"תפסיקי כבר לשתף את כולם, את לא מבינה שזה מביא מזל רע?", היא אמרה לי באופן נחרץ. ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה שאימא שלה נוזפת בה אחרי שהיא אמרה מילה לא יפה. גלגלתי עיניים וצחקתי. "את מגזימה", עניתי. "ממש ממש לא! את יודעת כמה כוח יש למילים? למה את צריכה שכולם יידעו? מספיק שמישהו אחד שלא מת עלייך יעשה לך מזל רע. תבטיחי לי שאת לא מספרת לאף אחד".
שוב חייכתי וצחקתי, והדגשתי את העיניים המתגלגלות (בחיי שהן כמעט נתקעו לי). לגמנו מהקפה, נגסנו בחביתה ואכלנו סלט. בית הקפה היה שקט והיו מעט אנשים מסביב. אני אוהבת לשבת איתה בבתי קפה ולדבר על החיים. היא חברה שהיא אחות, כזאת שתהיה שם בשבילי גם באמצע הלילה. אנחנו מאוד דומות אבל גם מאוד שונות.
קראו עוד:
ענת היא בחורה של אמונות טפלות. היא יורקת כמו ממטרה כשעובר לידה חתול שחור, היא דופקת על עץ נגד עין הרע, והיא אומרת "טפו טפו טפו" לפני שתגידו בוקר טוב. לסיום, היא גם מסתובבת בגאווה עם שרוך אדום על היד. כזה שקונים בקברי צדיקים. כמובן, נגד עין הרע.
"כשאני עברתי טיפולים לא סיפרתי לאף אחד. בשביל מה הייתי צריכה? שיגידו שאני מסכנה כי אני לא מצליחה להיכנס להיריון ? שירחמו עליי? שאנשים ידברו עליי ויביאו לי מזל רע? תשמרי את זה לעצמך".
ידעתי שאם אומר את דעתי בעניין, ניכנס לשיחה שבה היא תנסה בכל כוחה לשכנע אותי שאני פשוט טועה. אז פשוט אמרתי לה: "תודה שאת כל כך אוהבת אותי ורוצה לשמור עליי, אבל לי יש דרך אחרת". עברו להן שעתיים מאז שהתיישבנו כאן בבית הקפה ואני כבר ממש חייבת לזוז, יום ארוך עוד לפניי. אנחנו נפרדות זו מזו וכמו חברות טובות, מצהירות שאנחנו חייבות לעשות את זה לעיתים קרובות.
נהגתי לכיוון הבית, ירד גשם ונהניתי מהצליל שמפיקים המגבים. (כן כן, אני מכורה לצליל הזה). בראש שלי הרצתי אחורה את כל מה שענת אמרה לי, ונזכרתי בפעם הראשונה שהדלקתי מצלמה ופשוט התחלתי לדבר ולספר על הסבב השני בטיפולי הפוריות, שלא הצליח.
המילים יצאו החוצה ללא שליטה וללא מחשבה. הראש לא שקל מילים והרגש התפרץ. כשסיימתי, הבנתי שצילמתי סרטון באורך של שש דקות ורציתי לשתף אותו ברשתות החברתיות. אני זוכרת שהעליתי אותו לרשת ומיד מחקתי. רעדתי מפחד. הראש הוצף במחשבות - אולי יחשבו שאני מסכנה? אני לא רוצה שירחמו עליי. אבל, החלטתי שאני מעלה את הסרטון הזה לרשת, וזהו.
כי זה מה שהרגיש לי נכון עמוק בתוך הקישקע (ואולי זו הייתה הפסטה המוקרמת שאכלתי לארוחת צהריים), אבל במבט לאחור, עשיתי את הדבר הנכון בשבילי. ומאותו יום אני מתעדת את עצמי ברשתות החברתיות בתוך התהליך הגדול הזה שנקרא טיפולי פוריות.
אני מביאה את הטוב, הרע והמצחיק. אני לא מחביאה את זה. אני לא מתביישת בזה ולא, אני לא מסכנה. אני אישה שמנסה להיכנס להיריון ועוברת חוויות מצחיקות, מתסכלות, קשות ומאתגרות. אני אישה שמספרת ואומרת את מה שנשים אחרות כנראה בוחרות לשמור לעצמן. לפעמים מתוך בושה, לפעמים מהפחד של "עין רעה".
ואני אמשיך לשתף את כולם כי זה נותן כוח לי ולנשים אחרות. אגב, מזל רע בשבילי הוא רק אמירה ללא שום הוכחה, אמירה שקל להישען עליה כדי להאמין שאם נספר, משהו נוראי יקרה. להיות מטופלת פוריות מסמל עבורי נחישות, אומץ והתמדה. אז למה לא לדבר על זה? בכל סיפור יש גיבורה. בסיפור הזה, הגיבורה זו אני, וזו את.
הכותבת היא גננת, שחקנית קומית לילדים וכותבת תוכן
