ההתבטאויות של טל גלבוע בריאיון שבו שיתפה בנטיותיה המיניות של בתה בת ה-13: עדי וולפסון, אב לבן טרנסג'נדר, מספר בטור אישי מה היה שואל את גלבוע ולמה הוא רוצה לחבק אותה, טיי בן ה-17 משתף איך הוא הרגיש אחרי שיחה שכזו בכיתה. שרית, אם לצעיר טרנסג'נדר, לא מבינה איך הדרכה כיתתית תגרום למישהו להחליט למי להימשך.
"טל גלבוע רוצה לייצר פרובוקציות. היא אוהבת לייצר פרובוקציות. זו הסיבה שמזמינים אותה לאולפנים ומראיינים אותה בעיתונים, וזו למעשה הסיבה שהיא הפכה לאושיה. לכן גם התלבטתי אם להגיב - ובכך להדהד את הפרובוקציות מהריאיון שלה אמש בערוץ 14 לגבי קהילת הלהט"ב בישראל, ובפרט כלפי הקהילה הטרנסג'נדרית", כותב וולפסון.
"גלבוע הוזמנה לדבר על ההחלטה של שר הבריאות ניצן הורוביץ לאסור על טיפולי המרה. כדי להראות שיש לה צד בדיון, היא סיפרה קבל עם ועדה שבתה בת ה-13 יצאה מהארון, כביכול בשל פעילות של ארגוני הלהט"ב בבית הספר. 'התקשרתי למורה שלה ואמרתי לה זה מה שקורה, והיא מספרת לי שמגיעים לבית הספר מכל קשת הלהט"ב, טרנסג'נדרים וזה', היא אמרה בשידור, 'ועושים להם יום שלם של שיחה ומסבירים להם מה אתם יכולים להיות ומה אתם לא יכולים להיות. אמרתי לה סליחה, באיזה קטע? באיזה קטע אתם מכניסים למוח של הבת שלי דברים כאלה?'
"בהמשך, בהתייחס לנקודת המוצא של הדיון-האסור על טיפול המרה במערכת הבריאות, היא טענה ש"זכותו של כל אדם לא רק להחליט, אלא גם להחליט אם הוא רוצה לשנות את זה, כי לא לכולם החיים האלה נוחים". ואני חשבתי: כן, זו זכותו, ו-"החיים האלה" כפי שמכנה אותם גלבוע, לא פשוטים ולא תמיד נוחים, בבית ובחברה, על אחת כמה וכמה כשאתה טרנסג'נדר. אבל צריך לזכור שכשמדובר בילדים.ות צעירים.ות, או בא.נשים ממגזרים שונים, טיפולי ההמרה הם לא עניין של נוחות או בחירה - אלא של בכי רע. של כפייה וייסורים ואימה.
"יכולתי להיות פרובוקטיבי אפילו יותר מגלבוע, ולשאול - האם היא חוששת שבתה תבוא ותאמר לה שהיא רוצה להיות הוא? כלומר, שהיא טרנסג'נדר? האם בזה מדובר? יכולתי גם לשאול - איך מי שיש לה חמלה גדולה כל כך לאפרוחים ולגורים, מגלה הרבה פחות חמלה לילדים שסובלים, אם בשל נטייה מינית ואם בשל אי-התאמה מגדרית? יכולתי לומר לה שהשאלה אם נטייה מינית או הגדרה מגדרית היא מולדת או נרכשת - היא כמו השאלה אם נטייה לטבעונות או לצמחונות היא מולדת או נרכשת.
"יכולתי גם להזכיר לה שבני.ות הנוער חשופים.ות היום לכל כך הרבה מידע ברשת, שלא רק שבית הספר לא "מגלה" להם.ן דבר, אלא הוא דווקא יכול לעשות להם.ן סדר בדברים. אבל מה שהכריע את הכף מבחינתי, היה שרציתי לכתוב לטל גלבוע האימא, לא האושיה, וגם לבתה.
"רציתי לספר לה שגם אני כתבתי וסיפרתי בפומבי שבני הטרנסג'נדר יצא מהארון, כך שיש לי ולה מהמשותף. שאני מלא תקווה שכפי שאני עשיתי, ובמקרה שלי זו הייתה כמעט יוזמה של בני, גם גלבוע שיתפה את ילדתה באווטינג מראש וקיבלה את אישורה. רציתי גם לומר לה שיש התלבטויות רבות, חששות, כאבים, לילדים.ות ולהורים, לאורך כל הדרך.
"אני כועס על האמירות של גלבוע, לא רק מפני שהן לא מבוססות ופוגעות בכל כך הרבה א.נשים, אלא מפני שהן יכולות לגרום לילדים.ות רבים.ות "להישאר בארון" ולסבול, ולהורים רבים - לא לקבל את ילדיהם.ן. אבל יותר מכל אני רוצה גם לחבק אותה, ולקוות שהיא מחבקת את בתה בת ה-13. לומר לה שלהיות אימא לביאה אמיתית, זה לצעוד עם הילד.ה שלך בדרך שהוא או היא בוחרים, ולכוון אותם בין הבחירות מעתה ועד עולם", כותב וולפסון.
"אחרי השיחה בכיתה הרגשתי בטוח יותר"
טיי גדול, בן 17, מגיב לגלבוע ומספר על התהליכים שעבר בבית ובבית הספר, על התמיכה ההורית ועל תפיסתו את טיפולי ההמרה. "כשאני שיתפתי את ההורים שלי בחלק הזה שלי, הם מיד תמכו בי. הם עשו כל מה שהם יכולים כדי שיהיה לי טוב. לבית הספר שלי הגיע נציג מחוש"ן, אני חושב שזה היה שנה שעברה, אבל אני לא בטוח. זו הייתה חוויה מאוד מעניינת, לדעת שמביאים אלינו אנשים מהקהילה, לדעת שיש תמיכה ישירה בקהילה הגאה מצד בית הספר. זה גרם לי להרגיש בטוח יותר במי שאני", הוא אומר.
טיי גדול"אחרי שהעבירו לנו את השיחה ההיא, הדביקו לנו על הלוח בכיתה מדבקה של 'מקום בטוח', ובכל פעם שהסתכלתי עליה קיבלתי בוסט לביטחון העצמי - אני לא לבד, תומכים בי פה. לחשוב שטל גלבוע רוצה לקחת את זה מהבת שלה, זה בלתי-נתפס. התכנים האלה לא מכניסים לאף אחד כלום לראש - אלה שלא קווירים, לומדים לכבד ולהכיל. אלה שקווירים, מקבלים את הידיעה של 'אנחנו כאן בשבילכם' מבית הספר.
"בעניין טיפולי ההמרה, רק המחשבה שזה יכול להיות בסדר - היא מזעזעת. יש הוכחות לכך שטיפולי המרה הם לא יעילים, ופשוט מזיקים", הוא אומר, "הטענה הזו, שזה בסדר לתת לאנשים לעבור את זה מיוזמתם, היא שגויה. ולגבי הטענה שמדובר בדבר נרכש - להיות קווירי, מכל בחינה, זה דבר מולד. אנשים שונים מגלים את זה בזמנים שונים, מוקדם או מאוחר, או שהם חושבים לגבי עצמם משהו אחד - ומגלים שהוא בכלל לא נכון. אבל הקוויריות, הדבר הקסום הזה, בין שמודעים לו מההתחלה ובין שמגלים אותו במקרה בהמשך החיים, הוא מולד.
"ילדים הם חכמים יותר משרובנו חושבים, ואם בן 14 אומר שהוא אוהב בנים, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להקשיב לו", הוא אומר עוד. "אם הוא יבין בהמשך שזו לא התווית הנכונה בשבילו, זה בסדר. זה לא שהילדים 'פתאום החליטו' שהם שונים, אלא הם מי שהם. לאף אחד אין זכות להגיד להם אם הם כן או לא".
שר הבריאות, שעות לאחר ההתבטאויות
"אהבה שאינה תלויה במגדר"
מנהלת ארגון "ברית הלביאות", מירב לבני קייש, התייחסה להתבטאויות של גלבוע ובעיקר לשאלת התפקיד ההורי. "הורות היא בחירה, התפקיד שלנו כהורים הוא להיות שם עבור ילדינו, להתוות דרך, לתמוך ולהכיל", היא אומרת, "כשילדינו מזהים את המגדר או את הגיוון המגדרי הנכון להם, ולא משנה באיזה גיל זה מתרחש, הנוכחות שלנו כהורים, התמיכה וההבנה שזו לא בחירה - הן חשובות מאוד, מעבר למילים.
מירב לבני קיישיח"צ"הילדים שלנו לא מבולבלים או 'שטופי מוח', והם אלה שמלמדים אותנו ואת עצמם מה זה אומר להיות שלם עם עצמך ולקבל את עצמך כפי שאתה", היא מוסיפה, "הכלה הורית ותמיכה מייצרות מרחב בטוח לצמיחה ולהתמודדות, הן מונעות אירועים אובדניים וקשיים שיכולים להגיע עם השינוי. זה בעיקר בעקבות תפיסות חברתיות מיושנות - שמונעות מבורות, משנאה ומפחד. ילדינו זקוקים לאהבה. אהבה ללא תנאים וללא סייגים. אהבה שאינה תלויה במגדר".
שרית בן שימול, לשעבר מנהלת "ברית הלביאות", בחרה לפנות לגלבוע "כאימא לאימא", וכתבה כך:
"היי טל, אני שרית. אני פונה אלייך כאימא לצעיר טרנסג'נדר מהמם, אל אימא לילדה לסבית מקסימה. חשוב שתדעי שאישוש של זהות מינית בקרב ילדים ונוער והליכי שינוי מגדרי - מצילים חיים. לעומת זאת, טיפולי המרה הורסים חיים. ככה פשוט. כאימא לאימא, שגם בחרה להביא ילדים לעולם, אני רוצה להאמין שזכויות הילדים חשובות לך לפחות כמו החשיבות שאת מייחסת לזכויות בעלי החיים. לא אדבר איתך על נתונים (10% מהאוכלוסייה מזדהים בזהות מינית מגוונת, ולפחות 1% מגדירים את עצמם במגדר שונה מהמין הביולוגי שלהם, בהתבסס על מפקד סקר אוכלוסין שנערך ב-2021 בארה"ב). רק אנסה להבין מה עומד מאחורי האמירות הפוגעניות כלפי ילדים, נוער ומבוגרים.
שרית בן שימולצילום: אלונה קאשי אהרון"כאימא לאימא, אנחנו יודעות שהאהבה שלנו לילדים שלנו אמורה להיות ללא תנאי. לכן, לאפשר להם לחיות את חייהם בצורה מיטבית - נשמע לי עניין די בסיסי. ילדים בכל העולם, בכל הגילים, מגבשים לעצמם זהות. הם מצליחים להביא לידי ביטוי את מה שהם מרגישים בפנים. הסברה או הדרכה בבית הספר לא גורמים למישהו להחליט למי להימשך, או איך להרגיש בתוך הגוף שלהם. זה רק מאפשר לאותם ילדים וילדות להבין שהם בסדר בדיוק כמו שהם.ן".
נתנאל שלר, מנכ"ל חברותא-הומואים דתיים, הגיב גם כן: "טל גלבוע שוב מנסה לקדם את עצמה תקשורתית ופוליטית, עם הפרכת להט"בפוביה באוויר.
נתנאל שלרצילום: מור רביב"עצוב לשמוע שהפעם זה קורה על חשבון הבת שלה, שנאלצת להיחשף לאמירות קשות של האשמת מוסדות החינוך ביצירת להט"בים, ולכך שהיא מאמינה שנטייה מינית היא נרכשת. אנחנו מזמינים אותה לארגונים שלנו, כדי ללמוד מהן אהבה וקבלה אמיתית שמאפשרות לכל אחד ואחת להיות מי ומה שירצו, העיקר שיהיו עצמם.ן".
