מאז שנהרגה במלחמת העצמאות, מירה בן-ארי הפכה לדמות מיתולוגית. לוחמת אמיצה וצעירה, ממקימי קיבוץ ניצנים שגם פונתה ממנו, ואם טרייה שהותירה בן פעוט ושלל מכתבים מרגשים. עשרות שנים אחרי, ד"ר עליזה לביא - שכיהנה כחברת הכנסת וכיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, מנסה לשפוך אור על הדמות, ולנסח מחדש את טקס ההתבגרות הנשי: בת המצווה.
לביא מציעה לבנות לקיים טקס בת מצווה ברוח הלחימה של בן-ארי, ונותנת גם דוגמאות. בעבודתה על הספר "עכשיו תורך", היא יצאה למסע חיפוש וכתיבה אחר 71 נשים מעוררות השראה בהיסטוריה היהודית, וכעת מזמינה בנות באשר הן לגלות את סוד הנשים החזקות שהשפיעו על העבר. לפניכם, פרק ראשון לקריאה.
מירה בן-ארי
הלוחמת מניצנים
"תגידי לדני שהייתה לו אימא," כך ביקשה מירה בן-ארי מחברתה, שפונתה עם שאר האימהות והילדים מן הקיבוץ, קיבוץ ניצנים, במאי 1948. חודש אחר כך נותר דני בן השנתיים וחצי, שבקושי הכיר את אימו, יתום מאם.
מירה גלסשייב נולדה בברלין, בירת גרמניה, למשפחה ציונית ומשכילה. כאשר היטלר עלה לשלטון, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. מירה הייתה אז בת שבע. היא הייתה תלמידה מצטיינת, כתבה שירים וסיפורים וניהלה יומן. "אבנים אלו, האם אינן דומות במקצת לגורל עמנו?" כתבה ב-1942, לאחר ביקור בכותל. "את העם היהודי רדפו עמים וניסו להשמידו. תמיד שרדו עוד יהודים, בכל מקום. השרידים הללו מתקבצים עתה מכל תפוצות הגולה לבנות פה את ביתם הלאומי, את המדינה העברית".
מירה הייתה גם ספורטאית מצטיינת והתאמנה בסיף. תקופה מסוימת הייתה חניכת בית"ר, ואפילו לשורות מחתרת לח"י הגיעה, אבל כשבגרה - בחרה להצטרף לתנועת "הנוער הציוני" ולהתגייס ל"הגנה", שהייתה הצבא הבלתי רשמי של ישראל לפני קום המדינה. בשנת 1945, בת 19, הייתה בין מקימי הקיבוץ ניצנים. אז גם נישאה לאליקים בן-ארי, איש הפלמ"ח, ובתוך שנה נולד בנם דני.
זמן קצר אחר כך יצאה מירה לקורס אלחוטנים, ומיד הצטרפה למאבק על ההעפלה. וכך עד שפרצה מלחמת העצמאות, הספיקה לרכוש ניסיון רב בתחום הקשר. וכאשר היה ברור שהצבא המצרי מתקדם לעבר הקיבוץ, והילדים והאימהות פונו למושב באר טוביה, מירה - שידעה עד כמה חשוב תפקידה כאלחוטאית, לא הסכימה להתפנות. היא שלחה את בנה הפעוט, שזה עתה למד ללכת, כשבכיס מעילו מכתב לבעלה:
"...כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכול... אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאימא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה".
היא נשארה בניצנים גם כאשר הקיבוץ נשאר מנותק בעורף האויב המצרי שהתקדם צפונה, וגם כאשר חזרו המצרים לכבוש את הקיבוץ, ביום הקרב המר והנמהר ב-7 ביוני.
מאות חיילי חי"ר מצרים, מגובים בהפצצות מן האוויר וחמושים בטנקים, במשוריינים, בעשרות תותחים ובמרגמות, התקיפו את 67 חברי הקיבוץ וכ-80 לוחמי גבעתי שהצטרפו אליהם, שהיו ברשותם רק 80 רובים, 30 תת-מקלעים, ארבעה מקלעים ומרגמה אחת. הלוחמים המצרים הצליחו לכבוש את המשלטים הראשונים של הקיבוץ והרגו את כל המגנים. היה ברור שהקרב אבוד. חברי הקיבוץ החזיקו מעמד עוד שעות ארוכות, אבל בסופן, כאשר התברר שהקיבוץ מכותר מכל עבריו, החליט מפקד ניצנים, אברהם שוורצשטיין, להיכנע.
מירה בן-ארי שידרה את השידור האחרון שלה: "הקרב אבוד, אני משמידה את המכשיר ויוצאת להילחם". המפקד יצא אל עבר התוקפים כשגופייה לבנה בידיו כדי להיכנע, ואז נורה מכדור תועה בכתפו. מירה, שראתה אותו נופל, רצה לקראתו. הוא קם שוב, ויחד יצאו לקראת המפקד המצרי כשהדגל הלבן בידיהם. המפקד המצרי לא התכוון לקבל את הכניעה. כאשר התקרבו, הוא ירה באברהם שוורצשטיין בחזהו. מירה לא היססה לרגע: היא שלפה את האקדח האישי שנשאה איתה תמיד וירתה במפקד הכוח המצרי בראשו, חשופה לגמרי אל מול כדורי האויב. בת 22 הייתה במותה.
אחת בעקבות 71
בספרה, ד"ר לביא מציגה מגוון של אפשרויות מעוררות השראה לחגיגות בת המצווה. אם בשנים האחרונות אלה הפכו להפקות בסגנון הוליווד, לביא מזמינה אותנו דווקא להסתכל פנימה, ממש לכאן.
היא מציעה הגיע לקיבוץ ניצנים, למשל, שבן-ארי הייתה אחת ממייסדיו, ולהתחקות אחר מסעה. בקיבוץ, למרגלות בית ספר שדה שקמים (ה"ארמון"), נמצאת רחבה שבה מפוסלות בברונזה שלוש דמויות של לוחמות שנפלו בקרב על הקיבוץ: בן-ארי, החובשת שולמית דורצ'ין (שנהרגה כשהגישה עזרה לשני לוחמים) ודבורה אפשטיין (שהייתה לוחמת, נפצעה קשה ומתה בשבי המצרי).
לצד הפסלים, שאותם יצרה ותרמה הפסלת שוש חפץ, מוצגים ציטוטים של שש לוחמות: שרה אהרנסון, חנה סנש, מירה בן ארי, אסתר ארדיטי, שרה צ'יזיק וברכה פולד. האנדרטה מוקדשת לנשים הלוחמות כולן ולהנצחת תרומתן למערכת הביטחון. הספר שזור גם ברעיונות בני ימינו, ובהם סדנאות לפיתוח משחקי מחשב, פיסול ועוד, במטרה לתת השראה לבנות, לאימהות, ולהורים בכלל. לביא קוראת להעצמה נשית, ערכים, ועשייה למען דבר גדול מאיתנו - שלעיתים יכול להשפיע על האנושות כולה.
