בשיתוף תלמה
(צילום: ירון ברנר)
במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" של קבוצת "ידיעות אחרונות" וחברת תלמה יצאנו לחפש את הספורטאים הבולטים שעוסקים בסוגי ספורט קצת פחות מוכרים. אחד מהם הוא אביב קפח (בקרוב בן 18) מפרדס־חנה–כרכור, המתמחה בענף הסקוט הלא שגרתי. "את הסקוט אפשר להגדיר כסוג של שילוב בין סקייטבורד ואופניים, שעם שניהם עושים פעלולים בסקייטפארק", הוא אומר, "באותו אופן, קורקינט הסקוט נועד לפעלולים. זהו ספורט יחסית חדש ולמיטב ידיעתי הוא נכנס לארץ רק בסביבות 2004".
קפח התחיל את דרכו עם הסקוט לפני כשבע שנים, כשהיה בכיתה ה'. הוא הפך לעיסוק רציני עבורו בסביבות גיל 12, תקופה שבה החליט שהוא רוצה להיות מקצוען ושהסקוט יהיה חלק מרכזי מחייו. "בשנה-שנתיים הראשונות הייתי רוכב על הסקוט רק בחצר שלי. הייתי קופץ איתו מהמדרגות של המרפסת ודברים דומים. בהמשך בניתי רמפות ברחוב שעליהן הייתי מנסה לקפוץ עם הקורקינט. הייתי מאוד יצירתי עם זה", הוא מעיד.
מה אתה זוכר במיוחד מתקופת ההתחלה?
"אני זוכר במיוחד את הפעם הראשונה שבה הצלחתי לנחות עם הסקוט. זה היה התרגיל הראשון שסיימתי אותו בנחיתה מוצלחת וזו הייתה התלהבות מטורפת. זה נתן לי דחיפת מוטיבציה להמשיך ולהיות רוכב כמה שיותר מקצועי. הייתה לי תחושה שאני באמת עושה משהו, שאני לא רק נוסע על הקורקינט הזה אלא ממש יכול לעשות איתו פעלולים".
כמו כל ספורט, גם הסקוט דורש מאביב זמן ומאמץ רבים. למזלו, המשפחה שלו תומכת בו לאורך כל הדרך, כך שהוא יכול להמשיך להתאמן ולהתמקצע בענף. "אחת החוויות הראשונות הזכורות שלי הייתה כשאמא לקחה אותי כילד לסקייטפארק. עד אז, כמו שאמרתי, התאמנתי בעיקר בחצר ובמרפסת, כך שההגעה לסקייטפארק הייתה אירוע מאוד גדול מבחינתי. הייתי בעננים שם, ואחרי הפעם הראשונה רציתי להגיע אל המקום הזה באופן יומיומי. אמא שלי, שמאוד תמכה בי, הסכימה לעשות את ההשקעה הזאת. היא הייתה לוקחת אותי להתאמן בסקייטפארק, היינו מכינים אוכל ואוכלים שם, והיא הפכה את זה למשהו מאוד מיוחד עבורי, כנראה שגם עבורה".
כל המשפחה תמכה בך?
"אמא מאוד תומכת ומפרגנת, והיא תמיד עשתה את זה, גם כשנפצעתי. זה בגלל שהיא יודעת שזה מה שאני אוהב לעשות. אבא שלי תומך אבל לא מראה את זה כמו אמא שלי. מי שהכי לא אוהב את זה, הוא אפילו צוחק ממני, זה סבא שלי. הוא ממש מנסה להוריד אותי מזה, אבל לא יצליח לו. אבא טס איתי לאחרונה לאנגליה לחופשה של שבוע שכל מה שעשיתי בה היה לגלוש בסקייטפארק שמצאנו שם. זה מראה בעיניי את התמיכה שלו".
נוצרים קשרי חברות בין הספורטאים השונים בענף?
"בגדול, בסקייטפארק כולם חברים של כולם בלי קשר להפרשי גיל. אני יכול עכשיו להגיע לסקייטפארק ולהתאמן עם ילד בן 11 ועם מישהו בן 21. נהיה ביחד ונרכב ביחד כאילו שעניין הגיל הוא כלום. זה ייראה לנו הכי לא מוזר שיש".
יצא לך להשתתף בתחרויות?
"התחרות הראשונה הרצינית שהשתתפתי בה הייתה תחרות שהתקיימה ברעננה בשנת 2018. בתחרות הזאת זכיתי במקום הראשון, ושם גם נוצר הקשר עם הספונסרים הראשונים שלי. הזכייה וההכרה בי על ידי ספונסרים נתנו לי דחיפה גדולה של מוטיבציה. זה רגע שבו אתה אומר לעצמך – או.קי, הסיפור נהיה רציני. כתוצאה מכך אתה משקיע יותר ונהנה יותר. זה כיף שיש מישהו שמעריך את היכולת שלך ותומך בך מעבר למשפחה ולחברים".
היו לך מקרים בהם חשבת לוותר על הספורט הזה?
"אני יכול לומר בכנות שלא הייתה אפילו פעם אחת שבה נפלתי ואמרתי לעצמי 'די, אני מפסיק'. כל נפילה מלווה בסוג של תסכול, כולל המחשבה של 'אני לא יכול להמשיך עם זה'. אבל מצד שני, בכל פציעה אתה רק מחכה לרגע שתחלים ותוכל לצאת ולרכב כמו פעם. בינתיים אני לא רואה את עצמי מפסיק. יש לי את אותה תשוקה מאז שהתחלתי. זה לא נעלם. בכלל, זה לא משנה מה אתה עושה בחיים, באיזה תחום אתה עוסק, בין אם מדובר על ספורט אקסטרים או על תרגילים במתמטיקה – אסור לך להפסיק בגלל שלא הצלחת. תבקש עזרה ממישהו, תתאמן, תמשיך ובסופו של דבר תצליח".
מה אתה ממליץ לילדים שצופים בכתבה וספורט הסקוט מושך אותם, איך מתחילים?
"לא חייבים להתחיל עם הציוד הכי יקר. הרבה פעמים זורקים המון כסף בהתחלה, ואז פורשים, או שזה לא הופך לעיסוק מרכזי בחיים. כשזה קורה אנחנו שואלים את עצמנו 'למה בעצם הוצאתי את כל הכסף הזה? זה היה כל כך מיותר'. לכן, צריך להתחיל בצורה צנועה. זה מספיק בשביל ללמוד ולהתקדם. מומלץ להתחיל עם סקוט בסיסי וציוד מיגון – קסדה, מגנים וזהו. בסופו של יום, ואני אהיה קצת קיטשי פה, הסיפור הוא לא איפה עושים את זה ועם איזה ציוד – אלא מי עושה את זה".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
