תחילת השנה הגיעה, ואנחנו ההורים, כמנהגנו בקודש, אצים רצים לרשום את הילדים לחוגים. זה לא סוד שהחוגים, הפכו כבר מזמן מבחינתנו, למאסט , מקום שבו אנחנו מאמינים שהילדים ילמדו דברים חדשים, יתפתחו, יוציאו אנרגיה, יכירו חברים ויגדילו את היכולות, המיומנויות והכישורים שלהם. כשהילדים גדולים ברור לנו שאנחנו בוחרים את החוג בהתאם לבקשתם אבל מה קורה כשהם קטנים? איך אנחנו מחליטים לאיזה חוג לרשום את הילדים שלנו ולמה בעצם?
לא מזמן הסעתי את המתבגר הצעיר (שוב) לכדורסל שלו. בדרך, באוטו, נזכרתי בימים שבהם הוא היה קטן, ואני יכולתי לרשום אותו לחוגים לפי הבחירות שלי. האמת היא שהייתי רוצה לספר שעברתי על כל חוג אפשרי, ובחרתי בחוגים שיחנכו אותו למצוינות, אבל בפועל השיקולים שלי היו שונים לגמרי, ונסובו בין היתר סביב קירבה לבית, חברים, ויכולת תמרון בין החוג הנבחר לחוגים של אחיו. זאת הייתה תקופה לא פשוטה שבה ביליתי זמן רב במכונית בהסעות שונות ובלתי נגמרות, בכל מזג אוויר אפשרי. היום, בדיעבד, אני מנסה להבין מה היה לי כל כך דחוף לרשום את כולם לחוגים בגילים מאוד צעירים.
לא לדחוף לתחום מסוים
קרן-אור לסט, אמא לשלושה (11, 10, 4 ועשרה חודשים) מגן יבנה מספרת שהבחירה שלה בחוגים עבור ילדיה השתנתה במהלך השנים: "כשהבנים היו קטנים ניסינו לכוון אותם לחוגים ספורטיביים, ולחוגים אליהם רשומים החברים שלהם. לקחנו אותם לשיעורי ניסיון בחוגים שונים והם בחרו עבור עצמם את החוג המועדף. לפעמים ההכוונה שלנו עזרה, והילד זרם עם הבחירה שלנו, ולפעמים הוא התנגד לה והיינו צריכים לשכנע אותו או לתת תמריץ".
למה דווקא חוגי ספורט?
"כדי להקנות להם אורח חיים בריא וכדי שיהיו בקרבת בנים בני גילם. בדיעבד אני יכולה לומר שה'לחץ' שהפעלנו עליהם גרם להם להימנע מחוגים, והיום כשהם כבר גדולים ומחליטים עבור עצמם, הם בחרו בחוג תכנות, וממש לא בספורט".
השנים עשו את שלהן, וכיום לסט מספרת כי עבור הילדה הקטנה בת ה-4, שיקולי בחירת החוג השתנו: "עם אגם אנחנו כבר למודי ניסיון ולא דוחפים לחוגים מסוימים. בתחילת שנה שעברה לקחתי אותה לשני שיעורי ניסיון בחוגים שהיא בחרה - מחול והתעמלות קרקע - ונתתי לה לבחור לאיזה מהם היא רוצה להירשם. במהלך השנה היו כמה שיעורים שהיא לא רצתה להשתתף בהם, ולא דחקתי בה. לדעתי, זה מה שעזר לה להישאר בחוג עד סוף השנה וליהנות ממנו. כיום היא ממשיכה באותו החוג".
לא להעמיס ולא לפתח ציפיות
מיכל שכטר, אמא לשלושה (10, 7, שנתיים וחצי) מפתח תקווה רואה בבחירת החוגים עניין משמעותי: "לדעתי כדאי לרשום לחוג כדי לייצר כיף לילד, ברוב המקרים הוא עם חברים. בנוסף, חוג מאפשר לילד לפתח יכולת התמדה ומיומנויות חברתיות ואישיות וגם לעמוד בקשיים ואתגרים. אני חושבת שחשוב שלא להעמיס על הילדים יותר מדי חוגים כדי שיהיה להם זמן פנוי לחברים. החוג, לתפיסתי, צריך להיות כיפי לילד ושהוא ירצה ללכת אליו, ולא חובה או סבל. אני לא שולחת את הילדים שלי לחוג ומצפה מהם לגדולות בתחום שבו החוג עוסק. גם אם הילד בחוג ג'ודו זה לא אומר שאני מצפה ממנו להגיע לאולימפיאדה בגיל 20. אני רק רוצה שהוא ייהנה. אם הוא גם יתמיד, יעבוד קשה, יתקדם ויגיע להישגים בתחום – זה בונוס".
למה בכלל צריך לשלוח פעוט בן שנתיים וחצי לחוג?
"אני רושמת כל ילד לחוג שמתאים לאופיו ולגילו. לגדולה בחרתי חוגים לפי תחומי ההתעניינות שלה, שהם ציור ונגינה. לאמצעי בחרתי חוג שחייה כדי לשפר יכולות שחייה, וכדי שיעסוק בפעילות גופנית, וחוג נוסף, התעמלות קרקע, כי הוא התלהב מזה אחרי שצפה באולימפיאדה וגם חבר שלו נרשם . לקטן בחרתי חוג ג'ימבורי מודרך כדי שיהיה זמן איכות לשנינו, פיתוח יכולות מוטוריקה גסה וכיף".
תורם לביטחון העצמי
כל הילדים של אוסנת מזרחי מירושלים, אמא לארבעה (9, 7, 3 ותינוק בן 4 חודשים) רשומים לחוגים: "טליה ומיכל רשומות לחוגי מחול הורה והתעמלות אומנותית, הילה בצעדים ראשונים של התעמלות אומנותית ויונתן בחוג עיסוי לתינוקות.
"נתתי לבנות לבחור את החוגים בעצמן. לדעתי, גם להחליט על משהו זה חלק מלמידה. החוגים מרחיבים את מעגל החברים שלהם וזה הזמן שלהם ליהנות, מעין שעת שחרור מכל היום. אני חושבת שהחוגים תורמים לביטחון העצמי שלהן".
איך בחרת חוג עבור הילה בת ה-3?
"ניסיתי לחפש משהו שהיא תהנה ממנו. היא אוהבת חצאיות מסתובבות ולרקוד מול המראה. היא רוצה לרקוד כמו האחיות הגדולות שלה אז חיפשתי משהו בכיוון. היה לי חשוב שזה יהיה חוג שאין בגן שלה כמו למשל חוג ליטוף חיות כי אני רוצה שיהיה לה משהו אחר. בגדול, אני לוקחת אותה לחוגי ניסיון, ובחוג שבו היא הכי נהנית - שם אנחנו נשארים".
וישנם כאלו שמודים כי עבורם בחירת החוג נובעת משיקולים אחרים לגמרי. חן מלצר, אמא לשניים (7,10) מרמת גן מודה שהיא רשמה את הילדים שלה לחוגים על פי שיקולי מרחק, עניין וחברים: "בארי (7) היה מגיל 5 בג'ודו במתנ"ס השכונתי, שקרוב למקום מגורינו. היום הוא רשום לחוג משחקי כדור שמתקיים במתנ"ס של בית הספר, והוא הולך לשם עצמאית. הוא רשום גם לחוג אומנות במוזיאון רמת גן, ולחוג פיתוח חשיבה מסלול מצוינות, שניהם קרובים לבית.
"עטר רשום כרגע בחוג כדור יד, שמתקיים במתנ"ס של בית הספר בו הוא לומד. הוא מאוד רוצה ללכת גם פעמיים בשבוע לצופים אבל בשלב זה, אנחנו לא מעוניינים. זה מתקיים באזור מרוחק מהבית ודורש חצייה של כביש ראשי סואן. מבחינתו, הוא מאוד רוצה כי יש לו הרבה חברים שנרשמו אבל לנו ברור לנו שתפעולית אנחנו לא נוכל להתפנות להסיע אותו לשם".
וישנם גם שיקולים בריאותיים: "בארי מתמודד עם אלרגיות למזון ברמת סכנת חיים ולצערי במתנ"ס יש המון הורים שמגיעים עם האחים שלהם ומחכים שם. באותו הזמן הם אוכלים חטיפים שעלולים לסכן אותו. במוזיאון מדובר במקום שלא נכנס אליו מזון בכלל, זו סדנת עבודה סטרילית ואין אנשים שמתרוצצים בסביבה. המוזיאון נמצא במרחק הליכה מהבית שלנו ואני מחכה מחוץ לסדנה בזמן החוג. בגיל כזה ילד עם אלרגיות חייב השגחה של מבוגר ולכן גם השנה בחרנו להמשיך בחוג זה".
למה בעצם כדאי בכלל לרשום את הילד לחוג?
"החוגים נותנים לילדים אתגר, מפתחים אותם רמה השכלית והגופנית וגם מבחינת כישורים חברתיים. הם רוכשים חברים חדשים שלא תמיד מאותה קבוצת גיל שלהם ולא מבית הספר שלהם וזה נהדר. יש כמובן עוד שיקולים. נגיד, במקרה של בארי, החוג שלו שמתקיים בבית הספר מאפשר לי שעת עבודה נוספת. אז כן, גם השיקול של הזמן עבורי הוא מהותי".
