חרדה VS קורונה. שנת הלימודים הקרובה עומדת להיפתח כשעננת אי וודאות כבדה מרחפת מעליה, והשאלות הן רבות: האם השנה באמת תתחיל בזמן? האם אנחנו עומדים בפני סגר חדש בחגים? אילו אתגרים משפחתיים עוד צפויים לנו? ועוד כמה זמן נחיה בצל המגפה?
קראו עוד:
רבות כבר דובר ונכתב על השפעותיה ההרסניות של הקורונה בקרב ילדים ובני נוער: היציאה מהשגרה, השעמום, הריחוק החברתי והעדר התפקוד נורמטיבי. ועל הנטייה שאלה הולידו, להתנהגויות בעייתיות והקצנת קשיים נפשיים קיימים, אי אפשר לדבר מספיק.
"מבחינת חלק גדול מהילדים - העולם יצא להפסקה של שנתיים. את מקומו החליפו 'סמים' ממכרים בדמות מסכים וטלפונים"
כשאנו עוסקים בילדים הסובלים מבעיות חרדה, חשוב להבין כי בתחילת הדרך, ההסתגרות שהביאה עמה הקורונה לא הייתה בעיה - אלא פעמים רבות הביאה איתה תחושת ביטחון והקלה. עבור ילדים אלה, דווקא היציאה מחוץ לבית והמפגש עם המסגרות - הם אלה שעוררו חרדה, ואיתה גם חיזוק של דפוסי הימנעות ונסיגה. תחושות חרדה הללו רק התחזקו בשל המעבר החד שאפיין את תקופת הסגרים בבית הבטוח - ואת היציאה חזרה לעולם החשוף והמאיים שבחוץ. למעשה, עבור ילדים חרדתיים - הקורונה היא לא פחות מגן עדן.
"חוסר ישע נלמד", ומה עושים איתו?
תקופת ההסתגרות שהקורונה יצרה הובילה למצב שלעיתים החליש את בני הנוער ואף את מוסד המשפחה. רבים מהילדים שהיו רגילים ללמוד, לצאת לחוגים ולתנועות נוער, או לחילופין לעסוק בספורט ולבלות עם חברים, החליפו פעילויות אלה בשעות רבות של שעמום וריקנות. אצל חלק מהם התפתחה תופעה של "חוסר ישע הנלמד"- שהתבטא בפאסיביות, בחוסר עניין ולעיתים אף בדיכאון.
מבחינת חלק גדול מהילדים - העולם יצא להפסקה של שנתיים. את מקומו החליפו "סמים" ממכרים בדמות מסכים וטלפונים. תופעות אלה הביאו לעלייה ניכרת במספר הפונים לטיפול נפשי, הן בבתי החולים והן במרפאות הציבוריות ברחבי הארץ.
בנוסף, לראשונה הופיעה תופעה של היעדר מקומות טיפול - גם כאשר אנחנו, הציבור, מוכן לפנות ולשלם מכיסו למטפלים פרטיים. מצב זה מעיד על העומס האדיר שיוצר הביקוש לבריאות הנפש בתקופה זו.
לאמן את שריר ההתמודדות
החזרה הצפויה למסגרות בתחילת שנת הלימודים הקרובה מציבה בפנינו שני תסריטים אפשריים: תסריט אחד ואופטימי הוא חזרה לתפקוד רגיל ומלא. תסריט שני, ופחות אופטימי, הוא חזרה מקרטעת עם כניסות ויציאות תכופות מסגר. ההתמודדות עם שני מצבים אלו דורשת היערכות שונה לתרחישים הללו, ולצורות התגובה ההוריות הנובעות מכל אחד מהם.
"במצב של חזרה לסגרים, יש לקחת בחשבון שאנחנו נכנסים למצב שהוא מעין 'טראומה חוזרת'. עלינו ההורים להגדיר מטרות תפקודיות ולימודיות צנועות, ולהבין שבמציאות זו 'עושים מה שאפשר'"
במצב האופטימי, שבו תהיה חזרה מלאה ללימודים, עלולה חרדתם של הילדים הסובלים מהפרעות הסתגלות להתעצם, וזאת לנוכח היציאה מהמקום המוכר והבטוח אל הסביבה המאיימת. הדבר נכון גם בימים נטולי קורונה, והוא רק מתחזק בימים שלאחריה. הסיבה לכך היא ש-'שריר ההתמודדות' של בני הנוער נחלש משמעותית בתקופת הסגרים, וכעת הוא נדרש לתקופת הסתגלות מחדש כדי לשאת ולהתמודד עם העומסים שלפניו.
חשוב להבין שהשנה הקרובה צפויה להיות שנה של שיקום ובניית כישורים תפקודיים. היעדר הלמידה הרציפה בשנה הקודמת יצר אצל ילדים רבים פערים לימודיים וחברתיים, שעליהם יש צורך לגשר בהדרגה. לצורך כך, נדרשים ההורים לוודא שהילדים נכנסים מחדש למסלול של עשייה ותפקוד. יש לגבש מחדש את סדר היום שהשתבש ולשמור עליו - להקפיד על שעות שינה, אכילה מסודרת, מטלות לימודיות, עזרה בבית, חוגים, מפגשים חברתיים ועוד.
עלינו ההורים להיות אקטיביים בתהליך שיקום זה, ולדרוש מהילדים תפקוד בהתאם למצופה מהם כפי שהיה נהוג לפני הקורונה. חשוב שאנחנו נגלה נחישות ונעודד את ילדינו להתאמץ. במצבים מורכבים שבהם הילדים לא מוכנים ללכת לבית הספר או לגן, חשוב לגייס את תמיכת המשפחה ולבנות תכנית הדרגתית בליווי ההורה שתסייע בהתמודדות ובהפחתת החרדה.
ניתן לעשות זאת על ידי הכנה מוקדמת, תרגול הליכה למסגרת בשעות אחר הצהריים, יציאה מוקדמת בבוקר והצבת יעדים להתקדמות הדרגתית רציפה. כמו כן, רצוי לשתף את הצוות החינוכי במצוקה של הילד, וליצור עבורו סביבה מותאמת ומכילה אך במקביל גם דורשת ולא מוותרת.
עושים מה שאפשר
במצב של חזרה לסגרים, יש לקחת בחשבון שאנחנו נכנסים למצב שהוא מעין 'טראומה חוזרת'. במצב זה כדאי שאנחנו, ההורים, ננמיך ונמקד ציפיות. כלומר, עלינו להגדיר מטרות תפקודיות ולימודיות צנועות לילדים ולעצמנו, ולהבין שבמציאות זו 'עושים מה שאפשר'.
כך למשל, נסו להיות ממוקדים במספר קטן של מטרות חינוכיות - ואליהן להיצמד. לדוגמה, בחרו מקצוע לימודי אחד ופעילות ספורטיבית אחת והגדירו X מטלות ביום למשך זמן קצוב. חשוב לזכור שסגר הוא מצב נפשי הישרדותי הדורש מאיתנו לשמור כוחות ל'מרתון' שנקודת הסיום שלא לא ידועה.
על סמך הניסיון מהסגרים הקודמים, חשוב לזכור שלא ניתן לקיים שגרה תפקודית מלאה כשלוקחים לנו את 'כלי המשחק'. לכן, במצבים אלה חשוב לגלות סבלנות ולהגמיש גבולות. עקרונות הוריים שנכונים בשגרה, לא יהיו תקפים בתקופת סגר. כדי לעבור אותו בצורה שפויה, חייבים לגלות סלחנות גם כלפי עצמנו וגם עבור ילדינו. כאשר נמנעים מלעשות זאת, אנחנו עלולים להיקלע למעגל של רגשות אשמה ודרישות יתר - שיגרמו לנו להתאכזב מעצמנו ולהעביר תחושה זו לילדים.
לסיכום, התקופה הנוכחית דורשת מאיתנו להתאים את עצמנו למספר תרחישים אפשריים, כשכל אחד מהם דורש התמודדות מסוג שונה. לאור זאת, על ההורים לגלות גמישות פרקטית ומחשבתית שתאפשר לנווט את דרכם של הילדים באתגרי התקופה הקרובה.
דני לוטן הוא פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת חרדה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית