אנחנו חושבות על הבגד הראשון עוד כשהילדים שלנו בבטן. הבגד הראשון שגוף התינוק הקטן הזה, הפגיע הזה, יפגוש. וזה לא סתם בגד - זו מעטפת. זו הגנה, ולא רק מפני מזג האוויר - אלא מפני כל העולם שם בחוץ.
תפקיד "האם המלבישה" אולי נראה מובן מאליו, אבל הרבה סוגיות הוריות ומגדריות טמונות מאחורי בחירות הלבוש של אימהות. בשלב מסוים, הילדים שלנו מפתחים רצון עצמאי לגבי הלבוש. מה שמתחיל כאושר גדול, וסימן לעצמאות בריאה, יכול להפוך לסיוט. כל אימא מכירה את זה, את התנגשות הצרכים בין הורים לבין ילדים.
קראו עוד:
ההתנגשות הזו הופכת מורכבת עם הזמן. מגדר ומיניות הופכים להיות יותר ויותר משמעותיים, ובמקביל, עולם האופנה לא מתייחס לבנים ולבנות בצורה שוויונית. בגדי ילדים מוגדרים מהרגע הראשון – "כחול לבנים, ורוד לבנות", והבגדים של הבנות צמודים יותר. גם בהמשך החיים, האופנה הנשית מגוונת יותר מהגברית, ושומרת על מאפיין מרכזי – הבלטה וחשיפה של הגוף.
הנערות שלנו גדלות בעולם שמבוסס על רשתות חברתיות, וסרטונים שמפרסמות משפיעניות, שלבושות בחולצות בטן או גוזיות ספורט. זה סגנון שכולל מעט בד, טייצים צמודים, לפעמים שקופים, ובגיל מסוים מתווסף לזה חוטיני.
מעניין לראות שהסגנון הזה לא משתנה דרמטית בחודשי החורף, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. בבריטניה התופעה הזו נקראת "נערות גורדי" – נשים צעירות שמסתובבות בחצאיות קצרצרות ועור חשוף בקור הבריטי שיכול לרדת מתחת לאפס מעלות. בישראל נפוץ לראות בשבועות האחרונים בנות צעירות בחולצות בטן קטנטנות ומעיל קצר. אימהות ומורות מספרות לי שהבנות מחפשות את ההזדמנות הראשונה להיפרד מהמעיל, וכולנו שואלות את השאלה המתבקשת – איך זה שלא קר להן?
מחקר חדש בבריטניה בדק את הסוגיה הזו בדיוק – איך ייתכן שנשים בלבוש מינימלי לא רגישות לקור העז? פליג ועמיתיה (2021) סקרו נערות צעירות בזמן שאלה המתינו מחוץ לאזורי בילוי, לבושות במעט מאוד בד. הנערות מילאו שאלון החפצה עצמית, שבדק באיזו מידה הן מרוכזות בגוף שלהן כאובייקט שנועד לתצוגה, ובשאלה "איך אני נראית" על פני השאלה "איך אני מרגישה". גם צריכת האלכוהול נבדקה, והנערות דיווחו על רמות הקור שהן חשו. המחקר מצא שנערות שמאופיינות בהחפצה עצמית גבוהה - לא סבלו מהקור. הן היו כה מרוכזות במראה החיצוני שלהן, עד שרמת הרגישות שלהן לתחושות הפנימיות שלהן - פחתה.
וזו הדרמה האמיתית שצריכה להעסיק אותנו כהורים. זה לא רק שהבנות שלנו חושפות את גופן למזג אויר קר, אלא שהן חושפות את עצמן בפני הנזקים של החפצה עצמית - תופעה שקשורה לחיבור מופחת לתחושות גופניות (למשל, פחות מרגישות רעב), פגיעה ביכולות קוגניטיביות (יכולת מופחתת להתרכז), ולאמונה שהדבר הכי חשוב בכל רגע נתון זה הוא – איך אני נראית. אם כן, אפשר להסיק שתיאוריית ההחפצה, שפותחה בידי פרופ' ברברה פרידרקסון ואוששה במחקרים רבים, היא זו שעומדת ברקע היכולת של בנות להתלבש כך בחורף.
בצד כל הבעייתיות, חשוב להבין שלבגדים יש תפקיד חיובי בתהליך ההתבגרות. בגדים מסמלים זהות, אמירה חברתית ושייכות, והם יכולים להעניק ביטחון. מתבגרים מגדירים את עצמם דרך הלבוש שלהם, וגם מייצרים תקשורת עם קבוצת השווים. לקחת ממתבגר/ת את יכולת הבחירה לגבי הלבוש, זה כמו לסגור להם/ן את אספקת החמצן בתקופה מאתגרת פסיכולוגית. כי באופן אבסורדי, נערה יכולה לחוש יותר שליטה וביטחון דווקא בחולצת בטן, אפילו בקור של ינואר. אז מה לעשות?
"זו הדרמה האמיתית שצריכה להעסיק אותנו כהורים - זה לא רק שהבנות שלנו חושפות את גופן למזג אויר קר, אלא שהן חושפות את עצמן בפני הנזקים של החפצה עצמית שמשפיעה על רעב וריכוז, ולאמונה שהדבר הכי חשוב בכל רגע נתון זה הוא – איך אני נראית"
כהורים, ברור שיש לנו ערכים וגבולות, ובגדים הם חלק מהגבולות. הגיוני שיש בגדים שלא עומדים בהלימה עם הערכים שלנו כמשפחה, ולא נאפשר אותם. זו החלטה הורית. אבל לא כל בגד הוא קו אדום. במקום פשוט להטיל וטו, כדאי לנקוט בדרך אחרת, וראשית - להעלות את הנושא לדיבור בבית. מהי החפצה עצמית? למה כל הבגדים של הבנות צמודים, ושל בנים לא? מה קורה רגשית ופיזית לבת שעומדת בקור רק כדי להרגיש יפה? מה קורה למי שכל כך עסוקה במראה שלה, עד שהיא לא מרגישה רעב או צמא?
שנית, שווה להתחיל לתקשר דרך בגדים - כי סטייל הוא דלת כניסה לעולמם של המתבגרים והמתבגרות שלנו. עלינו להתחיל לבסס הבנה, שמשחק עם בגדים לא כולל רק חשיפה של עור. זה הרבה מעבר. סטייל זה סגנון, צבעים, הדפסים, בדים ואקססוריז. זה עולם של ביטוי עצמי, של אמירה, ייחודיות וכיף. ברגע שנצליח להטמיע תפיסה של סטייל כמשחק, נחליש את ההתרכזות בבגדים ככלי להחפצה עצמית. הסיפור לא יהיה רק גוף, אלא אמירה.
בגדים מסמלים את הרצון שלנו ההורים לעטוף את הילדים, להגן עליהם מפני העולם. בדיוק כפי שעשינו אז, כשהלבשנו אותם בבגד הראשון. אבל, בגדים מסמלים גם את הבדלי הדורות, הדעות והסגנונות השונים בין הורים לבין ילדים. בגדים הם דרך להכיר בשוני הזה, אבל גם ליצור גשר וחיבור. בגד יכול להיות חיבוק הורי, כזה שעוטף גם בקור של ינואר.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ומפתחת גישת סטיילינג תרפי
