החשש מפני תגובה משמעותית של איראן וחיזבאללה לחיסול נסראללה הובילה אתמול (שבת) לשינוי בהנחיות פיקוד העורף. לפי ההנחיה החדשה, אסורה התקהלות מעל 1,000 איש בתוך מבנה ומחוצה לו, בכל היישובים בארץ. ההנחיה הזו, שהייתה תקפה עד כה לחיפה ויישובי הצפון, כרגע תקפה לכל המדינה. סא"ל טלי ורסנו אייסמן, מסבירת פיקוד העורף לילדים, התארחה הבוקר באולפן ynet והסבירה איך הורים צריכים להתנהל בימים טרופים אלה, כשההנחיות משתנות תדיר.
אולפן 29.9.24 - סא"ל טלי ורסנו אייסמן
( צילום: ירון ברנר)
איך מתקשרים את העניין לילדים? נניח שהם היו אמורים להגיע למשחק כדורגל, ופתאום זה השתנה. איך מספרים להם מבלי להכניס אותם לחרדה?
"אני מגויסת למלחמה ממש מהיום הראשון שלה. אחד הדברים שראיתי הכי הרבה בחודשים האלה זה הורים שמנסים להחביא את המלחמה מהילדים שלהם. פגשתי אימהות שסיפרו לי שהן חשבו שהצליחו, כי אצלם בבית אין טלוויזיה ולא מדברים על זה ובאזור שלהם אין אזעקות, אבל השורה התחתונה היא שאי אפשר להחביא דבר כזה. המלחמה נוכחת. היא כאן וחשוב מאוד שההורים, ולא אף אחד אחר, יעשו את השיח הזה עם הילדים שלהם. אני כמובן מקווה שהשיח לא יעלה רק סביב ההצלחות האחרונות של צה"ל, אלא בכלל. אני כמובן, מדברת על ילדים גדולים יחסית, בני 8 ומעלה, אבל גם ילדים צעירים מאוד מרגישים את המצב, והתפקיד שלנו הוא לתווך אותו".
ילדים מרגישים, ודאי מי שמתגורר בצפון וחווה את האזעקות בצורה אינטנסיבית, אבל גם בכל רחבי הארץ. בשבת הגיע טיל מתימן למרכז הארץ, כטב"ם יורט בדרך לאילת. כל המדינה סופגת.
"אנחנו כבר כמעט שנה בתוך האירוע הזה והתפתחה בתוכנו, המבוגרים, איזושהי גמישות מנטלית לגבי העניין. כשאני קבעתי חופשה לקיץ, אמרתי לעצמי שאולי היא תצא לפועל ואולי לא, ואני יודעת שגם אצל הרבה אחרים זה ככה. אני חושבת שאחד התפקידים שלנו כהורים זה גם לדבר על זה עם הילדים, להגיד, 'אנחנו מתכננים משחק כדורגל, אבל אנחנו לא בתקופה רגילה, ויכול להיות שזה לא יקרה. אם זה באמת לא יקרה, נעשה תוכנית חלופית. נשב בבית, נכין פופקורן, נראה סרט ביחד'. אנחנו, ההורים, צריכים כל הזמן לנהל את המצב הזה של אי הוודאות מול הילדים ולתת דוגמה שאנחנו יודעים להתנהל כשהתוכניות משתנות".
הילדים מתאכזבים, אבל הבעיה המשמעותית יותר היא מה באמת עומד מאחורי שינוי ההנחיות של פיקוד העורף. מדוע שינו אותן? מה צפוי לנו?
"אנחנו עושים כל הזמן הערכות מצב אצלנו, וכרגע, מבחינתנו, זו הנחיה מצילת חיים. מעבר לכך, הרעיון הוא לנסות לשמר איזושהי שגרת חירום. היום כל ילד וכל הורה במקום העבודה, צריך לדעת כמה זמן עומד לרשותו ואיפה המרחב המוגן הקרוב ביותר. זו המחויבות של כל אזרח. אנחנו יכולים להגיע ממצב של אפס למאה ברגע מהר מאוד ולכן חשוב שנדע את הדברים האלה ונדבר עליהם".
יש משמעות לכיוון של האיום? כשמתחילה האזעקה, אנחנו בעצם לא יודעים מאיפה האיום מגיע, תימן? חמאס בעזה? חיזבאללה בצפון? יש משמעות בהיערכות?
"לא, ואני חושבת שטוב שכך. מבחינת האזרח, לא משנה מאין מגיע האיום ובאיזה סוג של טיל מדובר, הוא צריך לדעת את זמן ההתגוננות שהוא זמן קבוע עבורו, וכמובן, היכן המרחב המוגן שלו. בשבועיים האחרונים למעלה מ-300 אלף איש הורידו את יישומון פיקוד העורף והם מצטרפים -3 מיליון שכבר הורידו בעבר. אתמול הבן שלי נהג למקום רחוק יחסית, והשיח בינינו לפני שהוא יצא היה קודם כול תוודא שיש לך את היישומון ושאתה יודע איך הוא פועל. היישומון נגיש. האחריות שלנו היא גם לוודא שיש אותו, גם לילדים, גם לנו ההורים, וגם לסבים ולסבתות".
כן, אבל דווקא מדיניות הרחבת האזורים שנועדה בין השאר למנות פציעה מחלקי היירוט, יוצרת יותר פחד. איך באמת מסבירים שאזעקה לא בהכרח אומרת שיש נפילה ממש באזור שלנו, ושהחשש הוא דווקא מהטילי יירוט שלנו?
"הייתי לא מזמן בגן בנתיבות, ושומעים שם הרבה מאוד בומים, חלקם שלנו. והגננת אימצה רעיון: בכל פעם שהיא שומעת בום, היא והילדים אומרים 'כל הכבוד לצה"ל'. זה מאוד מצא חן בעיניי, כי ככה אנחנו בעצם מפיגים את הפחד".
פורסם לראשונה: 11:50, 29.09.24
