השנה, אחרי שנים ארוכות, לא שלחתי אף אחד מילדיי לבית הספר ב-1 בספטמבר. אבל לרגל יום בריאות הנפש העולמי המצוין היום, 10 באוקטובר, אני חוזר לבית הספר וכותב בשביל מאות אלפי התלמידות והתלמידים שלומדים במערכת החינוך; אני כותב בשם רבבות ההורים; אני כותב אל המורות והמורים, המנהלות והמנהלים, היועצות והיועצים, אל כל הצוותים החינוכיים והמנהליים; אני כותב מלב ללב, ומקווה שכולם קוראים.
אני כותב כדי להזכיר לכולנו שגם עכשיו, בתחילת שנת תשפ"ג, מערכת החינוך בישראל לא ערוכה להתמודד עם מתמודדי נפש. וגם אם לא קיימים היום נתונים מדויקים לגבי כמות הילדים ובני הנוער המוגדרים כמתמודדי נפש, בכלל המחלות והאבחונים, יש לשער שחלקם באוכלוסייה הוא לפחות כחלקם בציבור הכללי, כ-25%, ואף יותר. המספרים רק עולים אם אנחנו מתייחסים להתמודדות עם לחץ ועם חרדות, להפרעות אכילה ועוד, שאופייניים יותר לצעירות ולצעירים.
זה מתחיל יום אחד. הילד לא מרגיש טוב, אין לו כוח, הוא לא רוצה לקום בבוקר, לא רוצה לצאת מהחדר, לא רוצה כלום. הסימנים הולכים ומתגברים: הסתגרות, בכי והתפרצויות; התרחקות וניתוק מחברים ומהמשפחה; ירידה במוטיבציה ללמוד והידרדרות בציונים. ואחרי שאתם לא רוצים לראות ולא רוצים להאמין - בכל זאת הוא רק ילד, היא רק מתבגרת, זה גיל שכזה - אתם יודעים ואתם מבינים, מהר יותר או פחות, שלא מדובר בעניינים של גוף אלא בעניינים של נפש.
בתוך התוהו ובוהו המתהווה הזה של הילדים ובני הנוער, ושל בני המשפחה סביב, למערכת החינוך יש תפקיד חשוב ואפילו מכריע. היא צריכה לזהות, לאשש, להתריע, לסייע, לכוון. אבל במציאות הקיימת כיום, ובתפיסה שלה את תחום בריאות הנפש, כולנו בבעיה אחת גדולה. בצער רב אפשר לומר שהמערכת לא ערוכה להתמודד עם תלמידים מתמודדי נפש, שאין לה את הכלים ובטח שלא את המשאבים. זה לא אומר שלא יכול להיות שהמורים של הילד שלכם קשובים, אוהבים, מנוסים, מנסים ואפילו לא מתייאשים; שהיועצת בבית הספר תנסה לעזור בכל כוחה ולעיתים גם תצליח. אבל זה אומר ששוב אנחנו נסמכים על האדם הבודד, על יכולותיו ועל טוב ליבו.
"ואחרי שאתם לא רוצים לראות ולא רוצים להאמין - בכל זאת הוא רק ילד, היא רק מתבגרת, זה גיל שכזה - אתם יודעים ואתם מבינים, מהר יותר או פחות, שלא מדובר בעניינים של גוף אלא של נפש"
ומה קורה במקרה של ילדים והורים שלא זכו לאנשים ערניים ומצוינים שכאלה? מה קורה עם ילדים שלהוריהם אין את הפניות, אין את המשאבים, אין את הכוח ואפילו אין את האומץ להתמודד עם המציאות? כי בתוך מכלול ההכשרות המקצועיות של המורות והמורים, בנושאי התוכן השונים שהם אמונים עליהם ובנושאים חברתיים ותרבותיים, אין הכשרה משמעותית בתחום בריאות הנפש.
חשוב לזכור ולהזכיר שילדים ובני נוער מתמודדי נפש מקבלים שירותים ממערכת הבריאות, ממערכת הרווחה וממערכת החינוך, חלקם בקהילה ואחרים במסגרות חוץ-ביתיות. והעובדה שאין מערכת אחת שמרכזת את הטיפול ומתכללת אותו הופכת אותו להרבה יותר מורכב ולפחות נגיש. אבל חשוב גם לזכור שלרוב ההתחלה של האבחון ושל הטיפול נעשית בשלב שבו המתמודד נמצא במערכת החינוך, ושזה הזמן הקריטי לאתר את הבעיה ולטפל בה כדי לא להגיע למצב שבו יש לצאת מהמסגרת הבית-ספרית הרגילה בקהילה למסגרות מורכבות יותר, או לאשפוז.
לפני כשנה, ובצל מגפת הקורונה, הכריזו שרי הבריאות, הרווחה והחינוך על "תוכנית חירום לאומית לבריאות הנפש בקרב בני נוער וילדים", ועל הקמת שני צוותי חירום שימליצו על פתרונות מידיים ופתרונות ארוכי טווח כמו גם על בניית תכנית איכותית בתחום לשנים קדימה. מאז הקורונה כבר כמעט מאחורינו, עברנו עוד סבב לחימה ואנחנו עוד פעם לפני בחירות, ותלמידי ישראל נשארו שוב רק עם הבטחות.
הבן שלי הוא מתמודד נפש. הכול התחיל אי-שם בתחילת חטיבת הביניים. רגע רדף רגע, וככל שהימים הפכו תובעניים וטובעניים יותר, כך נשארנו כמעט לבד. שנה אחר שנה היטלטלנו בין כישלון צורב לבין הצלחה, עברנו ממסגרת אחת לאחרת, טעמנו מזה ומזה. ודווקא בשל כך אני יודע שאפשר לפעול אחרת, שצריך לפעול אחרת.
אני קורא לשרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, אני קורא למזכ"לית הסתדרות המורים, הגברת יפה בן דויד, אני קורא ליו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, מר רן ארז, אני קורא ליו"ר הנהגת ההורים הארצית, מר מירום שיף, להתאחד ומיד, ולהושיט יד לכל ילדה וילד שמתמודדים עם קושי נפשי: להקצות תקציבים כמובטח, להכין תוכניות, להכשיר את צוותי ההוראה והמנהלה, לדבר אל הילדות והילדים. כי הבריאות שלהם היא בנפשנו.
כאב
לַכְּאֵב הַזֶּה יֵשׁ פָּנִים: אַתָּה
שׁוֹכֵב בְּמִטָּה בְּתוֹךְ חֶדֶר סָגוּר
בְּתוֹךְ בַּיִת גָּדוֹל בְּעוֹלָם זָר.
אֲנִי פֹּה לְהַחְזִיק לְךָ
אֶת הַיָּד, לִבְכּוֹת, לִצְחֹק,
לְלַטֵּף, לְהִתְאַגְרֵף
כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה
לְבַד
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019), "בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021) ו - כמו שהיורֶה
