לא, אתם לא הורים לחוצים או משליכים על ילדיכם את הקשיים שחוויתם בילדות, ולא, זה לא נדמה לכם. ילדי הקשב שלכם נמצאים בסיכון לבדידות חברתית גם אם הם לא מראים את זה.
רגע לפני שתצעקו "אבל הילד שלי גם סובל מהפרעת קשב וגם מאוד חברותי!" אציין כי לא כל ילדי הקשב סובלים מקשיים חברתיים. יש ביניהם גם כאלה שהופכים דווקא למקובלים ומובילים, בזכות התכונות החיוביות בהפרעת הקשב, כמו כריזמה, אמביציה וחוש הומור אבל - וזה אבל משמעותי - הם לא הרוב.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מונאש באוסטרליה נתן גושפנקה נוספת לבדידות של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. במחקר בדקו את הקשר בין מוטיבציה חברתית לחרדה חברתית בקרב ילדים (8-5) ומתבגרים (17-13) עם וללא הפרעת קשב. המחקר מבוסס על שאלונים שמילאו 204 הורים. נמצא כי למתבגרים עם הפרעת קשב הייתה מוטיבציה חברתית נמוכה משמעותית לעומת מתבגרים ללא הפרעת קשב. בנוסף, חרדה חברתית גבוהה ניבאה מוטיבציה חברתית נמוכה אצל אותם מתבגרים.
למה זה קורה בהפרעת קשב? פעמים רבות ילדי הקשב מרגישים שונים ולא ברורים, קשה להם להבין סיטואציות חברתיות. מצד אחד הם יותר רגישים ומצד שני הם חסרי טקט. בנוסף, גם מאפייני הקשב כמו המוסחות והאימפולסיביות יכולים להפריע: הם לא תמיד שמים לב כשמדברים אליהם ומתקשים לעקוב אחרי השיחה, יותר מתפרצים וחסרי סבלנות, לא תמיד זוכרים את הנאמר, וגם המסורבלות המוטורית והקשיים בלימודים שמאפיינים רבים מהם, יכולים להשפיע על המצב החברתי.
לפעמים הם יראו שלא אכפת להם ואולי אפילו יגידו שהם מעדיפים ורוצים לבד כי הם לא מתחברים לילדים האלה. אולי זה באמת מה שהם מרגישים ואולי זה תוצר לשל תסכול, בדידות ופחד מדחייה חברתית, וזה כואב להם וכואב אפילו עוד יותר לכם, ההורים. אין הורה אחד שירגיש שלווה ורוגע כאשר הילד מבלה בעיקר עם עצמו, מול מחשב, נמנע מטיולים, מסיבות ומפגשים של החברים מחוץ לשעות הלימודים.
פעמים רבות יהיה לילד הקשב חבר אחד או שניים והוא יעדיף את הילדים השקטים והמופנמים, אלה שגם פחות מעורבים חברתית. לידם הוא ירגיש שקל לו יותר, שיש לו ביטוי, ובעיקר שיש פחות סיכון להיפגע. זו בחירה שמגיעה מהתת המודע והיא מאפשרת לילדי הקשב להימנע מעימותים.
מה תוכלו כהורים לעשות כדי להגביר את המוטיבציה ולהפחית את החרדה החברתית:
להיות מעורבים ולהזמין חברים:
לא לכל ההורים יש זמן וכישורים חברתיים אבל אפשר להפוך את הנושא למטרה ספציפית, ולהזמין חבר לילדיכם באופן קבוע. עשו זאת ממש כמו "חוג חבר" וצרו מרחב נעים של צחוק, עניין וכיף. מצאו עבורם פעילות משותפת שהם אוהבים כמו להכין יחד פיצה או לשחק בגינה, כך שהחיבור יהיה מהיר יותר.
שיחות השראה וחיזוק:
מומלץ להורים לשוחח עם הילדים, בלי הסחות וללא טלפונים ברקע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד עם הפרעת קשב. יש לפשט לילד את מצבו החברתי ולתווך לו את המצב. אפשר להיעזר בספרים ייעודיים לילדים, כאלו שיכולים גם לתת לילד כלים להבנת המצב ולהתמודדות. במקרים מסוימים כדאי לשלב טיפול רגשי מצד איש מקצוע.
חיזוק גם במקומות חלשים:
פעמים רבות ילדי הקשב יתקשו בלימודים ובכיתה. הפערים הלימודיים ייתנו להם סיבה נוספת להאמין שהם לא כמו החברים שלהם. לכן חשוב לתת להם את האפשרות להראות את החוזקות שלהם גם בכיתה. אפשר, לדוגמה, לארגן שיעור שהילד יעביר על נושא שהוא אוהב. בנוסף, הוראה מתקנת או התאמות במבחנים יעזרו בקשיים הלימודיים.
כישרונות ויכולות :
הציפו וחזקו את הכישורים והיכולות של הילד וחזקו אותו שיכיר את התחומים שבהם הוא חזק ומצליח, משום שזה מה שמעלה את הערך והביטחון העצמי. לפעמים יש נטייה להתמקד בטיפול בקשיים, אולם חשוב להשקיע גם בתחומי החוזק והעניין, כמו לדוגמה, חוג יצירה או בישול.
חברים אין רק באגד:
מי אמר שקשרים חברתיים טובים נשזרים רק בבית הספר? אנחנו כבוגרים יודעים שדווקא את מיטב החברים הכרנו במקומות שונים, בשכונה, בחוגים ובסדנאות. עזרו לילדים למצוא את המסגרות הנוספות, שבהן יוכלו למצוא חברים מחוץ לבית הספר.
זה חינוכי:
חשוב מאוד לערב את המורים והצוות. המורים ידעו לעזור וליצור קרש קפיצה בחיבור בין הילדים. חשוב שההורה לא יתמודד לבד ויהיה בקשר עם המורה ועם יד על הדופק כדי לעזור בקשיים חברתיים. לפעמים כל מה שהם צריכים זה רק דחיפה קטנה.
ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בהפרעת קשב, מאבחנת ופסיכותרפיסטית, חוקרת ומרצה
