בשיתוף תלמה
אם היינו שואלים אתכם מה לדעתכם ההבדל בין משחק כדורסל רגיל לבין כדורסל על כיסאות גלגלים, סביר להניח שרוב האנשים היו מניחים כי קיים הבדל תהומי בין שני המשחקים מבחינת החוקים, הדרישות הפיזיות ושאר רכיבי פעילות. אבל בפועל, ההפך הוא הנכון. מעבר לעובדה ששחקני כדורסל רצים על המגרש ושחקני כדורסל הנכים נעים על כיסא גלגלים מיוחד, כל שאר חוקי המשחק די זהים. או כמו שמיטיב להבהיר זאת עילי ירחי (18), המשחק כדורסל על כיסא גלגלים, "ההבדל היחיד הוא הכיסא. כל שאר האיברים פועלים באופן זהה לחלוטין, המגרש הוא אותו מגרש, הסלים באותו גובה, והחוקים אותם חוקים".
הוא נולד כילד בריא, אך כשהיה פעוט בן שנה ועשרה חודשים פרץ דימום חמור בעמוד השדרה שלו, שהותיר אותו משותק בפלג גופו התחתון. זה לא עוצר אותו מלעסוק בספורט. "בשנים האחרונות אני משחק כדורסל נכים בספיבק רמת־גן", מסםר ירחי, "מה שהוביל אותי מלכתחילה להתעסק בספורט זו המשפחה שלי. מהרגע הראשון הם היו שם בשבילי ורצו שאני לא אשב בבית, אלא אחווה דברים כמו כל אחד. ספיבק מהוה כיום את הבית השני שלי. אני מקבל בו חום ומעטפת רחבה מאוד, מפסיכולוג ועד אימונים אישיים. אני מגיע לשחק כמעט כל יום".
מהי בעיניך הדרך להצלחה?
"הדרך היחידה להצליח היא פשוט לעבוד קשה. יש לי מאמן כושר אישי ואנחנו נפגשים שלוש פעמים בשבוע. מעבר לאימון הגופני, הוא גם מחזק אותי ותומך בי. מלבד זאת אתה צריך קבוצה שלמה שתעזור לך ותהיה איתך. זה באמת נותן לך תחושה מדהימה, לדעת שאתה לא לבד".
עילי משחק כיום בנבחרת העתודה הלאומית של ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים. עד היום הוא השתתף בשתי תחרויות כדורסל נכים גדולות ונחשבות: אליפות העולם, שהתקיימה בתאילנד, ואליפות אירופה, שהתקיימה באיטליה, ונבחרת העתודה זכתה בה במקום השלישי והמכובד מאוד. "זו הייתה המדליה הקבוצתית הראשונה שלנו וזה היה רגע שאזכור כל החיים", הוא מעיד בהתרגשות.
מהן השאיפות שלך כשחקן?
"יש לי שני חלומות להגשים: אחד מהם זה להגיע לנבחרת הבוגרת ולייצג את ישראל באולימפיאדה, והשני הוא לעבור לשחק בקבוצה מקצוענית בחו"ל ולהתפרנס כשחקן מקצועי".
במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" המשותף ל-ynet, "ידיעות אחרונות" ותלמה, המפגיש בין ספורטאים צעירים למושאי הערצתם, נשאל עילי מי הספורטאי או הספורטאית שמהווים עבורו מודל לחיקוי, והשיב כי עבורו מדובר בשחקן כדורסל הנכים דותן מישר. "דותן הוא המנטור שלי לחיים", אמר, "הדרך שהוא עשה, ואיך שהוא עלה מהמקום הכי נמוך שיש, אלה דברים מעוררי השראה מבחינתי".
כאשר עילי מתייחס למקום הנמוך שבו היה דותן (כיום בן 53), הוא מתייחס לסיפור הפציעה הקשה שאותה עבר בשנת 1990, בעת שירותו כלוחם בשייטת 13. מישר איבד את כל רגלו הימנית במהלך ניסיון חילוץ של חניך שלא עלה מצלילה. למרות הפציעה המשמעותית שממנה הוא סובל, דותן החליט להמשיך בחייו בראש מורם, תוך עיסוק מוגבר בספורט. לאחר הפציעה הוא השתתף בשתי אולימפיאדות בדחיקת משקולות ובהמשך גילה את הקסם שבכדורסל כיסאות הגלגלים. במהלך השנים הוא שיחק בנבחרת ישראל תוך שהוא מייצג את המדינה באולימפיאדה, בשתי אליפויות עולם ובאליפויות אירופה. כיום הוא מאמן כדורסל ומעביר פעילויות חשיפה המשלבות הרצאה והתנסות בכדורסל כיסאות גלגלים.
המפגש בין דותן לעילי התקיים במקום האהוב על שניהם, מגרש הכדורסל. במענה לתהייתו של עילי "כיצד אחרי הפציעה בצבא היו לך את הכוחות הנפשיים לקום מזה ולהמשיך את החיים שלך?", השיב דותן: "אצלי הבחירה הייתה מאוד מאוד ברורה ומאוד מאוד טבעית, להגיד לעצמי שלמרות מה שאיבדתי, את הרגל, וזה כמובן עולם ומלואו, הרי שקיבלתי מצד שני את החיים שלי במתנה".
בתשובה לשאלתו של עילי "איך אתה מכין את עצמך בראש כדי לבוא הכי טוב שאתה יכול ולא לתת ללחץ להשפיע עליך, או להפריע לך ביכולת?", השיב דותן: "אני מכין את עצמי מנטאלית למשחק ומקפיד שיהיה לי כל הזמן דיבור עם עצמי. עשיתי טעות? אז מה, גם מייקל ג'ורדן פספס. אם אתה אוהב ורוצה את זה, הדברים יהיו לך מאוד ברורים".
לסיכום, עילי שאל את דותן מדוע הפך למאמן. מישר ענה: "כשהתחלתי לשחק כדורסל כיסאות גלגלים, זה היה כמו איזו דלת מסתורית כזאת, איזשהו עולם שלא ידעתי בכלל שהוא קיים. ראיתי מה הכדורסל נותן לי לחיים ואז חשבתי על חבר'ה בדיוק כמוך, שאני רוצה שיקבלו מהענף את אותם דברים טובים, וכמאמן אני יכול להעניק להם אותם".
בסיכום המפגש בין השניים ביקש עילי להעביר מסר לילדים צעירים הסובלים ממוגבלויות: "אני קורא להם מכאן שלא ישבו בבית ולא יוותרו לעצמם. למרות הקשיים ולמרות האתגרים הם צריכים לקום בבוקר ולעשות את מה שהם אוהבים. לא צריך לפחד. גם אם קשה וגם אם טיפה לא הולך, צריך תמיד ללכת אחרי החלומות שלכם".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
