות לעתיד. למעשה, אם יש משהו שלמדנו בדרך הזו הוא שצריך לבחור באושר ולא לתת לכאב או לכעס להנחות אותנו.
"היו גם קשיים וכאבים, חששות ופחדים: כאב על מה שהיה, וגם על מה שלא יהיה; תפילה שבני ימצא מנוח, שהחברה תניח לו לנפשו ולדרכו; הפחד שיטרידו אותו או שידירו אותו; החשש ממחשבות אובדניות או שמא יותר, והסטטיסטיקות המאיימות שצריך לנצח"
בזמן שהבן שלנו עבר תהליך התאמה מגדרית, הוא נתן גם לכל אחד מבני הבית הזדמנות לשאול את עצמו שאלות, לחפש תשובות ובעיקר להיות אנשים קשובים יותר, מכילים יותר ואוהבים יותר. כל אחד ואחד מאיתנו למד על עצמו דברים שלא הכיר לפני כן, וכולנו למדנו את כוחו של ה-יחד. הייתי אומר אפילו שתהליך ההתאמה המגדרית שלו היה גם תהליך ההתאמה המשפחתית שלנו, הוא דייק את כוחה של המשפחה וכייל את הדברים החשובים בחיים.
יש הרבה רגעים משמחים ומכאיבים בגידול ילדים, רגעים של גאווה ושל פחד, של כעס ושל תקווה. אבל הרגע שבו החיים יוצאים ממסלולם הרגיל הוא רגע מבחן, ואתה יודע שעברת אותו בהצלחה כשאתה מגלה שכל הקלישאות הכי גדולות על האהבה הן גם נכונות: לאהוב בלי תנאי, האהבה מנצחת, האהבה שלא תלויה בדבר. כי אחרי הכול, להיות הורה משמעו לאוהב מישהו אחר אפילו יותר מאשר את עצמך.
הבן שלי יצא לדרך חדשה, למסע של חיים, והוא הזמין אותי להצטרף אליו. לא רק שלא יכולתי לסרב, אלא שראיתי בזה הזדמנות לבחון הגדרות ולפרוץ גדרות, להיות האבא שהוא רוצה שאהיה לו והאבא שאני רוצה להיות. יצאתי לדרך הזו כמו להרפתקה, בלי לדעת לגמרי לאן היא לוקחת אותי, אבל אפילו אני לא שיערתי בנפשי כמה משחררת היא תהיה וכמה אלמד לאהוב גם את עצמי יותר.
*
חיינו
חָמוּשׁ בְּמַצְלֵמַת
מִלִּים אֲנִי מְתַעֵד
אֶת הַלֵּדָה שֶׁלְּךָ.
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.
עַכְשָׁו אֲנִי כּוֹתֵב
אֶת הַגּוּף, לִזְכֹּר,
כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה
לִשְׁכֹּחַ אַחַר כָּךְ.
אֲבָל הָאוּלְטְרָסָאוּנְד
שֶׁלִּי סוֹרֵק אֶת כָּל
הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁל
שְׁנֵינוּ, וּמְחַבֵּר לְשִׁיר.
תִּמְצָא לְךָ חַיִּים מִשֶּׁלְּךָ
אַתָּה אוֹמֵר, כְּאִלּוּ
לֹא מִמֶּנִּי בָּאתָ וְאֵלֶּה
לֹא חַיַּי.
כַּמָּה פְּעָמִים
עָלֵינוּ
לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ
כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל אֹשֶׁר?
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019) ו"בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021)
