בני נוער, מעצם היותם כאלה, מאופיינים בנטייה להתנסויות חדשות, לגירויים ולריגושים, וכן, במקרים רבים זה כולל גם שימוש בחומרים מזיקים וממכרים. מה הם בדיוק עושים, עד כמה זה מסוכן, איך לדבר איתם על זה - ואיך להגיב כשהם משתפים אותנו בהתנהגויות האלה?
למה בני הנוער חשופים כיום?
"הזירה החברתית היא מורכבת וקשה, כזו שמייצרת תחרות מטורפת, קידוש של רדידות, נראות חיצונית וסמלי סטטוס, שתפקידם לתת ערך או כוח למי שמרגיש חלש, תלוש, עצוב ובעיקר לא שייך", אומרת ליאורה חיים, מדריכת הורים. "בני הנוער חשופים למגוון חומרים ממכרים ומזיקים כמו סיגריות הווייפ, שנכנסו לעולמנו לא מזמן. הסיגריות האלקטרוניות הביאו בשורה 'מרעננת'. הם הכניסו את עולם המבוגרים לעולמם של הילדים. הסיגריה המסריחה, זו שעושה ריח רע בפה ועשן, ותויגה ב'חצר של הגדולים', התחפשה למשהו יילדי, קורץ, מתוק ולכאורה תמים. זו סיגריה שמגיעה בצבעים, עם ריחות של תות ואבטיח, עם אורות ונצנצים ואפילו עם הטבעה של דמויות מעולם הילדים. אגב, אפילו באנגים מגיעים היום תחת אותו תיוג ושיוך".
"הסיגריות האלקטרוניות הביאו בשורה 'מרעננת', הם הכניסו את עולם המבוגרים לעולמם של הילדים", היא אומרת, "הסיגריה המסריחה, זו שעושה ריח רע בפה ועשן, ותויגה ב'חצר של הגדולים', התחפשה למשהו ילדי, קורץ, מתוק ותמים לכאורה"
"בעצם, ברגע אחד טשטשו את הגבול בין עולם המבוגרים לבין עולם הילדים. יש כאן מטרה שיווקית חזקה שאפשרה למתבגרים צעירים מאוד להתנסות בעולם של הגדולים, להרגיש 'שווים' בצורה משחקית - שהיא מלכודת בריאותית מסוכנת, אבל יותר מזה, היא מעניקה מענה של קסם להמון התמודדויות רגשיות שבני בונות הנוער פוגשים בתוך הנפש שלהם בעידן החדש. הבחירה והשימוש בווייפ מגיעה מתוך רצון להרגיש שייך ומקובל, להיות חלק ממעגל - ולפעמים המעגל אינו מיטיב. אז כשיש קצת קושי חברתי או רגשי, או תחושה של התמודדות שאנחנו מתקשים לעמוד בה וסף תסכול נמוך, הפתרון הזה לפעמים מייצר מענה מהיר, ובעיקר מענה כזה שניתן בקלות להסתיר מההורים, או לבלבל אותם שזה בריא ולא מזיק".
מה אנחנו יודעים על הסיגריה האלקטרונית?
שימוש בסיגריות אלקטרוניות הוא תופעה מדאיגה שמתפשטת בקרב ילדים צעירים, אפילו בני 12. הסיגריה הזו לא מפיקה עשן וריח, אבל היא מלאה בניקוטין שהוא החומר שגורם להתמכרות. סיגריית וייפ אחת יכולה להכיל ניקוטין בהיקף של סיגריות רבות, ויש ילדים שמסיימים סיגריה כזו ביום. יש המון סוגים וגדלים של סיגריות אלקטרוניות, והן נמדדות במספר השאיפות פר מכשיר.
המוצר הזה גורם לתלות ולהתמכרות לשימוש, גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הרגשי והנפשי. בעצם, הסיגריה הופכת להיות סוג של עוגן רגש. חשוב לזכור שהמוצר הזה הוא חדש יחסית, ואין עדיין אפשרות להסיק מסקנות לגבי הנזקים העתידיים של השימוש בו. עם זאת, מחקרים רבים מצאו קשר בין שימוש בסיגריה אלקטרונית לבין סיכון מוגבר לאסתמה ולעוד מגוון תופעות: הפרעות קשב וריכוז, כאבי ראש, לחצים בראש, התנהגות אימפולסיבית, חוסר יציבות רגשית, דיכאון, חרדה, שיעול, בחילות, הקאות והפרעות בתיאבון. במחקרים נמצא גם קשר להתקפי לב וללחץ דם גבוה.
אף שחברות הסיגריות מקדמות את המוצר כתחליף "בריא" או "ירוק", בלי עשן וללא סרטן, חשוב שנדע שיש מחקרים עדכניים בספרות המחקרית בעולם שכבר זיהו אצל משתמשים בסיגריות אלקטרוניות שינויים גנטיים הקשורים להתפתחות של גידולים סרטניים בחלל הפה, בריאות וגם בשלפוחית השתן.
למה בני נוער משתמשים בחומרים מזיקים?
בני נוער מאופיינים בטמפרמנט הרפתקני ובנטייה לחפש ריגושים, זה ידוע, אולם יש מתבגרים שזקוקים לגירויים חזקים. אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת את מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ובנוער, מסבירה: "יש מתבגרים שזקוקים להתנסויות מעניינות וחדשות ולהתרגשות, ולכן הם מתנסים בחוויות שונות ומגוונות, בהן גם שימוש בחומרים ממכרים - סיגריות, סמים ואלכוהול. אלה, מספקים כל פעם ריגוש אחר, ומאפשרים להם להתנסות במצבי תודעה שונים ובתחושות גופניות שלעיתים נחוות כמשחררות וכמרגשות".
מה מגדיל את הסיכוי לשימוש בחומרים ממכרים בגיל ההתבגרות?
"אפשר להצביע למשל על מצוקות רגשיות, בהן חרדה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך, קשיים חברתיים, טראומה, סביבות חיים וקשיים בוויסות הרגשי. בני נוער השרויים במצוקה רגשית זקוקים לעיתים לפורקן של הלחץ, או לעמעום של תחושות מצוקה, מודעות או כאב, וחלקם בוחרים בשימוש בחומרים ממכרים כדרך התמודדות".
מה לגבי לחץ חברתי?
"לחץ חברתי הוא גורם נוסף שיכול להוביל בני נוער לשימוש בחומרים ממכרים, שכן הצורך בהשתייכות חברתית חזק ומשמעותי בגילים האלה. סביבה חברתית שבה יש נורמות של שימוש, או שמפעילה לחץ על חברי הקבוצה להתנסות, יכולה כמובן להגדיל את הסיכוי לשימוש, בעיקר בקרב בני נוער עם מאפיינים של דימוי עצמי נמוך, היסטוריה של קשיים חברתיים וקשיים רגשיים".
קראו עוד:
איך היית מציעה לתווך את מות הנער מסיגריה אלקטרונית?
"הייתי מוסרת לילדים מידע ענייני, על העניין עצמו. הייתי אומרת שאומנם בארץ מדובר במקרה נדיר, אבל בספרות המחקרית בעולם יש מידע על נזקים בריאותיים בלתי הפיכים בשימוש בחומרים האלה, ומנצלת את ההזדמנות לשיח עם הילדים - אם חוו זאת, אם עשו זאת, ולמה".
איך לדבר על זה?
לדברי גרתי, לשיח עם הילדים יש חשיבות מכרעת. "יש בתים שבהם יש איסור גורף על שימוש בחומרים ממכרים ומזיקים, ואין שום מקום להכלה או לשיח. במקרים כאלה, הילדים לרוב לא ידברו איתנו על ההתנסויות האלה. יש בתים שבהם המסרים ההוריים הם לא ברורים, למשל אם יש פערים בעמדות בין ההורים, או שההורים בעצמם משתמשים בחומרים ממכרים. החשוב בעיניי הוא השיח - לדבר על זה, להבין מה זה עושה לילדים שלנו, מה הם מרגישים. המסר צריך להיות ברור, אבל חשוב לזכור שכל ילד יושפע באופן שונה מהסביבות ההוריות הללו, שכן יש ילדים שדווקא ימנעו מהתנסויות כאלה כי הם ירצו להיות שונים מההורים, או מהעובדה שהוריהם אינם שוללים שימוש. זה יכול ליצור דווקא חוסר עניין להתנסות".
איך לגרום להם לשתף אותנו - ואיך להגיב?
"המתבגרים שלנו עדיין זקוקים לנו, הם צריכים שאנחנו נתעניין בחיים שלהם", אומרת מדריכת ההורים מאיה כוכבי. "העובדה המצערת היא שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם בעולם שלהם כשהם גדלים. העצמאות החדשה של המתבגרים בגיבוש הזהות העצמאית, וניסיון ההיפרדות הרגשית שלהם מאיתנו, מובילים אותם לייצר לעצמם מערכות יחסים ועולם תוכן שהוא, מה לעשות, מחוץ לתחום שלנו. הם הולכים ומתרחקים מאיתנו, ולהתעניין בחיים שלהם באמת זו עבודה די סיזיפית. היא גם לא תמיד תתקבל בברכה ובדלת פתוחה, אבל זה בדיוק התפקיד שלנו.
"המשמעות של הנוכחות ההורית היא ממש להתעניין בהם במתכוון, בלי לשחק אותה. לראות אותם גם כשהם בלתי נראים. לדפוק בדלת גם כשהיא סגורה. להתעניין בלי נימה של חוקרת של יחידת להב 443. לשאול מה זה השיר הזה ששמעת בבוקר? שמעתי אותך מתפקע מצחוק בשיחה, מה הצחיק אותך? איזה סרטון הזוי ראית בטיקטוק לאחרונה? אל תוותרו על ערוץ תקשורת פתוח. זו התעניינות, זו לא פלישה. אל תירתעו, תתרגלו 'בהלה שקטה'".
"העובדה המצערת היא שאנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם בעולם שלהם כשהם גדלים. העצמאות החדשה של המתבגרים בגיבוש הזהות העצמאית, וניסיון ההיפרדות הרגשית מאיתנו, מובילים אותם לייצר לעצמם מערכות יחסים ועולם תוכן שהוא, מה לעשות, מחוץ לתחום שלנו"
"בהלה שקטה"?
"בכל שיתוף, התגובה שלנו היא קריטית. לתפיסתי, אחרי כל שיתוף אנחנו צריכים לעצור את הכול ולהודות להם. זה כל כך לא מובן מאליו. כדאי מאוד לנסות לא להיבהל, אפילו שזה מבהיל. הבהלה שלנו רק תרחיק אותם, היא תיצור פחד מהשיתוף הבא, אם הוא יגיע בכלל. עלינו לבחור תגובה שתייצר אצלם מקום בטוח, מקום שרק יקשיב וינשום.
"אנחנו הרי אלופי העולם בשיטור ובפיקוח על ההספקים שלהם, על רמת התפקוד שלהם, על חדר הלימודים ושאר משימות ותחומים. לעיתים, הבית הופך להיות שדה קרב של ניסיונות פיקוח ושליטה. אז מטרת העל שלנו היא להיות שם, כדי שבבוא העת נוכל לקבל את הטלפון הראשון שאומר, 'אמא, אבא, אני בצרה'".
מה עלינו לעשות כדי לקבל את הטלפון הראשון הזה?
"אנחנו צריכים לייצר מצב שבו נלך עם ילדינו יד ביד בדרך, בצורה שבה הם יידעו שאנחנו שם בשבילם מצד אחד, אך גם מעורבים, שואלים, יוזמים ולא מפחדים לומר את דעותינו בבירור מן הצד השני. המסר החשוב ביותר לדעתי הוא להיות ביחסים טובים עם הילדים שלנו. כן, בכל מחיר. ומי שרוצה להשפיע - אז שישקיע באותה מערכת יחסים".
פורסם לראשונה: 14:31, 17.04.23