למעלה מ-780 ילדים וילדות התייתמו מאז השבעה באוקטובר. הם איבדו אבא או אימא במתקפת הטרור האכזרית או בלחימה מאז, ברצועת עזה, בצפון וביהודה ושומרון. חלקם איבדו גם אב וגם אם. במשדר המיוחד ב-ynet לציון שנה לפרוץ המלחמה, שוחחנו עם ארבעה בני נוער שאיבדו את היקר להם מכול.
ריאיון אולפן מיקה גינסברג, אביתר ואבינעם נאמן ומאי עבדאללה
(צילום: ירון ברנר)
אבא של מיקה, סא"ל אלי גינסברג, נפל בשמונה באוקטובר בקרב על בארי. הוא היה מפקד הלוט"ר וכבר היה בחופשת שחרור.
מיקה, אבא שלך לא היה חייב ללכת. זה מעסיק אותך, אתם מדברים על זה?
"לפעמים אבל בסופו של דבר, זה היה הרגע שאליו הוא התכונן כל השנים האלה בצבא. אז אני מקבלת את ההחלטה שלו בהבנה. אני חושבת שכולם ידעו שאם דבר כזה קורה, הוא הראשון ללכת".
ספרי לנו קצת עליו. מעבר להיותו לוחם מהולל - מה הוא אהב, מה הייתם עושים ביחד?
"הוא היה אבא הכי מדהים שיש. וגם כשהוא לא היה פיזית בבית, הוא כן היה נוכח. הוא אהב את הים ולטייל בארץ. היה לו טעם מוזר בשירים - רוק כזה כבד".
יש דברים קטנים שקרו מאז השבעה באוקטובר שמחזירים פתאום את הדמות שלו לבית?
"כל דבר. ללכת בבית ופתאום להיזכר במשהו, או פתאום להריח את הבושם שלו. הכול מזכיר אותו".
סא"ל עליאן עבדאללה מיאנוח ג'ת, אבא של מאיה, גם כמעט סיים את תפקידו, והיה כפסע מלהיות אזרח. הוא נפל בגבול הצפון בקרב עם מחבלים, יומיים אחרי שהחלה המלחמה.
מאיה, אצלכם בצפון יש מלחמה עצימה.
"בצפון יש מלחמה ממש מהשבעה באוקטובר, אבל זה כאילו לא עניין אף אחד. רק עכשיו, אחרי שמלא נפלו, מתחילים לעכל שיש מלחמה בצפון".
ספרי לנו קצת על אבא. מה הוא אהב, מה הייתם עושים ביחד?
"אבא היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה בקבע אז לא כל הזמן הוא היה איתנו פיזית אבל הוא היה, גם מרחוק. דיברנו כל יום בשיחות וידיאו, בהודעות. שיתפתי אותו בדברים, הוא ידע עליי הכול".
הוא היה המון שנים בצבא. דאגת לו?
"כן. כל הזמן דאגתי. גם ביום האחרון שלו דאגתי. אחותי ממש הרגישה שמשהו קורה באותו יום".
היו לכם תוכניות לקראת השחרור שלו מהצבא?
"כן. רצינו לטוס יחד לטיול הפרישה שלו".
רס"ן ד"ר איתן מנחם נאמן, אבא של אביתר ואבינועם, נפל בקרב סמוך לשדרות בימים הראשונים למלחמה. הוא היה רופא בבית החולים סורוקה ונפל בשירות המילואים.
אבינועם, ספר לנו קצת על אבא.
"חלק ממש מרכזי בחיים של אבא שלי היה רפואה. הוא התחיל עם זה בגיל צעיר. כבר בגיל 15 התנדב במד"א. אחר כך למד רפואה וכשסיים את הלימודים התחיל לעבוד בתור רופא. גם במילואים הוא היה רופא ובמקביל הוא התנדב ביחידת החילוץ בערד".
ממש הקדיש את החיים שלו להצלת חיים.
"כן. בבית תמיד היה ציוד רפואי למקרה שאחד מאיתנו נפצע. הרבה פעמים בשבתות הגיעו אנשים מהיישוב וביקשו עזרה עם כל מיני פציעות ומחלות".
איך בישרו לכם על האובדן?
"העירו אותנו בשתיים לפנות בוקר. אחותי אמרה לי: 'אבינועם, קום'. אמרתי לה: 'למה שאני אקום בשעה כזאת?' ואז ראיתי חיילים בבית שלנו ואמרתי 'בבקשה שיגידו לי שהוא רק נפצע' אבל הם אמרו שהוא נהרג".
בעקבות האובדן הוציא אביתר, האח הצעיר, את החוברת "נקודות למחשבה, להתמודדות עם מות חבר או קרוב".
אביתר, ספר לנו איך החוברת הזאת נולדה.
"אני וחבר שלי למדנו ספר של רב שמדבר על התמודדויות בשעת הגאולה, ואז שמנו לב שאין ממש ספרים לנוער שמדברים על מוות - אז החלטנו ביחד לכתוב חוברת. אני מאוד מאמין בעשייה, במיוחד בשכול. העשייה מאפשרת לנצל את המוות לדברים טובים. במקום שסתם יהיה לך קשה, אפשר לצמוח מתוך זה ולעשות".
איפה הפצתם את החוברת?
"בכל מיני חנויות ספרים. בעיקר ניסינו שהיא תגיע למשפחות שכולות. קיבלנו הרבה תגובות. אנשים אמרו לנו שהם ממש שמחו לקרוא את החוברת, שהיא מאוד עזרה להם".
שאלה לכולכם: מה הדבר האחד שאתם הכי מתגעגעים אליו?
מיקה: "אין דבר אחד. נראה לי שאני פשוט מתגעגעת לדבר הזה שנקרא אבא".
מאיה: "נכון, אין דבר שאחד שמתגעגעים אליו. אנחנו ממש מתגעגעים להכול, אפילו לריבים איתו".
אתן אומרות שהכול מציף את הגעגוע, אבל איך החיים השתנו ביום יום?
מיקה: "כל מקום שהולכים אליו מלווה במין סערת רגשות כזאת, עם עצב ושמחה וגעגוע. נראה לי שבתקופה הזאת למדתי על עצמי מלא דברים".
מה למדת על עצמך?
"שאני מסוגלת, שיש לי כוחות".
אביתר ואבינועם, למה אתם מתגעגעים?
אביתר: "הייתי שמח לעשות איתו טיול אחד אחרון. האהבה לארץ ישראל ולטיולים בה היו מאוד מרכזיים בחיים שלו וכמשפחה, טיילנו הרבה, בעיקר במדבר יהודה".
אבינועם: "אני ממש מתגעגע לזה שיש רופא בבית. זה ממש נוח. כשיש פציעות, אתה לא הולך למיון, אתה פשוט הולך לאבא שלך ואז הוא אומר לך 'אה זה כלום'. אם צריך לתפור, חס וחלילה, אז הוא תופר. כל דבר שקורה אתה פשוט שואל אותו".
8 צפייה בגלריה
''האהבה לטיולים בארץ הייתה מאוד מרכזית בחיים שלו''. משפחת נאמן
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
יש סיפורים ששמעתם על אבא אחרי שהוא נהרג והפתיעו אתכם, או ששמחתם לשמוע מהאנשים שהגיעו?
מיקה: "סיפרו לי שכשרק נולדתי, אבא שלי הציג את עצמו מול החיילים שלו בשייטת, במילים האלה: 'אני נשוי למלכי ויש לי בת שקוראים לה מיקה. יום אחד היא תגדל ותגיע ליחידה, ודיר באלאק למי שיתקרב אליה'".
בישראל קרו הרבה דברים מטורפים בשנה הזו. אם הייתה לכם הזדמנות לעדכן את אבא במשהו אחד מהחיים הפרטיים שלכם או ממה שקרה במדינה, במה הייתם מעדכנים?
אביתר: "אולי שכתבתי את החוברת".
מיקה: "הייתי מספרת לו על כל המחבלים שחוסלו ונראה לי שהייתי מספרת לו שטסתי לבד כמה פעמים".
מאיה: "אני הייתי מספרת לו שפרצה מלחמה בצפון, וגם שסיימתי כיתה י"ב ושאנחנו ממשיכים. החיים ממשיכים".
