בשיתוף תלמה
(צילום: אריק מרמור)
היא נחשבה במהלך שנות ה-80 וה-90 למלכה הבלתי מעורערת של ענף הריצה הישראלי, והוא, טייס קרב לשעבר שהפך למשותק, נבחר בשנת 2011 לספורטאי השנה מטעם התאחדות הנכים. שניהם, אלופים של החיים, נפגשו בשבוע שעבר למפגש מרגש על רקע המשחקים הפראלימפיים המתקיימים בימים אלו, משחקים המעידים יותר מכל על כוחו האדיר של הרצון האנושי ועל היכולת לנצח ולהגיע ראשונים לקו הסיום, למרות הקשיים והמגבלות בדרך.
השניים הם האצנית לשעבר פועה נייגר (55) והשייט הפראלימפי דרור כהן (53), אגדות ספורט כל אחד בתחומו. נייגר היא אלופת ישראל בריצת 100 מטר משוכות ובריצת 400 מטר משוכות. היא הייתה שיאנית ישראל במשך 16 שנים בריצת 400 מטר משוכות והישראלית הראשונה שירדה בריצה זו מדקה.
"תתחרי בבן הכי מהיר"
"עסקתי בספורט מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מספרת. "במשך שנים התאמנתי בכלל בהתעמלות קרקע ולענף הריצה הגעתי במקרה כשהייתי תלמידת כיתה י' בתיכון בויאר בירושלים. רצה הגורל והמורה להתעמלות של קבוצת הבנים בכיתה ראה אותי רצה במהלך שיעור התעמלות של הבנות והוא זיהה בי משהו וביקש שאעשה תחרות עם הבן הכי מהיר של הכיתה. בתחרות הזו ניצחתי כמובן ובעידודו של אותו מורה התחלתי להתאמן בריצה במועדון הספורט הפועל ירושלים עם הכוונה לריצת 400 מטר משוכות. זה היה בשנת 1982 וכבר בתחרות הרשמית הראשונה שלי בריצת 400 מטר משוכות שברתי את שיא הריצה לנוער ובתחרות השנייה שלי כבר שברתי שיא ישראלי וכך התחלתי להתבלט בתחום ולצבור עוד ועוד הישגים."
מה הייתה התחרות המשמעותית ביותר בעינייך?
"אליפות אירופה שנערכה בספליט (באותה העת יוגוסלביה) בסוף אוגוסט 1990. התחרות הזו נחרטה לי בזיכרון כי השתתפו בה ספורטאים מגרמניה שהתחרו בפעם האחרונה בנפרד כמייצגי מזרח ומערב גרמניה. זה היה מעמד מאוד מיוחד."
כיאה למלכת ענף הריצה נייגר התבלטה גם בשנותיה האחרונות כספורטאית פעילה. בשנת 1992 היא קבעה שיא ישראלי בריצת 400 מטר משוכות ובאליפות ישראל באתלטיקה שנערכה שנה לאחר מכן זכתה במדליית זהב בריצת 400 מטר משוכות. "אני מאוד פרפקציוניסטית", היא מעידה. "הייתי חייבת לנצח כי פשוט רציתי להיות ראשונה.
ריצת משוכות נחשבת לריצה קשה מאוד פיזית, איך מתגברים על הקושי והעייפות?
"בכל ריצה יש קטע קטן שבו אתה עומד להישבר, קטע שאתה מרגיש בו שאין לך כבר את הכוחות ואתה עומד להיכנע לעייפות. החוכמה היא לעשות את הסוויצ' בראש בדיוק באותו רגע ולהחליט שדווקא עכשיו אני נותן את המקסימום שלי. הרעיון הוא להתמיד, ואם אתה מציב לעצמך את המטרה לנצח, אז כשאתה מגיע לרגע המתוק של הניצחון אין אושר גדול ממנו."
במקום F-16 - להתרגל לכיסא גלגלים
בעוד פועה חורכת את מסלולי הריצה, דרור חרך באותם ימים את מסלולי השמיים כטייס קרב במטוס F-16. כל עתידו היה לפניו אבל תאונה אחת שינתה את הכל והובילה אותו להתבלט בהמשך בעולם הספורט הפראלימפי. "בשנת 1992, במהלך נסיעה לבסיס הייתי מעורב בתאונת דרכים בה הרכב בו הייתי, התהפך", הוא משחזר. "יום אחרי התאונה התעוררתי בבית החולים עם גב שבור כשאני משותק מהמותניים ומטה וצריך להתרגל לחיים חדשים כאדם המרותק לכיסא גלגלים."
בעקבות שיתוקו הגופני החל כהן לעסוק בספורט אתגרי לסוגיו השונים: שיט, סקי מים, סקי, גלישת מצוקים, קפיצת בנג'י, מרוץ מכוניות (בין היתר כמשתתף הנכה הראשון בראלי דקר), כדורסל וטניס, ולבסוף החליט להתמקד בשיט. באולימפיאדת הנכים בשנת 2000 היה כהן סקיפר הצוות והגיע למקום השמיני בתחרות. בשנת 2004, לצד עמיתיו לצוות בני וקסלר וארנון אפרתי, זכה במדליית זהב. בשנת 2007 זכה הצוות באליפות העולם ובשנת 2011 באליפות העולם באנגליה.
עברת המון כספורטאי, אפשר להשוות את זה לחיים הקודמים שלך כטייס?
"מזה 20 שנה שאני עוסק בתחרויות בתחום שיט המפרשיות וזה נחשב להמון. זה חלום מטורף להגיע למאני טיים בלי קלצ'ניקוב, ובלי F-16, רק עם הסירות והמפרשים ולתת לכל הגויים בראש, להרים את היד גבוה כמנצחים ולשיר את ההמנון. זו התרגשות עצומה."
בסופו של דבר נפצעת בתאונת דרכים, איך הצלחת לא "ליפול" נפשית ולהתכנס בתוך עצמך בעקבות האירוע?
"חינכו אותי שכל עוד שהלב דופק עושים מה שיש ובצורה הכי טובה. תמיד הייתי אופטימי ונשארתי כזה עד היום. אני אדם פרקטי שמתעסק במה הוא יכול לעשות למרות המגבלה ומבחינתי להפוך לספורטאי פראלימפי היה להגיע לקצה הפירמידה שלי כספורטאי."
לבסוף, איך מצליחים לנצח למרות קיומה של מגבלה פיזית לא פשוטה?
"אחד הדברים שסייעו לי להגיע להישגים אליהם הגעתי הייתה היכולת שלי לתחקר כישלונות ולהפיק מהם את התובנות שיביאו אותי לניצחון במקצה הבא. כאן סייע לי מאוד הרקע שלי כטייס שעבר תחקור אירועים וידע כיצד להפוך את נקודות הכשל למנופים בעתיד."
"בסופו של יום העיסוק בספורט מקצועי כרוך בהקרבה מטורפת גם אישית וגם של כל הקרובים אליך. יתרה מכך, הספורט הוא גם דבר די אכזרי, כי בסוף יש רק מנצח אחד אותו כולם יזכרו, אבל הסוד הוא לרצות את זה יותר מכולם. מי שרוצה את זה יותר מכולם, יהיה גם המנצח."
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
