אסיפת הורים
"הפגיעה השקטה בנפשו של הילד": האם אתם הורים נרקיסיסטים? #42
42:47
סיפור הלידה של אלונה, היום בת שש וחצי, בתם של ירדן (45), מורה בבית הספר, ויואב (39), נפח ואומן ברזל, מתחיל הרבה לפני רגע הלידה שלה. אחרי שירדן עברה הריונות שהסתיימו בהפלות, ולידה שקטה של תאומים בשבוע 20, גם הלידה של אלונה הסתיימה בניתוח חירום - אף שזמן קצר קודם לכן הרופאים בכלל שחררו אותה לביתה.
"שש פעמים ראיתי את פס ההיריון בבדיקה הביתית, עברתי הכול מהכול", מספרת ירדן, היום אימא לשני ילדים בריאים. כשנה לפני שהיא נכנסה להיריון עם אלונה, היא נקלטה באופן טבעי עם תאומים, בן ובת. "בשבוע 20 החלו צירים מוקדמים, שלא זיהיתי כצירים. בהתחלה היו רק כאבים והרגשה מוזרה. הלכנו לבדיקה בבית החולים, שם רופא אמר לנו שיש קיצור של הצוואר. אבל, הוא אמר לי שאני 'יכולה להמשיך בחיים', ושחרר אותנו הביתה. זאת הייתה טעות", היא מספרת.
"למחרת המשיכו הכאבים, חזרנו לבית חולים ונאמר לנו שמתחילה לידה מוקדמת. אפילו שהצוות לא היה אופטימי במניעת הלידה, אני כן הייתי אופטימית. לא העליתי על דעתי שמשהו יכול לקרות".
קראו עוד:
והנורא מכל קרה. "בשעה 01:30 בלילה הייתה ירידת המים הראשונה והבהילו אותי לחדר לידה. הכול היה מין סרט כזה. לא הבנתי מה קורה ולא הסבירו לי, גם יואב לא הבין מה קורה. בבוקר התפתחה לידה והם נולדו", היא מספרת. העוברים נולדו ללא רוח חיים וירדן מתארת את התחושה לאחר הלידה במשפט המצמרר: "ידיים ריקות, גוף ריק ולב שבור".
איך הגיבו בסביבה ללידה השקטה?
"אנשים לא יודעים מה להגיד ואומרים דברים אפילו מכאיבים, כמו 'לא נורא, את עוד תהיי אימא', ואני מבחינתי ילדתי אותם ואני אימא שלהם, אין יום שזה לא עובר לי בראש. אמרו לי גם 'כל עכבה לטובה', זה ריסק אותי כל פעם מחדש".
מה היית רוצה שיאמרו לך?
"הייתי רוצה שלא יאמרו כלום, שרק שיחבקו אותי. לא רציתי מבטים מנחמים. התנתקתי לחמישה חודשים, הרגשתי שאף אחד לא יכול להבין את זה. היה לי את יואב, והיינו בזה יחד. הוא החזיק אותי עם הראש מעל המים והכריח אותי לקום ולחזור לעבודה. היציאה מהבית, והמפגש עם הילדים בבית הספר, עשו לי טוב".
ירדן נכנסה שוב להיריון שנה אחרי הלידה השקטה שעברה. "הייתי בטוחה שמה שימלא את החור בלב, הוא ילד. זה נכון באופן מסוים, אבל לא לגמרי, כי האובדן הוא אובדן והוא קיים ונוכח עד הסוף. מישהי אמרה לי באחת הקבוצות, 'עם הזמן תלמדי לחיות לצד הכאב ולא בתוכו', והיא מאוד צדקה, כי הכאב נמצא שם, הוא לא הולך לשום מקום".
ההיריון עם אלונה, בצל הלידה השקטה, לווה בחששות ובפחדים. עד שהבטן "יצאה", היא לא סיפרה על כך וכמעט לא הצטלמה, שמא יעלה איזשהו זיכרון, כפי שקרה לה לאחר הלידה השקטה.
"שנה אחרי הלידה השקטה נכנסתי להיריון. הייתי בטוחה שמה שימלא את החור בלב, הוא ילד. זה נכון, אבל לא לגמרי. האובדן הוא אובדן והוא קיים ונוכח עד הסוף. הכאב לא הולך לשום מקום"
הלידה של אלונה
"ביום ראשון, בשבוע 37+2 לא הרגשתי אותה", מספרת ירדן, "אכלתי, שתיתי ושכבתי על צד שמאל". זה לא עזר, והיא פנתה לרופאה בקופת החולים. הרופאה בדקה אותה באולטרסאונד וראתה תנועות עובר, וגם המוניטור היה תקין, אך מכיוון שהיא לא ראתה תנועות נשימה של העוברית, ובשל ההיסטוריה המיילדותית של ירדן, הציעה שייפנו לבית החולים.
ירדן ויואב הגיעו לבית החולים, וגם שם תוצאות הבדיקות היו תקינות, ולכן הוחלט לשחרר אותם הביתה. אבל ירדן הרגישה שמשהו לא בסדר, היא סירבה להשתחרר וביקשה להתייעץ עם הרופא שליווה אותה לאורך ההיריון, שהיה במקום. "הוא החליט להכניס אותי לחדר לידה, וכשהרופא המתמחה שאל אותו מדוע, הוא ענה 'לעיתים ההרגשה של האישה מדויקת יותר מכל בדיקה', וזו הגישה שהצילה את אלונה הקטנה, כי היא נולדה בקיסרי חירום, כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה, עם מים מקוניאליים ואפגר 3".
לאורך כל הלידה, ירדן מספרת שידעה שיהיה בסדר, גם כשהיו האטות דופק וגם כשהוחלט על ניתוח חירום. אחרי הלידה אלונה אושפזה בפגייה למשך שבוע בשל בעיות נשימה, וגם ירדן נשארה באשפוז בעקבות בעיות בכבד ובכליות.
לאחר שבוע הן השתחררו ושהו יחד לראשונה לבד בבית. "לא הצלחתי להניק, ניסיתי והלכתי ליועצת הנקה, ואחרי חודשיים של שאיבות ותמ"ל, החלטתי שאני לא מסוגלת, שזה גדול עליי, שעדיף שאשמור על שפיותי", ירדן מספרת, "היו לי הרבה רגשות אשם על ההנקה, סוף-סוף יש לי ילדה ואיך אני לא מניקה אותה? זה היה קשה".
אסיפת הורים
ריאיון פרידה מיוחד עם מקימי ערוץ הופ! #40
46:37
איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים לקראת לידה?
"ראשית, לגבי הניתוח הקיסרי - אני קוראת לו לידה קיסרית ולא ניתוח. נשים חוות את הלידה הקיסרית כאכזבה, כאילו שהן לא הצליחו לחוות את הלידה באופן טבעי, וזה נורא מתסכל אותי. ילדתי לידה טבעית, כואבת מאוד, ללא אפידורל, שהסתיימה בידיים ריקות. אני מאוד גאה בצלקת של הקיסרי שלי, והילדים יודעים שהם נולדו מהבטן שלי. ככה הם נולדו, מה יכול להיות יותר מדהים מזה? שנית, אני מציעה לנשים להקשיב לעצמן ולגוף שלהן. להקיף את עצמן באנשים שהן סומכות עליהם, להשמיע את קולן ולבחור את הבחירות שהכי נכונות להן".
את המסע של ירדן ויואב אל ההורות מסמלת החנוכייה שיואב עיצב ובנה. חנוכייה שמסמלת את הלידה השקטה, את האובדן, את הכאב ואת האור. כעת הם מבקשים "למכור אותה ולתרום את הכסף למחלקת יולדות ברמב"ם".
מיכל גרי היא דולה לאחר לידה ומאמנת אישית, מנהלת בית הספר למקצועות ההורות
