6 צפייה בגלריה
הורים מפרסמים בממוצע 1,300 תמונות, מהלידה ועד גיל ההתבגרות. "שרינטינג"
(צילום: Shtterstock)
ההורים משתפים, והילדים לא יודעים. אנחנו נהנים בחופשה, בארוחה או בחגיגת יום הולדת, מביטים בילדים שלנו, ופתאום יש רגע כזה שבו אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לתעד ולצלם אותם. בלי לחשוב יותר מדי, אנחנו מצלמים ומעלים לאינסטגרם או לפייס. אבל, האם עצרנו לחשוב מה הילדים שלנו חושבים על זה? איך הם ירגישו בעוד כמה שנים לגבי התמונות שנשארות "לנצח" ברשת? וכיצד כל זה ישפיע על מערכת היחסים שלנו איתם?
מחקר חדש עוסק בנושא "שרינטינג" (sharenting) - חוויית המתבגרים עם השיתוף של הוריהם עליהם ברשתות חברתיות", שנערך בידי חוקרות מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, מעלה את הבעייתיות הקיימת בתופעה, את הסכנות ואת ההשפעות על מערכות היחסים בין הורים ומתבגרים.
6 צפייה בגלריה
הסתירה שבין תפקיד ההורה לשמור על ביטחון הילדים, לבין הרצון לשתף מידע
(צילום: Shtterstock)
קראו עוד:
מה זה "שרינטינג"?
"שרינטינג היא תופעה שבה הורים משתפים ברשת תכנים על ילדיהם, ברוב המקרים ללא ידיעת הילד עצמו", מסבירה פרופ' פלג, ראשת החוגים לתואר שני בייעוץ חינוכי ותואר ראשון בחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מצוות החוקרות, "במחקרים שבוצעו בשנה האחרונה נמצא כי שיתוף פוסטים בכלל, ושיתוף פוסטים לקהל רחב בפרט, עלול להשפיע לרעה על חיי הילדים, על תחושת הפרטיות שלהם ועל מערכת היחסים שלהם עם ההורים".
ורק כדי לסבר את האוזן, על פי נתוני אתר מוקד 105 - המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מחקרים שנערכו בנושא מצאו כי הורים מפרסמים בממוצע 1,300 תמונות של ילדיהם מלידתם ועד הגיעם לגיל ההתבגרות.
בינינו, כמעט כל הורה שמחובר לרשתות מכיר את התופעה הזאת מקרוב: "הורים משתפים תכנים על ילדיהם באופן שוטף ברשתות חברתיות, ומעלים פוסטים שבהם יש תמונות, סרטונים, תכנים מילוליים ועוד", אומרת ד"ר הדר, מרצה בחוגים לתואר שני בייעוץ חינוכי ותואר ראשון בחינוך במכללה הנמנית עם צוות החוקרות, "הם עושים זאת מסיבות שונות ומגוונות, למשל כדי לתת ולקבל עצות, לעדכן ולהיות בקשר עם קרובי משפחה וחברים, להציג את עצמם כהורים טובים, וגם כדי לתעד ולשמור זיכרונות ומידע. יש הורים שאף בוחרים לפתוח ערוצים המיועדים לקהל רחב שבהם הם משתפים מידע על ילדיהם, לעיתים למטרות רווח כלכלי".
הבעיה היא שברוב המקרים ההורים מעלים את התמונות ללא ידיעת הילדים, ובעצם בכך חושפים אותם לסכנות שונות. "בעצם קיימת סתירה בין התפקיד של ההורה לשמור על ביטחון הילדים לבין הרצון לשתף מידע עליהם", מסבירה ד"ר הדר-שובל, מרצה בכירה בחוגים לתואר שני בייעוץ חינוכי ותואר ראשון בחינוך, ותואר ראשון בפסיכולוגיה במכללה, "היות שהשיתוף עלול לפגוע בפרטיות הילדים, ולכן גם בביטחון האישי שלהם מחוץ למרחב הווירטואלי, וכן בשל העובדה שאנשים שונים יכולים ללמוד עליהם פרטים אישיים שעלולים לחשוף אותם לפגיעה".
"קיימת סתירה בין תפקיד ההורה לשמור על ביטחון הילדים, לבין הרצון לשתף מידע עליהם. השיתוף עלול לפגוע בפרטיות ובביטחון האישי שלהם מחוץ למרחב הווירטואלי. העובדה שאנשים שונים יכולים ללמוד עליהם פרטים אישיים שעלולים לחשוף אותם לפגיעה"
תנו להם את הפרטיות שלהם
על פניו נראה לנו כי ממילא המתבגרים נמצאים כל היום ברשת, ומעלים תמונות של עצמם, אז מה זה משנה אם גם ההורה מעלה תמונות שלהם? אבל, במבט ממוקד יותר ניתן להבין שזה לא בדיוק כך. לטענת החוקרת, "המתבגרים כיום, 'הדור הדיגיטלי', גדלים עם רשתות חברתיות ומשתמשים בהן מגיל צעיר מאוד. למעשה, הרשתות החברתיות הן ממד מרכזי בניהול חייהם החברתיים והרגשיים, וחלק משמעותי מהקשרים החברתיים שלהם מתקיים ברשתות. כתוצאה מכך, תהליך גיבוש הזהות האופייני לגיל ההתבגרות, מתקיים בו-זמנית בעולם הדיגיטלי ובעולם הלא-דיגיטלי".
ד"ר דורית הדר-שובלצילום: נועם בן גוריון מוסריאיך זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל, המתבגרים מחפשים מרחבים שונים מהמרחבים הדיגיטליים שבהם נמצאים ההורים שלהם, ומנהלים את מרבית התקשורת שלהם ברשתות חברתיות שההורים אינם שותפים להן (למשל טיקטוק, אינסטגרם וטוויטר). אפשר לראות שבעולם הדיגיטלי הם משתפים את חבריהם בתכנים שונים ומציגים את עצמם באופנים שמשלבים תכנים אוטוביוגרפיים ודמיוניים. הם מקבלים על כך פידבקים והדיון סביב התכנים משפיע אף הוא על יצירת הזהות העצמית שלהם".
ומה קורה כשההורה משתף במידע?
"אחת ההשפעות המזיקות האפשריות של שיתוף ברשת הוא לא רק פגיעה בפרטיות הילד, וחשיפתו לסכנות שונות, אלא גם העובדה שהתכנים שמועלים ברשתות חברתיות עלולים להתפשט ויראלית ואז קשה הרבה יותר למחוק אותם. בעוד שבמפגש עם חברים במציאות חלק מהדברים שנאמרים נשכחים עם הזמן, הרי שהתכנים בעולם הווירטואלי יכולים להישאר לנצח".
כעס, מבוכה ו"חוסר כבוד": תגובות המתבגרים
לתופעה הזו, כאמור, עלולה להיות השפעה על מערכת היחסים הנרקמת בין ההורים והמתבגרים: "במחקרים קודמים דווח כי שרינטינג עלול להשפיע לרעה על הקשר בין מתבגרים והורים, היות שפוסטים שפורסמו ללא ידיעתם או רשותם של המתבגרים עלולים לגרום להם לתחושות כעס, מבוכה או אי-נוחות", אומרת פרופ' פלג, "אמנם ההורים מאמינים שהמידע שהם מפרסמים הוא מתאים, אבל המתבגרים מרגישים פעמים רבות אחרת, דבר שעלול להגביר קונפליקטים ותחושות מבוכה. לעומת זאת, מצד שני חלקם כן מעוניינים שההורים ישתפו לגביהם מידע שמציג אותם באור חיובי. יש מתבגרים שמרשים להוריהם להיות חברים שלהם ברשתות חברתיות ויש שנמנעים מכך".
פרופ' אורה פלגמה היו ממצאי המחקר לגבי תחושות בני הנוער?
"תוצאות המחקר האיכותני, שבו השתתפו 31 בני נוער בגילי 13-17.5 שרואיינו על תחושותיהם לגבי תמונות שהועלו על ידי ההורים בעבר כשהיו פעוטות, וכיום, מראות שבדרך כלל אימהות הן אלו שמפרסמות תכנים על ילדיהן, ושהשיתוף מתחיל בגילים מוקדמים. המתבגרים שגילו את התכנים ששותפו על-ידי ההורים בילדות סיפרו שהתחושות שעלו בהם היו שליליות לרוב - מבוכה, כעס וחוסר כבוד כלפיהם. למשל, יעל (שם בדוי), בת 17, סיפרה: 'פעם אמא שלי פרסמה תמונה נוראית שלי בגיל 10 וממש רבתי איתה. צרחתי עליה כי היא לא נתנה לי פרטיות ושמה הכול באינטרנט. הייתי מוטרדת מזה שאני לא נראית טוב. הרגשתי שהיא לא מקבלת את הגבולות שלי'.
"המתבגרים שגילו את התכנים ששותפו על-ידי ההורים בילדות סיפרו שהתחושות שעלו בהם היו שליליות לרוב - מבוכה, כעס וחוסר כבוד כלפיהם"
"חלקם דיברו על הצורך בשמירה על הפרטיות שלהם. זוהר, בת 18, אמרה: 'כל פעם שאני מקבלת תעודה טובה, אימא שלי מעלה אותה לרשת. אני אומרת לה שלא צריך להעלות והיא מעלה בכל זאת. זה ממש מעצבן אותי כשהיא מעלה דברים שאני לא רוצה שיראו כי אני אדם פרטי ואני לא רוצה שאנשים שאני לא מכירה יראו את זה. זה מפריע לי'. ואכן, חלק מהמתבגרים מבקשים מההורים להפסיק לשתף עליהם תכנים ברשתות החברתיות מפני שהדבר פוגע בפרטיותם".
והיו גם כאלו שדיברו על הפער בין מה שנראה ברשתות כמושלם לבין מה שקורה במציאות: "רוב המתבגרים הרגישו שיש הבדל בדרך שבה הם מציגים את עצמם ברשתות החברתיות לבין הדרך שבה ההורים מציגים אותם", אומרת ד"ר הדר, "למשל, טלי, בת 17, סיפרה - 'ההורים מציגים אותי בתור הילדה הטובה שמקבלת ציונים טובים, שטובה בצופים, משתתפת במחאות, הילדה המושלמת כזה. ההורים שלי לא יציגו את החסרונות שלי ואנשים רואים אותי מושלמת, וחושבים שאני בטח ככה וככה. לפעמים זה רושם מוטעה".
ד"ר אפרת הדרצילום: הלל הדר חייבים לציין שלא כל בני הנוער חשו כך, והיו גם כאלה שהיו די מרוצים מהשרינטינג של ההורים או שציינו שהיו רוצים רק שינויים קלים יחסית, וכאלו שסיפרו שחשוב להם מאוד שההורים יתייעצו איתם לפני שהם מעלים פוסטים שקשורים אליהם.
"ההורים מציגים אותי בתור הילדה הטובה שמקבלת ציונים טובים, שטובה בצופים, משתתפת במחאות, הילדה המושלמת כזה. ההורים שלי לא יציגו את החסרונות שלי"
"חלק מבני הנוער חשו שההורים מכבדים את בקשתם ומתייעצים איתם או מבקשים את רשותם", מסבירה ד"ר הדר-שובל ,"חלקם אפילו לקחו חלק משמעותי יותר בהכנת הפוסט מבחינת עריכה, בדיקה ובחירת תמונות שהם אוהבים מהגלריות שלהם, במקום מגלריות ההורים. למשל, בסמה, בת 15, סיפרה - 'פעם המורה החמיאה לי על תמונה שהיא ראתה בפייסבוק. התביישתי. לא ידעתי על מה היא מדברת עד שהבנתי שאימא שלי שיתפה תמונה שלי מטיול שהיינו בו'.
"שרון, בת 17, סיפרה שהיא מעדיפה לראות את התמונה לפני השיתוף: "אמרתי לאימא שלי הרבה פעמים להפסיק עם השיתוף של פוסטים שקשורים בי, וכעת היא משתפת פחות. כשאמא שלי משתפת תמונות שאני שלחתי לה, אחרי שבחרתי את התמונה הכי טובה, אז לא אכפת לי שהיא משתפת, אבל כשהיא מעלה פוסטים עליי בלי לדבר איתי, עם תמונות מהטלפון שלה, ואני מגלה את זה במקרה, אני ממש בהלם. לפעמים היא מעלה תמונות שיצאתי בהן נורא, ואני רק מקווה שאף אחד לא ראה אותן. היא לא מתייגת אותי יותר, אז זה פחות מפריע לי, אבל אני עדיין מעדיפה שהיא תבקש את רשותי'".
מסקנות המחקר מלמדות שברשת, כמו בחיים הפרטיים, היחסים עם המתבגרים די דומים, ולכן גם ההתנהלות שלנו, ההורים, צריכה להיות דומה: "הממצאים שלנו מצביעים על כך שלמתבגרים יש צרכים שונים ולעיתים סותרים. מצד אחד הם זקוקים לתמיכה ולאכפתיות של ההורים, ומצד שני הם זקוקים למרחב אישי ולפרטיות מההורים לצורך גיבוש זהות נפרדת. הדינמיקה הזו, האופיינית לגיל ההתבגרות, מתרחשת לא רק ב'חיים האמיתיים' אלא גם בזירה הדיגיטלית.
"לכן, הרשתות החברתיות הנפרדות של המתבגרים, שבהן ההורים בדרך כלל אינם נוכחים, מאפשרות למתבגרים מקום מתאים לתהליך הזה, שבו הם יוצרים גבולות, נפרדות ועצמאות מההורים. זה דומה לאפשרות של מתבגרים להיכנס לחדר שלהם בבית ולסגור את הדלת. כשההורים מפרסמים תכנים על ילדיהם ברשת, זה משקף את הקונפליקטים האופייניים לרבים מהמתבגרים וההורים בבית על גבולות, עצמאות ופרטיות. הרשתות החברתיות, אם כן, הן זירה נוספת שהפכה בשנים האחרונות למקום שבו מתרחשות האינטראקציות האופייניות להורים ומתבגרים".
"הרשתות החברתיות הנפרדות של המתבגרים, שבהן ההורים בדרך כלל אינם נוכחים, מאפשרות למתבגרים מקום מתאים לתהליך הזה, שבו הם יוצרים גבולות, נפרדות ועצמאות מההורים"
ואם יש מסקנה אחת ברורה מכל המחקר, טוענות החוקרות, הרי זו ההמלצה שלפיה על מנת להפחית את הקונפליקטים ולחזק את תחושת השליטה, העצמאות והפרטיות של המתבגרים, כדאי שהורים יתייעצו עם ילדיהם לפני שהם משתפים במידע לגביהם. חשוב לתאם ציפיות עם המתבגרים, להבין בכלל אם הם מעוניינים שמידע ישותף לגביהם, ואם כן, איזה בדיוק. וגם, חשוב שהורים וצוותים חינוכיים יהיו מודעים לכך שהקונפליקטים הטבעיים שמתרחשים בין הורים ומתבגרים עלולים להחריף עקב הפרסום במרחב ציבורי.
