מסע משפחתי בעולם הפך בשנים האחרונות לתופעה שכיחה יותר מבעבר. יותר ויותר משפחות לוקחות פסק זמן מהשגרה הישראלית השוחקת, ויוצאות ל"טיול אחרי צבא" עם ילדים. מרבית המשפחות תוחמות את משך הטיול שלהן למספר חודשים, מקסימום שנה, אבל משפחת מלכה הבינה מהר מאוד ששנה לא תספיק להם.
משפחת מלכה מטיילת בעולם
(קרדיט: אריק רוזנטל)
קטלינה וכפיר, שניהם בני 44, מטיילים בעולם יחד עם ילדיהם, אנריקה (8) וגואדלופה (5) מאוגוסט 2021. "לפני כמעט שלוש שנים כל הכוכבים הסתדרו ויצאנו סוף סוף לטיול משפחתי בעולם. לפי התוכנית המקורית, היינו אמורים לחזור אחרי שנה, אבל הכול השתבש לטובה", מספר כפיר.
איפה הייתם עד היום?
כפיר: "התחלנו בשלושה חודשים מדהימים בפארקים של מערב ארה"ב עם המון קמפינג וטרקינג. זו הייתה תקופת הקורונה אז יצא שהיינו כמעט התיירים היחידים באזור. כשנחתנו בארה"ב, עברנו תחקור רציני כי לא האמינו לנו שבאנו לטייל. אחרי חקירה של שעות, שכללה כניסה לחשבונות הבנק שלנו והבנה שבאמת יש לנו יכולת לממן כלכלית את הטיול הזה, שחררו אותנו. שלושת החודשים הראשונים היו נורא מבלבלים. פתאום מצאנו את עצמנו בפארקים במערב ארה"ב באוהל, נמצאים יחד 24/7. אפשר לומר שהכרנו מחדש אותנו ואת הילדים שלנו. אחרי ארבעה חודשים כבר הבנו שיש המון מה לגלות בחלק הזה של הכדור, ונפל לנו האסימון שהטיול הזה יהיה יותר משנה. התחלנו לטייל לאט יותר ולראות הרבה יותר, לא רק לעבור בין המקומות ולסמן וי".
קטלינה: "ההתחלה באמת הייתה לא פשוטה לכולנו. מ-200 קמ״ש בעבודה ל-0. פתאום יש שקט בראש. לא קמים לעוד יום מלחמה של מיילים, לקוחות ועובדים. התרכזנו יחד במשפחה. מארה"ב המשכנו לחודש בפנמה, שלושה חודשים בקוסטה ריקה, ארבעה חודשים וחצי במקסיקו, ארבעה חודשים וחצי בברזיל, ואז קנינו רכב משלנו וטיילנו שמונה חודשים בצ'ילה וארגנטינה. משם המשכנו לחודש בפורטוגל וגרמניה, חודשיים בארץ ואז תאילנד, לאוס, קמבודיה ועכשיו אנחנו בוויטנאם, בכפר טאם קוק".
איך הכול התחיל?
כפיר: "לפני 14 שנים ישבנו על הספה וצפינו בסרט מקסים ובשבילנו, מתברר, גם משנה חיים: The bucket list, עם מורגן פרימן וג׳ק ניקולסון. בקצרה, האחד עני ותמים והשני עשיר ואכזר. מה שמשותף לשניהם הוא שהם נתקעו יחד באותו חדר בבית חולים ולשניהם בישרו שנותרה להם שנה אחת לחיות. הם מחליטים לכתוב 10 דברים שהם רוצים לחוות יחד לפני שמסיימים את תפקידם על הכדור שלנו. באותה תקופה קטלינה התייתמה מהוריה ואני התמודדתי עם אובדן של חבריי מגולני, והסרט השפיע עלינו מאוד. שאלנו את עצמנו למה אדם צריך לחלות חלילה, או להגיע ממש לקצה כדי להבין את ערך החיים? חשבנו יחד מה הרשימה שלנו. כתבנו שם כל מיני דברים, אחד מהם היה לעצור את המרוץ ולטייל שנה מסביב לעולם. לא באמת חשבנו שנצליח להגשים את החלום הזה".
למה לא?
"תמיד אין מספיק זמן, אין מספיק כסף, זה לא מסתדר עם העבודה או המסגרות של הילדים, ואיך בכלל מספרים דבר כזה להורים? היו לפחות 1,000 סיבות למה לא לצאת למסע הזה".
אבל יצאתם בכל זאת.
"הצלחנו למצוא 1001 סיבות למה כן, ועכשיו, אחרי כמעט שלוש שנים, אנחנו מבינים שזו ההחלטה הכי טובה שקיבלנו בחיים".
כסף, רבותיי, כסף
שניהם מנהלים בכירים בהייטק שמאסו באורח החיים שלהם. "היינו משפחה שמתפקדת כמו מפעל די כושל", אומר כפיר. "הכול היה טכני: עבודה מסביב לשעון, קניות, סידורים, מי מוציא את הילדים מהגן. שנינו השקענו את כל כולנו בעבודה והזנחנו את הדבר הכי חשוב, את הבית. היינו רק מחכים שייגמר היום כדי ללכת לישון".
7 צפייה בגלריה
''עבדנו מסביב לשעון''. כפיר וקטלינה, יולי 21, מפלי האיגואסו, הצד הברזילאי
(צילום: אלבום פרטי)
משפחה ישראלית קלאסית.
"נכון, וזה כבר לא התאים לנו. הבנו שאנחנו לא רוצים לבזבז ככה את החיים שלנו. בשלוש השנים האחרונות המשפחה שלנו הפכה ליחידת קומנדו. עברנו ואנחנו עדיין עוברים כל כך הרבה דברים ביחד, חוויות מדהימות ומרגשות וגם כמובן ימים קשים ומאתגרים, היום, בניגוד לפעם, אנחנו מחכים שייגמר הלילה ומתרגשים יחד לעוד יום חדש".
שאלת מיליון הדולר: איך אתם ממנים את המסע הזה? התפטרתם מהעבודות שלכם?
כפיר: "שבועיים לפני המסע הציעו לי תפקיד חלומי בחברה מתחרה. המנכ"ל רצה להבין עד כמה אני רציני לגבי הנסיעה. כבר היינו ארוזים בבית, קטלינה התפטרה מהעבודה. אני זוכר שיצאתי מהחדר שלו בתחושה קשה של פספוס ובלבול. לפני שנכנסתי למעלית, שאלתי אותו, 'תגיד מה אתה היית עושה במקומי?', והוא ענה: 'הייתי יוצא לשנה מסביב לעולם'. זה הפך את הכול להרבה יותר פשוט. איך אנחנו מממנים? אנחנו משתמשים בחסכונות שלנו ומקפידים מאוד על ניהול תקציב הדוק".
אף פעם לא חשבתם שאולי כל המסע הזה הוא טעות?
קטלינה: "ממש לא, אבל כן היה לנו בתחילת המסע אירוע אחד קשה שערער אותנו מאוד. היינו בארה"ב באזור שומם בשם Death Valley שנמצא בערך 200 ק"מ מווגאס. לקחנו קמפינג לחמישה לילות, לא הייתה לנו קליטה בסמארטפונים שלנו. כפיר הכיר מישהו ממש נחמד, בערך בן 50. כבר התרגלנו שהאמריקנים מטיילים לבד וזה לא היה נראה לנו מוזר. הזמנו אותו לארוחת ערב אצלנו והיה ערב מדהים. צחקנו המון והיה ממש כיף, אבל לאורך כל הערב הטלפון שלו צלצל כל הזמן והוא לא ענה. שאלנו אותו למה, והוא אמר שהוא לוקח שבועיים חופש מהכול ורוצה להתנתק. בערב למחרת הוא שם את האוהל שלו צמוד לשלנו. קלטנו שהוא אובססיבי לשהות איתנו ובעיקר אובססיבי לבת הקטנה שלנו, והתחלנו להרגיש לא בנוח. הוא הביא וויסקי ובשר ואמר שזה על חשבונו".
כפיר: "אמרתי לקטלינה 'בואי לא נשתה, ניתן לו לשתות ונבין מה הסיפור איתו'. הוא שתה בערך חצי בקבוק ואנחנו שפכנו את המשקה בלי שירגיש. ואז שוב שאלתי אותו למה הוא לא עונה לטלפון. הוא כבר היה שיכור ואמר לי שהוא בורח מהמשטרה. הלכנו הצידה וסיכמנו שלא נשארים שם את הלילה".
בזה נגמר הסיפור?
קטלינה: "ממש לא. נכנסנו לרכב באזור 21:00 בערב וטסנו משם. היה ממש חשוך. אחרי כמה דקות ראינו רכב מאחורינו. היינו בטוחים שזה הוא והאצנו. הרכב האיץ אחרינו ופחדנו נורא. האצנו עוד והרכב בעקבותינו. אחרי דקות ארוכות הופעלה צ'קלקה ומסתבר שזאת ניידת".
כפיר: "השוטר שעצר אותנו היה בשוק. סיפרנו לו את הסיפור, נתנו לו את כל הפרטים כולל תמונות של האיש. הוא בדק והסתבר שזה היה פדופיל שמבוקש שנים על ידי המשטרה. הוא ביקש תגבורת והלך לעצור אותו. חוויה קשוחה מאוד".
אבל החוויה הכי קשוחה, מתברר, חיכתה להם דווקא בארץ, בשבעה באוקטובר.
מלחמה בלב
דווקא בשבת הארורה הם מצאו את עצמם בארץ, בסופה של חופשה בת חודשיים בישראל. אירוע הפרידה שלהם תוכנן ל-10 באוקטובר ויום למחרת כבר המתינה להם טיסה לתאילנד במטרה להמשיך את המסע שלהם במזרח.
קטלינה: "קפצנו לביקור בארץ להרגיע קצת את הגעגועים. היינו חודשיים מדהימים בארץ, חודשיים של חברים, משפחה הופעות והיה פשוט מושלם ואז זה".
כפיר: "ב-6 באוקטובר יצאנו בשלוש סירות מהמרינה באשדוד בערך בחצות והלכנו לדוג עם חברים והילדים שלהם. בשש וחצי בבוקר עשרות טילים נחתו סביבנו במים. לא ממש הבנו מה קורה, קיפלנו מהר את החכות וטסנו למרינה כי לב הים מוכרז שטח פתוח ואנחנו חיפשנו כיפת ברזל. הילדים היו למטה בתא השינה ואנחנו למעלה. במשך כ-25-20 דקות נפלו לידינו טילים, ממש רולטה רוסית. אחרי שנתיים של שקט בחו"ל מלמלתי לעצמי, איך אנחנו שוב במצב הזה? הגענו לממ"ד במרינה אשדוד, שברנו את המנעול, ונכנסנו. במהלך תשע שנותיי בגולני איבדתי 14 חיילים וחברים. אני, שהייתי בכל המבצעים, שחי בפוסט טראומה מתמשכת, הרגשתי שאני לא מסוגל לשאת עוד סבב כזה יותר ושאני חייב להוציא את המשפחה שלי מהסיטואציה הזו. מאוחר יותר, כשהצלחנו להגיע הביתה, אמרתי לקטלינה 'נוסעים עכשיו, אורזים תוך שעה ונוסעים לשדה'. בנתב"ג חיכה לנו כאוס מטורף. כל הטיסות בוטלו אבל איכשהו הצלחנו למצוא טיסה במוצ"ש לבנגקוק".
7 צפייה בגלריה
''הרגשתי שאני חייב להוציא את המשפחה שלי מהסיטואציה הזו''. נובמבר 23, צ'אנג ריי, צפון תאילנד
(צילום: אלבום פרטי)
איך מצליחים לטייל בעולם כשבארץ יש מלחמה?
"בחודש הראשון כמעט לא יצאנו מהחדר, היינו מול החדשות, עם המון רגשות אשם על שברחנו ככה. שני מפקדי פלוגה מקבילים אליי, מהתקופה שהייתי מ"פ, נהרגו: אלוף משנה רועי לוי ז"ל ואלוף משנה יצחק בן בשט 'בנבה' ז"ל. הם הצטרפו למ"פ השלישי בנג'י הילמן ז"ל ולסמג"ד רועי קליין ז"ל שנהרגו במלחמת לבנון השנייה. למעשה, מכל שכבת הפיקוד של גדוד 51 דאז נותרנו יניב עשור, ראש אכ"א כיום, ואני.
"מצד אחד הרגשתי ממש רע שבחרנו לברוח. מצד שני לא רצינו שהילדים שלנו יהיו בסיטואציה הזאת. התחלנו בקבוצות גיוס תרומות ועזרה לרכוש ציוד למילואימניקים יחד עם חברים בארה"ב. ניסינו לעשות כל מה שאפשר מרחוק. עדיין קשה לנו עם זה מאוד".
"הצלנו את המשפחה שלנו"
אחת הטענות שמשפחות מטיילות מקבלות היא שברשתות החברתיות של משפחות במסע הכול נראה ורוד מדי. קל מדי.
קטלינה: "ברשתות רואים רק פן אחד של המסע. מסע שכזה הוא מורכב ומאתגר. יש המון עליות וירידות, ממש כמו בחיים האמיתיים ואף יותר. המטרה בסוף היא להבין, להתעצם, לגדול ולהתפתח. להכיר בטעויות שנעשו לאורך הדרך, להבין שעושים משהו אחר, משהו שונה, משהו ענק לטובת המשפחה הגרעינית, להבין שלא הכול דבש, שלא הכול הולך כמתוכנן, שזה אינטנסיבי ויש נקודות שפל כמו בכל דבר בחיים".
7 צפייה בגלריה
''ברשתות החברתיות רואים רק פן אחד של המסע''. דצמבר 21, לה פורטונה, ארנאל, קוסטה ריקה
(צילום: אלבום פרטי)
מה ההחלטה הכי טובה שקיבלתם עד כה במסע?
קטלינה: "לצאת אליו. הצלנו את הזוגיות ואת המשפחה שלנו. אנחנו נהנים מאוד להיות נוכחים בחיים שלנו ולגדל את הילדים. בגדול, בדיוק בשביל זה המציאו את הכסף".
אתם לא מוטרדים מזה שהילדים לא בבית ספר?
כפיר: "לא במיוחד. אנחנו חושבים שהם לומדים המון דברים כמו שפות (ספרדית, אנגלית) גמישות מחשבית וסתגלתנות. הם מאוד חברותיים ומקבלים את האחר. חשוב לנו שהבסיס יהיה טוב, שיהיה להם בטחון עצמי ויכולת תקשורת גבוהה".
ומה יהיה כשייכנסו לבית ספר?
״התייעצנו עם גורמים מקצועיים ואנחנו פשוט מלמדים את תוכנית הלימודים כפי שהיא. קטלינה מורה לשפות ודוברת 7 שפות וזה כמובן עוזר מאוד".
7 צפייה בגלריה
בלי מסגרות חינוכיות כרגע. אנריקה וגואדלופה. אפריל 21, סלטה, ארגנטינה
(צילום: אלבום פרטי)
מה אתם אומרים למשפחות אחרות החוששות לצאת למסע בעולם?
קטלינה: "לא להקשיב למי שרוצה להרוג את החלומות שלכם. ללכת על זה בכל הכוח. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה".
כפיר: "להבין שהחודשים הראשונים הם הכי קשים, צאו בהבנה שההתחלה לא פשוטה. זה כמו שזורקים אבן לתוך ערימה של אבנים, צריך זמן עד שכל אחת מוצאת את המקום שלה מחדש".
אם הייתם יודעים לפני שיצאתם למסע את כל מה שאתם יודעים היום, מה הייתם עושים אחרת?
עונים ביחד: "היינו יוצאים שנה קודם".
הכתב מטייל עם משפחתו בעולם מאז שנת 2019, ומנהל בפייסבוק את קבוצת "משפחות במסע בעולם - הקהילה" ואת דף הפייסבוק: OLO - Only Live Once
