במערכון הידוע של גדי יגיל, מתרחץ בבריכה ציבורית מתלונן בפני המציל על מתרחץ אחר שמטיל את מימיו - במים. המציל אומר בתגובה: "אבל כולם משתינים במים", והמתלונן משיב: "כן, אבל הוא עושה את זה מהמקפצה".
אם נבחן את תוצאות הסקר האחרון של המרכז לקידום ההגינות בישראל, נגלה שייתכן כי לא אדם אחד בלבד - אלא הורים רבים לילדים בגילי הגן ובית הספר, עושים זאת מהמקפצה.
הסקר, בביצוע מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, בחן את מידת הציות הנתפסת למתווה החינוך החדש, שלפיו על הורים לבדוק את ילדיהם לנגיף בבדיקת אנטיגן ביתית, בימים ראשון ורביעי מדי שבוע, ולדווח על התוצאות לפורטל משרד החינוך - כאשר רק דיווח על תוצאה שלילית יאפשר לילדים להגיע למסגרות החינוך.
הממצאים מגלים כי רוב גדול של ההורים שהשתתפו בסקר, להם ילדים בגילי חמש עד 17, סבור כי יותר מרבע מההורים לא ידווחו אמת בפורטל, או שידווחו על תוצאה שלילית אף שכלל לא ביצעו בדיקה (70%), או שידווחו על תוצאה שלילית אף שהתוצאה חיובית (50%). הסיבה לכך, כנראה, היא כדי שלא יצטרכו להשאיר את הילד בבית.
עו"ד אהוד פלגהמשמעות היא, אם זה אכן המצב, שהורים מוכנים לשלוח את ילדיהם כשהם חולים לגן או לבית הספר, ובכך לגרום להדבקת מורים ותלמידים ולהתפשטות המגפה בארץ.
ואם כך, איני מדבר על חוסר האחריות לשלומם של ילדיהם הפרטיים, אלא על ההפקרות שבה הם מרשים לעצמם להתנהל בשולחם פצצה מתקתקת למוסדות החינוך תוך גילוי אדישות לסכנת הפצת המחלה, והכול כביכול למען האינטרס האישי שלהם - לא להיות מרותקים לבית עם הילדים. ממש "כל ישראל ערבין זה לזה". (אגב, מדוע זה רק "כביכול" האינטרס שלהם? על כך מיד).
אולי לא צריך להתפלא על הממצאים שתואמים להפליא את אלה של סקר קודם שערך המרכז, שמראים כי לדעת 70% מהציבור אין התייחסות של כבוד, יושר והתחשבות כלפי הזולת - מרכיביה של הגדרת ההגינות - ביחסים שבין אדם לחברו בחברה הישראלית. הציון הכולל באותו הסקר שניתן לרמת ההגינות בישראל הוא נכשל (1 עד 5 מתוך 10 לדעת 55% מהנשאלים).
הרוב הגדול של ההורים שהשתתפו בסקר סבור שיותר מרבע מההורים לא ידווחו אמת בפורטל, ידווחו על תוצאה שלילית אף שלא ביצעו בדיקה (70%), או שידווחו על תוצאה שלילית אף שהתוצאה חיובית (50%)"
בחזרה לשאלת האינטרס "לכאורה" של ההורים שנוהגים כך: ראשית, נוהג מגונה הוא לפגוע בזולתך לטובת האינטרס הפרטי שלך. חברה חפצת חיים (תרתי משמע במקרה הזה) לא יכולה להתיר זאת, משום שאדם לא חי לבד, וכי זכותו של הזולת לחיים ולחופש אינה פחותה מזו שלך. בהתאם, חופש ההתנהגות של כל אדם צריך להיות מוגבל באופן שיכבד חופש זה אצל זולתו ולא יפגע בו, וכך יתאפשר לשניהם לחיות זה בצד זה.
אך גם לשיטתו של האדם הנוהג באנוכיות כדי לשרת את האינטרס שלו, לא מבטאת התנהגותו זו תבונה יתרה: החיים הם יותר מרגע אחד, ותוצאות מעשיו של אדם יחזרו לפגוע בו כמעין בומרנג, אם על דרך של גינוי וענישה חברתית (לעיתים גם משפטית), ואם על דרך של היפגעות מאימוץ נורמת ההתנהגות שביטא על-ידי אחרים, כשהפעם הוא בצד הנפגע.
פרופ' דן אריאליצילום: יח"צפרופ' דן אריאלי, ממייסדי המרכז לקידום ההגינות, הצביע על השלכה אפשרית נוספת של התנהגות שכזו. לדבריו, ההחלטות שלנו על מה הוגן ומה לא הוגן לעשות, מבוססות באופן מועט על המוסר הכללי שלנו - ובאופן הרבה יותר רחב על ההתנהגות של האנשים שאנחנו רואים סביבנו.
הוא ציין כי ממצאי הסקר מראים שאנשים רבים חושבים שאחרים התנהגו באופן לא ישר ולא הוגן - והדבר יכול להוביל להתנהגות לא ראויה גם אצלם.
"החיים הם יותר מרגע אחד, ותוצאות מעשיו של אדם יחזרו לפגוע בו כמעין בומרנג, אם על דרך של גינוי וענישה חברתית (לעיתים גם משפטית), ואם על דרך של היפגעות מאימוץ נורמת ההתנהגות שביטא על-ידי אחרים, כשהפעם הוא בצד הנפגע"
נאמר במקורותינו כי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא", ואני מוסיף: "כל הפוגע בנפש אחת כאילו פגע בעולם מלא" - כי אחרים ינהגו אף הם על פי נורמת ההתנהגות הקלוקלת, וכך נקבל פיגוע רב-נפגעים. האדם במעשיו יוצר או מחזק נורמה של התנהגות כאילו אמר: "במקום הזה ובמצב הזה כך נוהגים".
עליו לשאול את עצמו, בטרם יבחר כיצד לנהוג, אם יסכים שההתנהגות שהוא מבטא תאומץ על ידי אחרים בהתנהגותם כלפיו וכלפי יקיריו. זהו הכלל הקרוי הציווי המוסרי הקטגורי של קאנט: "הווי נוהג כאילו מעשיך יהיו לחוק כללי", או הכלל הידוע של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
המרכז לקידום ההגינות מגדיר זאת בפשטות ככלל ההגינות: "התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות". זהו גם כלל הזהב להתנהגות במסגרת אנושית.
קל להמחיש את אפקט הבומרנג בהתנהגותם של רמאי הדיווחים בקרב ההורים: שליחת ילדים מפיצי מחלה למערכות החינוך תחיש ותרחיב את התפשטות המגפה, ותגרור מחדש צעדים קשים של הממשלה לבלימת התחלואה. עסקים יסבלו, השמיים ייסגרו, אנשים יפוטרו - ומי יודע, אולי נחזור שוב לתקופות של סגרים.
וכלל לא הזכרנו עדיין את המחיר הבריאותי, ואולי אף את אובדן החיים שיזניקו את מספרי המתים מהקורונה הרבה מעבר לנתון האלפים שבו אנו עומדים כיום. במה בדיוק הועילו לעצמם הורים אלה? ספק רב אם החשבון הכולל הוא לטובתם, אבל הבעיה היא שאת המחיר כולנו משלמים.
ראוי לעסוק בממצא נוסף שעולה מסקר המרכז: מרבית ההורים מעידים על עצמם שהם לא נוהגים לרמות (95%) בדיווחי תוצאות בדיקות האנטיגן הביתיות, אך הרוב סבור שיותר מרבע מההורים האחרים - לדעתם נוהג לרמות. השוואת הנתונים מעלה תמיהה: אם לתפיסתם של כמעט 100% מההורים הם אינם נוהגים לרמות, איך ייתכן שיותר מרבע מההורים דווקא מרמים? האם כולם כיוונו בתשובותיהם לאותו הרמאי ממש, ומאחר ש"כל ישראל חברים" כולם גם יודעים מי הוא? אם כך הדבר, מדובר ללא ספק באדם המקושר ביותר בישראל.
"רוב ההורים מעידים על עצמם שהם לא נוהגים לרמות (95%) בדיווחי תוצאות בדיקות האנטיגן הביתיות, בניגוד לרבע מההורים, שלדעתם נוהגים לרמות. זה תמוה: אם כמעט 100% מההורים אינם נוהגים לרמות, איך ייתכן שיותר מרבע מההורים דווקא כן?"
ככל הנראה, ההסבר לממצאים שלא כל כך מתיישבים אלה עם אלה הוא מעט שונה - וגם מעיד על תופעה מגונה בקרבנו: התפיסה שלפיה - "אני בסדר, מי שלא בסדר הוא אתה". כלומר, הבעיה היא לעולם איננה בי, אלא בזולתי. אנו ממהרים לגנות את האחר על התנהגותו הפוגענית, אך פחות רגישים לפגיעה שאנו מסבים לאחרים בהתנהגותנו שלנו.
הגיע הזמן להביט בעצמנו במראה. ההכרה בחוסר הרגישות העצמי שלי להתנהגות לא הוגנת מצידי, היא אולי הצעד הראשון למאבק בחוסר ההגינות בישראל. הדיבר הראשון של תנועת הצופים הוא - "דברו אמת". כדאי שהציבור הישראלי כולו יאמץ דיבר זה כחלק מתרבות ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות - שאנו מבקשים להטמיע. אפשרות זו רצויה בהרבה מן האפשרות האחרת, והיא להמשיך ולצפות בתופעת הרמאות מכתיבה כאן את חיינו. ואולי אף את מותנו.
עו"ד אהוד פלג הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
