אחת ולתמיד - כל השלבים בתהליך הגמילה מחיתולים. השילוב בין התחממות מזג האוויר לבין החופשה מהגן, הפכו את חג הפסח לחג החירות מהחיתול. הנה מה שאתם צריכים לדעת על התקופה הזו, שלב אחרי שלב.
קראו עוד:
הגישות הקיימות לגבי פרידה מחיתולים
האם כדאי לתרגל את הורדת החיתול לכמה שעות בכל פעם או להוריד בבת-אחת? בדומה לחינוך ילדים בכלל, גם בתהליך הפרידה מחיתולים אין גישה אחת נכונה. בגדול, ניתן לחלק את הגישות הקיימות לשתי קבוצות, הגישה ההדרגתית והגישה הישירה.
לפי הגישה ההדרגתית, ההורים יורידו את החיתול רק לכמה שעות ביום בכל פעם, כאשר בשאר היום הילד ימשיך להיות מחותל. בהדרגה ולפי התקדמות הילדים, ההורים יגדילו את פרקי הזמן ללא החיתול. בדרך זו, הפעוטות הם אלה שמובילים את התהליך מבחינת הקצב והתזמון.
לעומת זאת, בגישה הישירה ההורים יורידו את החיתול בבת-אחת למשך כל זמני הערות של הפעוט. לפי גישה זו, ההורים הם אלה שמובילים את התהליך והפרידה מהחיתול המוכר היא מוחלטת מהשלב הראשון, למעט בזמן השינה.
מניסיוני, הגישה הישירה עדיפה משלוש סיבות. הראשונה, קשורה לתפיסה הכללית שלי להפרידה מהחיתול כתהליך חינוכי לכל דבר ועניין. הילדים שלנו נולדו בשלים לגמילה והם יידעו לאותת לנו על הצרכים, בדיוק כפי שהם ידעו לעשות זאת לגבי רעב ושובע בתור תינוקות. אם כבר, ייתכן שאנחנו אלה ש"כיבינו" את המנגנון הטבעי הזה. על-כן, זו אחריותנו לקדם ולהוביל את הילדים בתהליך.
הסיבה השנייה שבגינה אני מצדדת בגישה הישירה לפרידה מחיתולים היא הימנעות מבלבול. חלק מהלמידה בתהליך הפרידה עובר דרך למידה של תוצאות והשלכות. כך, ילדים שחשים תחושת מלאות משלפוחית ואחריה "פספסו" פיפי, יחושו את תחושת הרטיבות הלא נעימה של הפיפי החם זורם על בגדיהם. כתוצאה, להבא הם יוכלו ללמוד לקשר בין תחושת המלאות והלחץ בשלפוחית לבין הצורך להתרוקן. עם זאת, אם הילד מחותל לסירוגין בתהליך, כפי שקורה בגישה ההדרגתית, לעיתים אין תוצאה לפספוס משום שהפיפי נספג בחיתול. וזה עלול לבלבל את הילד ולהאט את הלמידה.
הסיבה השלישית נוגעת לכך שהגישה ההדרגתית עלולה להקשות על הילד להתגבר על פחדים טבעיים המאפיינים את תחילת הגמילה. פעוטות רבים מתחילים את התהליך עם חשש משחרור הצרכים בסיר או בשירותים. עבורם, ההזדמנות לחזור לחיתול המוכר והבטוח בעוד זמן קצר בגישה ההדרגתית, עלולה לעודד התאפקות בשחרור הצרכים עד שיגיע החיתול. כך, הם לא מקבלים הזדמנות אמיתית להצליח בשחרור הצרכים בסיר, ולהבין שזה לא מפחיד כפי שאולי הם חוששים.
מהו הגיל הנכון לגמילה מחיתול?
אם אתם מתלבטים בנוגע לגילו של הילד כסמן לזמן הנכון להתחיל בתהליך הפרידה מהחיתול, חשוב לזכור את ההיבט התרבותי. בישראל, רוב ההורים בוחרים לגמול את ילדיהם בין גיל שנתיים לשלוש, ולפעמים אפילו בין גיל שלוש לארבע. עם זאת, אני ממליצה להתחיל את תהליך הפרידה בגיל צעיר ככל האפשר, ואפילו בגיל שנה וחצי.
לתפיסתי, יש כמה יתרונות לגמילה בגיל צעיר והראשון שבהם הוא שכיחות נמוכה יותר של בעיות בגמילה. אתגרים מגוונים כמו חרדת אסלה נפוצים יותר בגמילות שהתחילו מאוחר יחסית, בסביבות גיל שנתיים-שנתיים וחצי. היתרון השני קשור ליכולת שלנו לגייס את שיתוף הפעולה של הפעוט. כשאנחנו דוחים את הגמילה לגיל שנתיים או מאוחר ממנו, אנחנו עלולים להתקשות לגייס את שיתוף הפעולה של הילד בעקבות גיל ה'לא-לא'. כתוצאה מכך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מנסים להוביל את הילדים לסיר ללא הצלחה, מתחננים בפניהם ומבטיחים הפתעות. כל אלה עלולים להקשות על ביסוס הפרידה מהחיתול.
איך תדעו שהילד "בשל" לפרידה מהחיתול?
למרות שחג הפסח מתקרב ועונת הגמילה קרובה לשיאה, אין זה אומר שזה התזמון הנכון עבורכם ועבור ילדכם להיפרד מהחיתול.
ודאי נתקלתם במונח "בשל" בהקשר לתקופת הגמילה. אני פחות מאמינה במושגי ה"בשלות" וה"מוכנות" לכך, לתפיסתי, רק פירות במטבח הם בשלים, ולא ילדים בתהליך גמילה. התנאי היחיד ההכרחי באשר לתזמון התחלת הגמילה הוא הפניות של ההורה ושל הילדים. למשל, אם אתם עתידים להיות עמוסים בחג הפסח, בעקבות עומס בעבודה, התחייבויות משפחתיות או יציאה לחופשה, זה לא ממש זמן מתאים עבורכם לנהל את תהליך הגמילה של ילדכם.
וגם, אם ילדכם עתיד לעבור שינויים משמעותיים בתקופה הקרובה, כמו לידת אח או מעבר דירה, גם הוא אינו פנוי ללמידת החינוך לניקיון. לכן, מוטב שתמתינו עד שגם אתם וגם הם תהיו פנויים לכך. לעומת זאת, אם אתם חשים פניות מצידכם ומצד הילדים, חופשת הפסח היא הזדמנות נהדרת להתחלת תהליך גמילה מפאת השהייה הממושכת יחד בבית בזמן זה.
כיצד להתכונן לגמילה?
בין אם בחרתם להתחיל את הגמילה מהחיתולים בחג הפסח, ובין אם בחרתם לדחות זאת כרגע, מומלץ להתחיל בתהליך ההכנה לפרידה מהחיתול. תהליך הכנה מיטבי יכלול חמישה שלבים:
שלב ראשון: הגברת המודעות לצרכים. עוד בזמן שהילדים מחותלים, חשוב שתגבירו את המודעות שלכם ושלהם לעשיית הצרכים. הגברת המודעות תסייע לכם ולהם בתחילת תהליך הפרידה מהחיתול, כך שתלמדו לזהות את הסימנים המקדימים למלאות השלפוחית או המעי, ותוכלו לסייע להם להתפנות בהתאם.
ילדים רבים כבר מודיעים על הצרכים שלהם עוד כשהם מחותלים, אך גם אם ילדכם אינו מתריע טרם עשיית הצרכים, תוכלו לערוך מעקב אחר הסימנים הגופניים, הבלתי-מילוליים שלו על מנת לסייע לו ולכם להכיר את גופו טוב יותר.
שלב שני: קריאת ספרים. ספרים הם דרך מופלאה להכיר לילדיכם את תהליך הגמילה ולהכין אותם אליו. השימוש בספרים מאפשר לילד להזדהות עם הגיבור או עם הגיבורה ועם חוויית הגמילה דרכם. כך, לכשתתחילו את הגמילה, התהליך יהיה יותר מוכר ופחות מפחיד וזר עבורם. בנוסף, השימוש בספרים מנרמל את חוויות הגמילה השונות עבור הילד, הפספוסים, הצרכים בסיר וכמובן ההצלחות. כך, לכשילדכם יחווה את כל אלה, הוא יחוש שמה שהוא חווה הוא טבעי ביותר. אני ממליצה לבחור יחד שניים או שלושה ספרי גמילה, כך שהילדים יוכלו לקחת חלק פעיל ולבחור בהתאם להעדפתם.
לצד הקראה יזומה שלכם, הקפידו להניח את הספרים במקום נגיש כך שהם יוכלו לדפדף בהם בעצמם אם יבחרו בכך. אם ניחנתם בחוש יצירתי במיוחד, תוכלו להכין לילדיכם ספר פרידה מחיתולים אישי שגולל את סיפורו ומתייחס לאירועים נפוצים בתהליך - פספוסים, הצלחות, בחירת תחתונים ועוד. ספר אישי יאפשר לילדים לחוש מוכרות וביטחון עם השלבים השונים של הגמילה.
שלב שלישי: קניות משותפות. לאחר שהצטיידתם בספרים, הגיע השלב לקנות את הציוד הנוסף לו תזדקקו בגמילה. אני ממליצה לרכוש שני סירים (מהסוג הפשוט ביותר), ישבנון נוח ומלאי תחתונים פשוטים. כדאי לשתף את ילדיכם בתהליך הרכישה, וכך להכין בבית את הציוד הנדרש באופן שבו הילדים יחוו את הסיר והישבנון כמוכרים ואף יצפו ללבוש כבר את התחתונים שבחרו.
שלב רביעי: הכנה מילולית. הורים רבים מרגישים שעליהם להכביר במילים ובשיחות הכנה עמוקות עם ילדם לפני תהליך הגמילה, על מנת שהוא יהיה מוכן היטב. עם זאת, דווקא שיחות עומק והכנה יתרה עלולים לייצר חוויה לחוצה שאינה טבעית עבור הילדים. אני ממליצה על הכנה קצרה כמה ימים לפני תחילת התהליך, שתאפשר לילד חוויה של ביטחון. למשל, עבור ילד בן שנה וחצי שתפיסת הזמן שלו אינה מפותחת, כדאי להשתמש בעוגני זמן, כמו - "היום יום חמישי, מחר יום שישי ואנחנו חוגגים את ליל הסדר אצל סבתא. ביום שבת נגיד 'ביי ביי' לחיתול ונלבש תחתון. אני אעזור לך לעשות את הפיפי והקקי שלך בסיר". הכנה כזו מאפשרת לילד להתכונן לבאות, אבל גם אינה מעמיסה בחוסר-ודאות, כאשר ברור שההורה הוא זה שמוביל את התהליך.
שלב חמישי: הכנת הבית. הצטיידו במלאי חומרי ניקוי נוחים וזמינים לניקוי נוח ומהיר של פספוסים ממגוון משטחים. בנוסף, אני ממליצה לרכוש משטחי הגנה למזרן וכן משטחים המונעים העברת נוזלים למזרן. על אף שלרוב יש עוד זמן עד שילדיכם יהיה מוכן לגמילה בשינה, ניתן להשתמש במשטחים הללו לכיסוי ריפודי ספות, כורסאות ושלל משטחי רביצה בבית. כך תוכלו להימנע מחוויה לא נעימה של ניקוי כתם שתן מספת הסלון. כמו-כן, אל תשכחו לגלגל ולאחסן את שטיחי הבית ולהכניס לארון כריות מיותרות. אל תדאגו, זמן קצר אחרי תחילת הגמילה, כשהפספוסים יהיו נדירים יותר, תוכלו להשיב את הבית לקדמותו.
האם להתחיל בשירותים או בסיר?
גם כאן, גישות שונות יציעו עצות אחרות, והמלצתי היא להתחיל את תהליך הפרידה מהחיתול באמצעות סיר ולא בחדר השירותים. הסיר, הקטן והאינטימי, פחות מאיים על הילדים ומעניק תחושה מוגנת ובטוחה. יתרונו הגדול של הסיר הוא בהיותו נייד, כך שיש לכם סיכוי טוב יותר לעצור את הפספוס כשהוא מתחיל, ומיד להושיב בו את הילדים. בימים הראשונים מומלץ למקם את הסיר קרוב אליכם כך שיהיה נגיש וזמין. בדרך זו תוכלו גם לצאת לדרך ולהתנהל עם תחתון בלבד, ללא מכנס, ולהקל קצת, בעיקר עליכם, את ההתארגנות לישיבה בסיר ולהפוך אותה למהירה יותר בשעת הצורך.
מדוע הם מפספסים?
החינוך לניקיון הוא הליך חינוכי לכל דבר, שלב שבו אנחנו מלמדים את הילדים לשנות את דפוסי ההתנהגות בנוגע לצרכים שלהם. אם עד כה היה זה לגיטימי לעשות את הצרכים בכל רגע נתון בחיתול, כעת אנחנו מלמדים אותם לעשות זאת רק בסיר או בשירותים.
נשמע פשוט? שימו לב למספר היכולות שעליהם ללמוד לשם כך: להקשיב לרמזי הגוף - ועוד קודם לכן לדעת להפנות את הקשב; לזהות את התחושות הגופניות המקדימות ליציאת הצרכים; ללמוד לעצור את הפעילות במהלכה ולהתאפק עד להגעה לסיר או לשירותים - ובסופו של דבר ללמוד לשחרר שם את הצרכים.
מדובר בשרשרת מאתגרת ללמידה שבה כל שלב עלול להוביל לשלולית על הרצפה. אך למרות אי הנוחות שנגרמת מהפספוסים, כדאי לדעת שהם משמעותיים בתהליך הלמידה החדש. בכל פעם שהקטנים מפספסים, הם לומדים משהו חדש על הדרך להימנע מכך. אולי עליו ללמוד להקשיב לגוף? אולי עליה לדייק את התחושות המקדימות לצרכים? מדובר בדקויות, לעיתים פיזיות ולעיתים התנהגותיות, ושוב - הן טבעיות לתהליך. זכרו שכל פספוס, בעצם, מקדם אתכם ואת הילדים לעבר התחתונים היבשים.
אבל, וזה אבל גדול, אף שכדאי לתת לילדים להתנסות בשלב הפספוסים - הקפידו לא להשאיר אותם לבד שם לגמרי. תחושות של חוסר אונים או ייאוש שעלולות להיגרם בשל כך, עשויות לבוא לידי ביטוי בנסיגה בתהליך או אפילו בהימנעות. על הכתפיים שלנו, ההורים, האחריות להוביל לכיוון הרצוי.
איך כדאי להגיב לפספוסים?
באופן טבעי, יש בקרבנו מי שינחם את הילדים לאחר הפספוס, ואולי יגיד "לא נורא". אך שימו לב, צמד המילים הללו עלול במקרים מסוימים לא להועיל כלל, ואף להזיק.
כלומר, בעצם אנחנו מלמדים את הילדים שזה בסדר לעשות פיפי בתחתונים, ואנחנו גם לא מכוונים אותם להתנהגות הרצויה. במקום זאת, נסו לגבש ולבטא תגובה עניינית שתכלול שלושה מרכיבים: אכזבה, תיאור ותקווה לעתיד. למשל - "אוי, עשית פיפי על הרצפה. בפעם הבאה נצליח לעשות יחד בסיר".
תגובה כזאת מאפשרת לילדים ללמוד שעשיית צרכים על הרצפה אינה רצויה, ולצד זאת נותנת להם להרגיש שהם יכולים להצליח, ושאנחנו ההורים לוקחים אחריות לעזור להם ולהצליח בביקור הבא בסיר.
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
