אסיפת הורים
האזינו: המסע לאימהות - מה עובר על מטופלות פוריות? #45
39:50
אני יודעת שלפעמים בא לך להפסיק את הכל ולוותר. את לא רוצה שייגעו בך יותר. הסימנים הכחולים בבטן הם עדויות לנפש הכואבת שלך, את דקירות המזרקים את כמעט לא מרגישה, וזה הדבר שהכי מעציב אותך - כי זו ההוכחה לכך שזמן רב עבר והגוף שלך התרגל לכאב. גם את התרגלת. התרגלת לקבל תשובות שליליות, התרגלת לצפות ואז להישבר ולבכות, התרגלת לבטן הנפוחה ולבדיקה אחר בדיקה. את גם לא תמיד את זוכרת מי היית בכלל, לפני שהתחלת לסחוב את המשא הכבד בנפשך.
בעבר היו לך יותר ימים שמחים. היום, יום האישה, הענן השחור שמעל ראשך מסתיר לך את השמש. את יודעת שבעברך היית קלילה. אהבת לבלות, לא נחת לרגע, אהבת את החיים ויותר מכל - אהבת את עצמך. היום, את לא מסוגלת להסתכל על עצמך במראה. את כועסת על הדמות הניבטת מולך, מאוכזבת מהאישה הזו שמסתכלת עלייך. את כועסת עליה, חושבת עליה שהיא פגומה.
את מאשימה את עצמך בסבבים הכושלים, ואת מתביישת בגוף שלך שלא עובד כמו אצל נשים אחרות. אני יודעת שלפעמים בא לך להפסיק הכל ולוותר, את רוצה שלא ייגעו בך יותר, אבל את לא אחת כזו שמרימה ידיים כל כך מהר. גם אם את מנסה חמש שנים או שנתיים, את לא עוצרת. גילית שיש בך כוחות שלא הכרת קודם.
קראו עוד:
את תזיזי הרים, את תגיעי לקצה הארץ גם באמצע הלילה, בלי איפור ועם שיער מבולגן, כדי להצליח. בימים שהענן השחור מסתיר לך את השמש, האמונה, הרצון והתקווה שבתוכך מאירים לך את הדרך. ברגעים שבהם את לבד, כשאת מסתכלת עמוק לתוכך, את יודעת שהאישה שעליה את כועסת וממנה את מאוכזבת, היא זו שאת גם מעריצה.
את אוהבת את הנחישות שלה, מעריכה את האומץ שלה, בלעדיה לא היית יכולה להמשיך, היא הדלק שלך. אתן שותפות למסע, בלתי ניתנות להפרדה, לשתיכן חלום משותף - להיות אימא. וכשתהיי אימא, איזה סיפור תרצי לספר לילד שלך? על אישה שהתביישה בגופה והסתירה את עצמה? על כאב שטושטש כדי שלאחרים יהיה יותר נוח? על כך שכעסת על עצמך אפילו שלא עשית שום דבר רע? על האצבע המאשימה המכוונת אלייך?
ואולי תרצי לספר לילד שלך שהחיים הם מכלול של דרכים, חלקן קלות וחלקן קשות. תספרי לו על הדרך שעברת כדי שהוא יגיע לעולם ועל כך שהיה לך קשה, ולמרות האכזבות, הכעסים והפחדים, את המשכת. כי כדי להגשים חלומות צריכים להיות נחושים, לנסות שוב ושוב, ליפול פעם אחר פעם ולקום בחזרה, כי מרחוק מנצנצת המטרה.
את תתארי לו כמה בכית , ואת תזכירי לו שהבכי הופך אותנו לאנשים חזקים. שזה בסדר ואפילו כדאי להרגיש את כל הרגשות. את תגידי לו שהמילה רגש היא לא מהפועל לגרש, אלא, מהפועל להרגיש. להרגיש הופך אותנו לבני אדם, טובים יותר. את תשתפי אותו שהלכת בגאווה ובראש מורם, לא התביישת במי שאת ובקשיים שלך, הרי לא עשית שום דבר רע. לכל אחד יש דרך לעבור, ואת שלך בחרת ללכת זקופה ולא כפופה.
אז איך יקראו לסיפור שלך? האישה שהתביישה או האישה שאהבה את עצמה?
הכותבת היא גננת, שחקנית קומית לילדים וכותבת תוכן
