לפני חודשים אחדים קבע בית משפט באלבמה כי עוברים מוקפאים הם ילדים, וכי עובד מעבדה שהפיל בשגגה מבחנת עוברים, יואשם בגרימת מוות ברשלנות. בעקבות פסיקה זו הופסקו באלבמה טיפולי הפריה חוץ גופית וגם מדינות נוספות בארצות הברית שוקלות מחדש את המדיניות בנושא.
והנה, שעה שסוגיית הפלות הינה נושא מסעיר ומרכזי במסע הבחירות בארצות הברית, וגם בישראל נמצא בעיצומו מאבק על דמותו הליברלית (או השמרנית), של בית המשפט העליון וזהות שופטיו - ניתן פסק דין מרתק המאיר את הסוגיה מזווית ייחודית: האם המדינה יכולה להתערב לטובת הצלת חייו של עובר העומדים בפני סכנה, כנגד דעתה של אמו העומדת ללדת אותו?
הרכב בראשות הנשיא המיועד של בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, שגם כתב את פסק הדין, (בהסכמתם של השופטים רות רונן ויחיאל כשר), נתן תשובה עקרונית ונחרצת שזכותה של אישה על גופה וחופש הבחירה שלה, גוברים על כל שיקול אחר, גם על סכנת חיים לעובר ברגע הלידה.
בתמצית פסק הדין עומד סיפורה של אישה, בת 32, אם לחמישה ילדים (מתוכם זוג תאומים), מחזיקה בתואר ד"ר לפסיכולוגיה ועוסקת בתחום. שלוש הלידות הראשונות שלה בוצעו באמצעות ניתוח קיסרי בהסכמתה. לידה רביעית הייתה לידה וגינאלית טבעית, בבית. בשנת 2023 ילדה האישה בלידה חמישית שהחלה כלידת בית, אך לאחר שהחלה לדמם, הובהלה לבית החולים שלא ברצונה, ועל מנת לאפשר את פינויה הוזרק לה חומר מטשטש על ידי הצוות הרפואי שהגיע למקום. למרבה הצער, לידה זו הסתיימה במות העובר, והמבקשת הובהלה לניתוח קיסרי.
הדעה הרפואית המקובלת היא שאחרי שני ניתוחים קיסריים אין מקום ללידה טבעית. וכאשר עניינה של האישה הגיעה לבית המשפט, היא הייתה בשלהי הריון נוסף ועמדה ללדת תוך מספר ימים. למשרד הרווחה הגיע מידע לפיו האישה מתעדת ללדת בלידת בית, ולנוכח אירועי העבר - קרי הלידה קודמת, והחשש לחייה ולחיי העובר, ביקשה היועצת המשפטית לממשלה צו המורה לאשה להגיע לבדיקה בבית החולים או לחלופין לאשפוז להשגחה או קבלת טיפול בבית חולים. הנימוק היה - סיכון ממשי וחד משמעי בלידה טבעית בנסיבותיה של האישה וכי לנוכח הלידה הקרבה "אם לא תעשה זאת בבי"ח תהיה סכנת חיים ברורה לה ולעובר בכל רגע".
האישה מצידה טענה כי אין לכפות עליה כל הליך רפואי וכי ניהול ההליך המשפטי רק פוגע בה, מסכן את בריאותה ומביא אותה על סף פירוק התא המשפחתי ועזיבת הארץ וכי היא ורק היא רשאית להחליט איך תלד. בעלה של האישה, שאמנם הביע בפני רשויות הרווחה חשש לנוכח עמדת אשתו, ציין כי באופן אישי הוא תומך בניתוח קיסרי בבית חולים אך גם כי אשתו מבינה היטב את מעשיה, והוא לא סבור כי ניתן לכפות עליה ניתוח קיסרי בניגוד לרצונה.
בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה, קבע בית בית המשפט העליון, פה אחד, כי כל עוד הלידה לא התרחשה זכותה של האם, כשירה בדעתה, להחליט על גופה היא מוחלטת וכי זכות זו גוברת על כל שיקול אחר, לרבות זכותו לחיים של עובר שעומד להיוולד בתוך ימים ספורים. בית המשפט גם חזר על ההלכה שלאף אחד, כולל לאביו המיועד של הילד העומד להיוולד, אין זכויות להחליט בשאלת המשך או הפסקת ההיריון עד הלידה, וכי זכות האשה על גופה עומדת בראש מדרג הזכויות.
הזווית המעניינת והחדשנית בפסק הדין, היא העימות שעושה בית המשפט בין זכות העובר להיוולד ללא סכנה לחייו לבין זכות האישה על גופה גם אם יש בכך סכנת חיים לעובר ולה. שופטי העליון החליטו כי עד רגע הלידה אין לעובר זכות עצמאית לחיים. הם קבעו שהזכויות המשפטיות של אדם מתחילות רק אחרי הלידה ולא לפניה וכי לאמו הנושאת אותו, יש אוטונומיה מוחלטת על ההחלטה בעניין זה. כל עוד האם היא שפויה בדעתה דעתה מכרעת גם אם יש בה לסכן את חייה וחיי העובר על פי דעת הרפואה.
מדובר באמירה ליבראלית ברורה של בית המשפט העליון בישראל ויש לה השלכות רחבות הן בסוגיית ההפלות, הן בדבר הגבלת כוחה של המדינה להתערב בהחלטות אישיות ופרטיות והן בשאלות הנוגעות לזהותה ומעמדה של הורות. ואם תשאלו, השאלה מה עם עקרון טובת הילד? ובכן, בניגוד לבית המשפט ארצות הברית, לפי בית המשפט העליון הישראלי התשובה היא מאוד ברורה.
הכותב הוא מומחה בדיני משפחה וירושה
