היא התקשרה אליי לפני שנה, יום לפני פתיחת שנת הלימודים. אמא מודאגת לתלמידה שעולה לכיתה ג'. הקול שלה נשמע חסר אונים. היא הסבירה לי: "אין לילדה שלי אפילו חברה טובה אחת. היא נשמה טובה, על הרצף. אמנם לא עושים עליה חרם והיא משותפת בכל הפעילויות אבל היא מרגישה כל כך שקופה. אני חוששת מהיום הראשון ופוחדת ששוב פעם היא תמצא את עצמה בעל כורחה יושבת לבד".
שאלתי אותה אם היא ניסתה להציף את העניין מול ההורים בכיתה. היא ענתה לי שרוב ההורים נחמדים ואמפתיים ומחייכים ובאמת רוצים לעזור אבל יחד עם זאת הם גם רוצים שהילדים שלהם יהיו מאושרים. זה אומר שכול הילדים שלהם צריכים להתכוונן ולתפוס את המקום הטוב ביותר עבורם בכיתה, יחד עם החברים שהם בחרו בהם. ולא נעים לומר, אבל תכלס החוקים הם קצת כמו בג'ונגל: החזק לוקח. באקלים כזה קשה לבקש להתחשב או להסתכל על ילדים שיותר קשה להם.
***
יצאתי מהשיחה עם האימא הכאובה הזו עם אלף מחשבות. אנחנו הרי מכירים את התרחיש הזה שחוזר על עצמו כל שנה: רוב ילדי הכיתה יתפסו את מקומם ותמיד יהיה המיעוט הזה שיישאר לבד. מה עם הילדים האלה? ומה המסר שיתר הילדים מקבלים כאן? וההורים? איפה התפקיד החינוכי שלהם מתחיל בכל עניין הטמעת המודעות החברתית לילדים שלהם?
בסופו של דבר התקשרתי אליה שוב והצעתי לה לשלוח בקבוצת הוואטסאפ של ההורים הודעה בנוסח הבא: "הורים יקרים, אני רוצה לאפשר לכם להעניק לילדים שלכם מתנה נפלאה שנקראת 'רגישות לזולת'. הבת שלי גם רוצה לשבת ליד חברות והיא יותר מתשמח עם מישהו מהילדים יראה אותה, יסתכל עליה וייתן לה את התחושה שהיא לא לבד".
האמת היא שחששתי. למרות ההיגיון שבעניין, לא באמת ידעתי איך ההורים הולכים להגיב. האם הם ישקעו באדישות ויתעלמו? יגיבו בחיוב?
למחרת אחרי פתיחת שנת הלימודים קיבלתי מהאמא הזו שיחת טלפון נוספת. הפעם הקול שלה נשמע אחרת: "תקשיב, לא ממש האמנתי במהלך הזה אבל יותר מששה הורים פנו אליי ואמרו שהם דיברו עם הילדות שלהם והם ישמחו לשבת ליד הבת שלי. אמא אחת הגדילה לעשות ואמרה לי תודה רבה על הזכות והשיעור שהענקתי לבת שלה: 'במקום להיות סנובה', היא ציטטה את האמא: 'ולא לראות אף אחד חוץ מאת עצמה, הבת שלי בפעם הראשונה הסתכלה על מישהי אחרת....זה היה שינוי מרענן'".
הורים יקרים, זהו שבוע ראשון לפתיחת שנת הלימודים. זה הזמן לדבר עם הילדים שלכם ולהעניק להם את המתנה היקרה ביותר שאתם יכולים לחשוב עליה. זו מתנה שתלווה אותם לאורך כל החיים שלהם וחשובה לא פחות מהצטיינות במתמטיקה או אנגלית.
מתנת הרגישות. אל תוותרו עליה. הילדים שלכם ראויים לה. מתישהו, הם יודו לכם עליה. שתהיה לנו שנת לימודים מלאת השראה שקט וביטחון.
