אתם אוספים את הילדון מהגן, ובדרך לגינה השכונתית אתם מקווים שזה לא יסתיים כמו בפעם האחרונה. למה הוא נושך ילדים? כל ההורים יושבים בניחותא על הספסל ומביטים בהנאה בילדיהם מתרוצצים, ורק אתם בעמדת היכון, כמו של איזו לביאה שמגוננת על הגור שלה מפני עצמו, תמיד דואגים להיות במרחק תפיסה כדי למנוע את המבוכה הבאה.
קראו עוד:
לפני שנבין מה כדאי לעשות, וכיצד כדאי להתמודד עם תופעת הנשיכות בקרב פעוטות, חשוב להדגיש - נשיכות הן תופעה התפתחותית טבעית אצל ילדים בגילי שנה וחצי עד שלוש. לצד זאת, הטלפונים מצוות הגן, המבוכה בכל פליי-דייט או יציאה משותפת לגינה, וגם הצורך המתמיד להתנצל בפני ההורים של הילד הננשך, גוררים לא מעט תחושות אשמה ובושה אצלנו ההורים.
"כעס על ילדיכם או הענשה על הנשיכה, מובילים לרוב ליתר תסכול וכעס שלכם ושלהם, מה שעלול להגביר את בעיית הנשיכות. פעוטות לא חווים או מפרשים את הנשיכה כמונו, והכעס שלנו יכול להגביר את מעגל התסכול המשותף - ודווקא לעכב את תהליך הלמידה"
יש חמישה גורמים עיקריים שמובילים פעוטות להשתמש בנשיכות. הגורם הראשון קשור להתפתחות השפתית של הפעוט. השפה של הילדים בשלב זה עדיין אינה מפותחת דיה, והם חסרים את הכלים לתווך את רצונותיהם לסביבתם. כתוצאה מכך, הם מתוסכלים מהסביבה שלא מבינה אותם, ומשתמשים בנשיכה כדרך לפורקן התסכול המצטבר.
הגורם השני קשור למיומנויות החברתיות הדלות המאפיינות את הגיל הרך. הפעוטות שלנו חסרים במיומנויות של שיתוף חפצים, משחק על פי תור ועוד, ובעקבות זאת הם חשים כעס על שותפם למשחק - ונושכים. הגורם השלישי קשור לכך שלפעוט אומנם יש רצון גדול להחליט על עצמו ועל סביבתו, אך יכולות הוויסות הרגשי שלו הן דלות, ויש קושי להתאפק ולמתן את תגובותיו.
הגורם הרביעי נוגע ליכולתם הדלה של הפעוטות בכל הקשור לאמפתיה לזולת. הם לא מבינים שגרמו כאב לילד אחר, ולכן הם חסרים את היכולת להפסיק את התנהגותם.
הגורם החמישי קשור לתגובה של הסביבה לנשיכה. נשיכות הן מסוג ההתנהגויות שהסביבה מגיבה עליהן ביתר שאת, אם זה הילד הננשך שבוכה זמן רב, אם אלה צוותי הגן או ההורים, שבצדק נבהלים וממהרים להגיב. כל אלו מחזקים את ההבנה של הפעוטות שלמעשה יש להם כוח על סביבתם. הדבר מגביר את תחושת הנפרדות שלהם מהדמויות בסביבה, וכל אלה יחד - הם ניסויים מרתקים מאוד עבור פעוטות שנמצאים בשלב צמיחת העצמי הנפרד שלהם.
לצד זאת, ככל שהילדים גדלים, הם צפויים לשלוט טוב יותר בדחפיהם, להפעיל אסטרטגיות טובות יותר לוויסות רגשי, ובמקביל לפתח את כישוריהם החברתיים. כאשר התנהגות הנשיכות מתמידה מעבר לגיל שלוש, היא מרמזת לרוב על עיכוב או קושי כלשהו ברכישת אחת או יותר מהיכולות הללו. בנוסף, כתוצאה מתדירות הנשיכות הגבוהה, הילדים הנושכים הופך להיות מתויגים ככאלה בסביבת הבית והגן, מה שבמעגל קסמים מרושע רק מגביר את תדירות הנשיכות. הילדים הנושכים עלולים גם לחוש תחושת דחייה מצד צוות הגן, חברים, או אפילו ההורים, מה שמגביר את התסכול שלהם ואת תדירות הנשיכות בעתיד.
"נשיכות הן מסוג ההתנהגויות שהסביבה מגיבה עליהן ביתר שאת, אם זה הילד הננשך שבוכה זמן רב, צוותי הגן או ההורים, שבצדק נבהלים וממהרים להגיב. הדבר מחזק את הבנת הפעוטות שיש להם כוח על סביבתם, ומגביר את תחושת הנפרדות שלהם"
בנוסף, יש ילדים שמגיבים למצוקה ולעומס רגשי בעקבות שינוי בחייהם על ידי נשיכות. למשל, ילדה בת שלוש וחצי שנושכת בגן לאחר לידת אחיה הצעיר, או ילד בן ארבע שמשתמש בנשיכות לאחר שעבר דירה. במקרים כאלה, חשוב לבחון מהי רמת המצוקה הרגשית של הילדים, ואם קיימות התנהגויות נוספות בתגובה לאותו שינוי. אז, כדאי לשקול כיצד ניתן לסייע לילדים להתמודד עם השינוי המשמעותי שהם חווים, ועל ידי כך למתן את תדירות הנשיכות.
אז מה כדאי לעשות כאשר ילדיכם נושך?
טפלו בגורמים מגבירים - יש גורמים שמקשים על הילדים להשתמש בהתנהגות חלופית להתנהגות הנשיכות. נסו לערוך תצפית מדוקדקת בילדיכם, מתי תדירות הנשיכות היא הגבוהה ביותר? האם כאשר הוא רעב מאוד לפני ארוחת הצהריים או עייף מאוד לפני שנת הלילה? האם כאשר היא מתוסכלת שמשהו לא הולך לה? או שמא זה קורה כשהם לא מקבלים את מבוקשם? במידת האפשר, טפלו בגורם ודאגו לאפשר לילדים תמיכה וקרבה משמעותית.
הימנעו מתגובות כעס או ענישה - כעס על ילדיכם או הענשה על הנשיכה, לרוב מובילים רק ליתר תסכול וכעס שלכם ושלהם, דבר שעלול רק להגביר את בעיית הנשיכות. חשוב לזכור שפעוטות לא חווים או מפרשים את הנשיכה כמונו, וכעס מצדכם עלול רק להגביר את מעגל התסכול המשותף ודווקא לעכב את תהליך הלמידה.
תווכו את הסיטואציה - מכיוון שחלק מהסיבות לנשיכות טמונות ביכולות שפתיות ויכולות ויסות דלות של הילדים, תיווך והתערבות שלכם טרם הנשיכה הם משמעותיים ביותר. כשאתם מזהים מצב שבו התסכול של ילדיכם גואה, כדאי לסייע להם לווסת את עוצמת הרגשות שלהם, לתמלל במילים את רצונותיהם - ולסייע להם פיזית להתאפק ולא לנשוך.
אכפו את התנהגות הנשיכה - לצד הרצון שלנו לתווך ולמנוע את הנשיכות של הפעוטות ב-100% מהמקרים, לרוב זה לא אפשרי, ולעיתים תגובות הפעוטות הן פשוט מהירות וקשה לעצור אותן. במצב כזה, כדאי מיד להגיב באופן אסרטיבי (אך לא כועס) - "עצור! אנחנו לא נושכים".
שקפו את הרגשות של ילדיכם - נסו להבין מה הוביל את ילדיכם לנשוך, האם זה צעצוע שנלקח? האם זה ילד שרצה לעלות למגלשה לפניהם? בהתאם, תמללו את המצב ואת הרגשות שעלו בו. למשל: "אוי, ממש רצית לעלות למגלשה ראשון, נכון? אבל עכשיו תורו של הילד. אתה כועס שאתה צריך לחכות בתור, אבל תיכף יגיע תורך".
הגיבו לילד הננשך - חשוב שנגיב לילד הננשך, שסביר להניח שבמצב זה הוא נסער ובוכה. תגובה אמפטית כמו - "אתה צודק, זה מאד כואב", תאפשר לילדיכם להתבונן בכם מגיבים באמפטיה כלפי הילד השני. בשלב זה נוכל אפילו להפנות את תשומת הלב של ילדנו לילד השני ולומר: "תראה כמה שהוא עצוב, כואב לו. הוא גם רצה לעלות במגלשה, ואתה נשכת אותו. זה מאד כואב!".
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
