אסיפת הורים
גישת החינוך המונטסורית: מה זה בדיוק ואיך מיישמים עם הילדים בבית #52
36:29
אנחנו מכירים את אליעזר בן יהודה, וזוכרים את סיפורו של איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון, אבל היום, בין כתיבת וואטסאפ מהירה לבין שליחת אימוג'י, תוך כדי האזנה לפודקאסט באנגלית, לפעמים יש הרגשה שמדובר בסיפור רחוק-רחוק, כזה שאין לו כמעט קשר לעידן הנוכחי. האמנם?
לירז רז, בת הזוג של פרופ' איתמר רז - נכדו הבכור של איתמר בן אב"י, ונינו של אליעזר בן יהודה, החליטה לנסות ולהנגיש את המילים האבודות לילדינו הבינלאומיים.
"בלימודי התואר שלי ערכתי מחקר יחד עם שותפה, ענת דוייב שנרך, והבנו עד כמה לשפה יש השפעה וכוח בעיצוב פני החברה. אי-אפשר להימנע מכך שהיום הכול בלועזית, גם שלטים ופרסומות. אפילו בעברית כותבים בלועזית. ההודעות במסרונים כוללות פחות מילים ויותר אימוג'ים, פרחים ליום הולדת, פרצופים במקום כתיבת רגשות ועוד", היא אומרת.
"כיום, אנשים, ובעיקר ילדים, פחות מבטאים את עצמם במילים, ולא מרגישים בנוח לומר מושגים בעברית. נוצרה תחושה שעדיף לשלב מושגים בלועזית, ושאם אתה טועה באנגלית זה יותר 'סטייל'. בסיום כל תוכנית רדיו כמעט את שומעת - 'יאללה, ביי', במקום 'להתראות'. ואותי, אישית, אין מטריף יותר מאשר טעויות של זכר ונקבה. לדעתי זה מעלים את השפה שלנו, וזה מפריע לי וכואב לי. אליעזר בן יהודה היה אומר - 'עדיף להשתמש במילה עייפה ורצוצה בעברית מאשר בלועזית'".
הנושא הטריד את רז זמן מה, ובשיחה אקראית עם חברה, היא גם הגתה את הרעיון לכתוב ספר לילדים בעקבות אותן מילים. "שאלתי חברה לשלומה, והיא ענתה לי: 'ככי ככה'. שאלתי אותה כיצד היא מכירה את הביטוי הזה, והיא צחקה וענתה: 'ממך, את מדברת ככה'. השיחה איתה עזרה לי להבין שזו הדרך להחיות את השפה ה'בן יהודאית', ולהחזיר מילים מהעבר לשימוש יום-יומי".
למה הכוונה ב"שפה 'בן יהודאית'"?
"הכוונה היא למילים שהומצאו על ידי אליעזר בן יהודה, או על ידי איתמר בן אבי, והן לא בשימוש כיום. חלקן נעלמו מהשפה, אחרות לא התקבלו באקדמיה לעברית. מילים אלו נשארו בשפה ה'בן יהודאית', ואצלנו במשפחה משתמשים בהן. למשל אנחנו אומרים: 'להצטפרן', שזה אומר לעשות מניקור-פדיקור, 'אהבהבת' - מילה שמדברת על אהבת נעורים, 'לום לום' זה כמו ביי, 'אבבא' הוא סבא, 'אממא' היא סבתא, 'בבלון' - מגדל גבוה. כאשר היו רוצים במשפחה של אליעזר בן יהודה ורינה, חמותי, שהיא הבת של איתמר בן אב"י, להשתמש במילה לועזית, היו צריכים לציין זאת קודם לכן".
וכך יצאה רז למסע בעקבות המילים האבודות. "הבנתי שכל מילה נולדה בתקופה אחרת. למשל, 'אהבהבת' היא מילה שהשתמשו בה כמו לרומן נעורים, ויש לה כמה פרשנויות: הב הב, כמו נביחת גור כלבים), PUPPY LOVE, או כמו מחלת ילדות (צהבת, אדמת)", היא אומרת. המסע שלה כלל חיפוש וקריאה במילונים, גלישה באתרים, התעמקות במכתבים מארכיון המשפחה, קריאת הספרים שנכתבו על בן יהודה ובן אב"י, סיור בתחנות ילדותו של האחרון, וראיונות עם בני המשפחה.
קראו עוד:
"רחל בעקבות אוצר המילים האבוד" הוא שם הספר (הוצאת ניב, איורים: איינה נטלי נודל) שהיא חיברה. עלילתו נפתחת כאשר רחל, הגיבורה, משוחחת עם אביה ומשתמשת במילים לועזיות. בתגובה, האב אומר לה כי אם סבא-רבא היה שומע אותה מדברת כך, היה לו 'מרעש' (אירוע מסעיר, נ.צ.). אביה מספר לה כיצד סבא-רבא שלה, איתמר בן אב"י, המציא מילים, וגם היא רוצה. השניים יוצאים במסע בזמן ברחובות ירושלים של שנת 1900, ותל אביב של היום.
בסיפור נחשפים הקוראים לתחנות ילדותו של איתמר בחיפוש אחר אוצר המילים האבוד: "הוא מספר לה היכן המציא את המילה 'סביבון', היכן ראה 'בבלונים' ועוד. במפגש ביניהם צצים ההבדלים הבין-דוריים הבאים לידי ביטוי בשפה. רחל, למשל, משתמשת במילים כמו 'רב קו' וסמארטפון, והסב שואל אם זה 'שח רחוק אלחוטי'. הוא, מצידו, לא מרשה לה לקרוא לו סבא-רבא אלא 'אבבבה'. בסופו של הסיפור רחל מזמינה את הילדים להמציא ולחדש מילים, כאשר לסוף הספר מצורפת מעטפה מבוילת הממוענת לאקדמיה ללשון העברית".
היה משהו שהפתיע אותך בכתיבת הספר?
"כן, אנחנו יודעים שבודדו את איתמר במשך שש שנים כדי שיידע רק עברית. הפתיע אותי ברמה האישית שהוא לא נטר על כך טינה להוריו. הוא התגייס כולו למשימה, והבין שהוריו עשו זאת למען מטרה נעלה. חשבתי שאגלה כעס והתמרמרות, והפתיע אותי שזה לא היה כך. הוא המשיך את התפקיד שלו, להיות הילד העברי הראשון, וראה בכך את משימת חייו. הוא הסתובב בעולם ואף הוציא מילון".
כיצד הבת שלך, בת דור ה-Z שמחובר לסמארטפון ולרשתות, מסתדרת עם השפה ה'בן יהודאית'?
"היא מנסה לא להשתמש במילים לועזיות. אפילו לכלב שלה היא חיפשה שם עברי, וקראה לו 'קצף'. קוראים לה רחל בת אב"י, היא הנינה הכי צעירה של איתמר בן אבי, והשם הזה נבחר כדי לעורר עניין, וגם כדי לתת כבוד למורשת".
ולסיום מציינת רז עוד תזכורת אחת חשובה: "אונסק"ו חקרו וגילו שאחד המקומות היחידים בעולם שבהם הצליחו להחיות שפה מתה היה בקרב העם היהודי, עם השפה העברית. הם נתנו תקציבים לישראל על מנת לשמור על השפה, וכאות הוקרה. זה לא עניין של מה בכך. חשוב שכולנו נשמור על השפה, נדבר בעברית, ונשתמש במילים גם כשאנחנו כותבים לילדים הודעות. והכי חשוב לזכור שלמילים יש כוח, ולכן חשוב להשתמש בהן באופן נכון".
