יותר משני מיליון וחצי תלמידים התחילו את שנת הלימודים תשפ"ג, ועל פי מחקרים בינלאומיים, בהם מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית, וכן לפי דו"ח לקויות למידה במערכת החינוך שנערך בידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, אחד מכל חמישה ילדים מתמודד עם דיסלקציה הנמדדת על רצף משתנה עם דרגות קושי שונות. המשמעות היא שבכיתה המונה 30 תלמידים, בין חמישה לשישה תלמידים מתמודדים עם דיסלקציה ברמה זו או אחרת.
- דוח ראמ"ה קבע: 1 מכל 4 תלמידים דוברי עברית מתקשה בהבנת הנקרא
בנוסף, יש תלמידים שמתמודדים עם לקויות שפה ולמידה אחרות כגון דיסגרפיה, דיסקלקוליה ובמקרים רבים עם כמה לקויות בו-זמנית. שכיחות התופעה מצריכה את המורים וצוותי החינוך להתייחס אליה בכובד ראש.
קראו עוד:
מהי דיסלקציה?
כדי לעזור לאותם ילדים צריך להבין תחילה מהי דיסלקציה. דיסלקציה היא לקות למידה נוירולוגית תורשתית המאופיינת בקשיים בזיהוי מילה באופן מדויק, שטף קריאה, איות ופיענוח, קשיים הנובעים בדרך כלל מליקוי ברכיב הפונולוגי של השפה. חשוב לציין כי ילדים עם דיסלקציה ברובם הם בעלי פוטנציאל שכלי בטווח הנורמה ואף גבוה מכך, אך דרך הלמידה שלהם שונה מזאת של ילדים אחרים. על אף הלקויות שלהם בתחום השפתי, המוח שלהם ניחן ביכולות יצירתיות יוצאות דופן. כמו כן הם בעלי אינטואיציה חדה ובמקרים רבים בחשיבה מחוץ לקופסה.
כאן נכנס הפרדוקס של הדיסלקציה - The Dyslexia Paradox - שעל פיו יש לאתר את הלקות בשלבים מוקדמים ולתת לילדים אלה את התמיכה וההתערבות בגן, לפני כיתה א' ולכל המאוחר עד כיתה ג', כאשר המוח גמיש ויכול ליצור קשרים עצביים המסייעים בפענוח קוד הקריאה, וכאשר הפער הלימודי קטן יחסית.
אם לא מאתרים את הילדים האלה בחלון הזמן הזה אלא מאוחר יותר, יש לכך השלכות בכמה היבטים: התערבות מאוחרת היא פחות יעילה, היא מלווה בקשיים נוספים של הילד כמו תסכול, חווית כישלון ופגיעה במוטיבציה, היא גם תיערך זמן רב יותר, פי ארבעה ממה שנדרש בגיל מוקדם, ותתאפיין במרוץ בלתי פוסק לצמצום פערים.
האזינו: למה התחלות קשות לנו כל כך?
מכיוון שהדיסלקציה היא לקות נסתרת, השכיחה בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע, מין או מצב סוציו-אקונומי, הדרך היעילה ביותר לנצל את חלון ההזדמנויות היא על ידי זיהוי מוקדם - universal screening - לכלל הילדים בגיל הגן ובכיתות היסוד הנמוכות. יתרונות הזיהוי המוקדם באים לידי ביטוי בארבעה היבטים עיקריים: לימודי, רגשי, כלכלי וחברתי.
בהיבט הלימודי, היות שהקושי כבר קיים בגיל הגן, אפשר לאתר אותו ולצמצם את הפער הלימודי כשהוא קטן יחסית ובמקרים רבים אף לסגור אותו עד אמצע כיתה א', ולפני שיתר תלמידי הכיתה שולטים במיומנויות הקריאה. כמו כן ההתקדמות בהקניית הקריאה מהירה יותר.
בהיבט הרגשי ניתן למנוע התפתחות של בעיות רגשיות והתנהגותיות שעלולות במהלך השנים להוביל לחרדה, דיכאון, לנשירה מבית הספר ולהתנהגות עבריינית. בהיבט הכלכלי, ככל שההתערבות תהיה מוקדמת כך ההשקעה של מערכת החינוך ושל ההורים במתן תמיכה לימודית ורגשית בעתיד - תהיה פחותה.
בהיבט החברתי, שכיחות הדיסלקציה בקרב התלמידים אינה בעיה רק של הילד שיש לו את הלקות, אלא מדובר בבעיה מערכתית שיש לה השלכות על שאר התלמידים בכיתה, על המורה, על כלל האקלים בבית הספר וכן במעגלים רחבים יותר מחוץ לבית הספר, כמו בני המשפחה, מעגל החברים והקהילה כולה. ברגע שנזהה את הדיסלקציה וניתן לילד את ההתערבות ההולמת, יהיו לכך השלכות חיוביות שיורגשו בכל המעגלים.
לאור כל אלה, הזיהוי המוקדם שעומד בבסיס הגישה המניעתית, ומתן התערבות אינטנסיבית, שיטתית ומבנית המתבססת על ראיות מחקריות יסייעו לילדים במקרים רבים להתגבר על הלקות ולהצליח בכל תחומי החיים.
נכון להיום משרד החינוך מקדם את תוכנית "מלקויות ללמידה" אשר נותנת מענה לילדים עם קשיים בכיתות ז'-ט', אך אינה נותנת מענה נכון לילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה אחרות. יתרה מכך, במהלך שלוש השנים בחט"ב תלמידים אלה מוגדרים עם חשד ללקויות למידה וחלקם יקבלו התאמות רק אחרי כיתה ט', אם בכלל.
לכן, מעבר מגישה תגובתית לגישה מניעתית - universal screening - המוכחת מחקרית, היא הכרחית. בהזדמנות זאת יש להפריך את המיתוס שהיות שהילדים "שרדו" בדרך לא דרך את כיתות היסוד - "הבעיה" תסתדר. "הבעיה", קרי הלקות, לא תיפתר ללא טיפול יסודי ומובנה כבר בגיל צעיר.
לאור שכיחות התופעה בעולם ובארץ שעל פיה אחד מכל חמישה ילדים מתמודד עם דיסלקציה בדרגות שונות, לתפיסתי יש להחיל את המדיניות לסינון והערכה של מוכנות לקריאה בגיל הגן וכיתות היסוד הנמוכות לניבוי דיסלקציה ולקויות למידה, ולהתערבות מוקדמת אינטנסיבית מניעתית וטיפולית גם בישראל. ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר רינת גרין היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומייסדת עמותת "קול קורא" למען ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה
