הילדים שלנו בעיצומו של החופש הגדול - ובגדול: שעות השינה התהפכו, המפגשים עם החברים נמשכים עד השעות הקטנות של הלילה, או השעות המוקדמות של הבוקר, ומבלים עוד ועוד מול מסכים. לאיזה סכנות הם חשופים ואיפה? ואף שלא הכול בשליטתנו - איך אפשר לנסות להגן עליהם?
לפני הכול, רצוי לקיים שיח כללי ופתוח עם הילדים בנושא הגבולות והכללים בימי החופש. גם כעת, כשנותרו עוד כמה שבועות לסופו, כדאי לעצור: להקשיב לצרכים ולרצונות שלהם, לשתף בצרכים וברצונות שלנו, להתייעץ איתם ולבקש מהם רעיונות. זכרו שהכלים שלנו ביישום הכללים והגבולות הם משא ומתן, הסכמים ושיחה.
הסכנות שאליהן הילדים חשופים
מאחורי המסך, סמוך לבית, בכביש או בקבוצות הוואטסאפ - הנה כמה ממצבי הסיכון שילדינו עלולים להתמודד איתם.
סכנות ברשת: בריונות, אלימות "ושיימינג". בתקופת הקורונה הילדים שלנו "חיו" בתוך המסכים, ודרך המסכים. הם התנהלו ברשת, תקשרו אחד עם השנייה באמצעות אפליקציות ומשחקים. שם הם העבירו את הזמן, למדו ושיחקו. מאז פרוץ המגפה, השימוש במסכים עלה משמעותית - ומכאן גם החשיפה לסכנות ומצבים שונים.
בהתאמה, אנחנו עדים כיום לעלייה במקרי האלימות במשחקי המחשב, וכן במצבים של "שיימינג" ובריונות בקבוצות הוואטסאפ של הילדים, ניסיונות פיתוי והתחזות, ואף הפצת תמונות חושפניות של ילדים וילדות.
"אם הדבר הראשון שתעשו יהיה לכעוס על הילדים, להעביר ביקורת ולהטיף מוסר - סביר להניח שהם לא יחזרו לשתף אתכם. פשוט לא יספרו לכם בפעם הבאה"
שעמום, עישון ואלכוהול. אין מסגרות, אין חוגים, אין תנועות נוער, כיף להתבטל ולא לעשות כלום - אבל עד גבול מסוים. כי אז מגיע השעמום, ואיתו מגיעות הצרות. הם עושים "שטויות", מתנסים בדברים, וחלקם גם מנסים לעשן ולשתות משקאות "של גדולים". על הסיכון שבצריכת אלכוהול בקרב גילים אלה אין צורך להרחיב.
רכבים חשמליים. בכבישים וברחובות, ובעיקר בימי החופש, נערים ונערות משתמשים ברכבים חשמליים - שעל פי חוק הרכיבה עליהם מותרת רק מגיל 16. חלקם רוכבים ללא הגנה, מסתכנים ומסכנים אחרים.
מה אנחנו ההורים יכולים לעשות?
תקשורת כנה ופתוחה היא בסיס להרבה מאוד התמודדויות במערכות יחסים, ונראה שבגילים אלה הדבר מאתגר משום שלא כל הילדים, בטח לא הבוגרים יותר, "רצים" לספר הכול להורים. ובכל זאת, הנה כמה כלים:
לשאול ולדבר בפתיחות. עלינו לעבוד על יצירת תשתית של תקשורת פתוחה עם הילדים, ובמשך כל תקופת יחסינו איתם. השיח הזה הופך לקריטי בימים אלה ולמעשה, תמיד. כדי לדעת מה עובר על הילדים, מה קורה איתם, מה הם רואים/ חווים/ מרגישים - אנחנו חייבים שהם ישתפו אותנו.
השקיעו ביצירת הדיאלוג, והובילו יוזמות קטנות לשיחות ומפגשים עם הילדים: כנסו אליהם לחדר ו"תתנחלו" על המיטה, תתעניינו בדבר שבו הם משחקים, הזמינו אותם לגלידה, לסיבוב הליכה, ליצור משהו שהם אוהבים. כשאתם מדברים - שאלו מה הם עושים, מה החברים שלהם עושים. זו הדרך שלנו להבין מול מה הם, ואנחנו, מתמודדים.
להודות להם על השיתוף. כאשר הילדים משתפים אתכם, ולא משנה במה - גם אם זה דבר נורא ואיום מבחינתכם - קודם תשמחו, ותביעו שמחה, על כך שהם סיפרו לכם את שסיפרו, ותודו להם על כך.
בהמשך תוכלו לברר מה בדיוק היה, איך הם הרגישו וכדומה. בשלב הבא תקשיבו ותגלו אמפתיה, ולאחר מכן תוכלו לחשוב ביחד מה אפשר לעשות ואיך נכון לפעול כעת, או איך כדאי להימנע מטעות בפעם הבאה. אם הדבר הראשון שתעשו יהיה לכעוס עליהם, להעביר ביקורת ולהטיף להם מוסר - סביר להניח שהם לא יחזרו לשתף אתכם, פשוט לא יספרו לכם בפעם הבאה.
"כדי לדעת מה עובר על הילדים, מה קורה איתם, מה הם רואים/ חווים/ מרגישים – אנחנו חייבים שהם ישתפו אותנו"
בכל זאת, להגדיר כללים. עלינו לאזן בין הצורך לחופש, לגמישות ושחרור, לבין הצורך בגבולות, עוגנים וכללים. חשוב שנזכור: ילדינו, לא משנה כמה גדולים הם תופסים את עצמם או אנחנו אותם, עדיין זקוקים לגבולות, למסגרת ולשגרה. לכן, גם בימי החופש הם זקוקים לסדר יום כלשהו שיאפשר להם להרגיש ביטחון. כללים אלה יכולים להיות למשל שעת קימה, שעת התנתקות ממסכים, תקציב החופש לבזבוזים וכדומה.
לקבוע ולתאם מדיניות. בכל נושא שחשוב לכם, ובטח בנושאי בטיחות כמו באמת רכיבה על כלים חשמליים - זאת האחריות שלנו. ילדים אוהבים להשתמש בטיעון שלפיו "לכולם מרשים", אבל כדאי לנטרל אותו. דרך אחת לעשות זאת היא ליצור קשר עם שאר ההורים ולתאם מדיניות בנושא המדובר, כך יהיה לילדים קל יותר לקבל אותה.
להציב גבולות - וביטחון. הילדים שלנו צריכים להרגיש שאנחנו פה, שומרים עליהם ודואגים להם. לכן, בכל פעם שהם יוצאים מהבית עם חברים עלינו לדרוש שהם יודיעו לנו עם מי הם יוצאים, לאן, ומתי הם מתכננים לחזור. הגבולות וההשגחה משפרים לילדינו את תחושת הביטחון והמוגנות שלהם, גם אם יביעו את מורת רוחם.
וחשוב שנהיה מוכנים לכל תגובה. הילדים עשויים להתרגז עלינו, או לומר לנו שהם מרגישים שלא סומכים עליהם. אם זה קורה, חזרו על המסר שהדרישה הזו היא לטובתם ומגיעה מאהבה, מדאגה, ומתוקף האחריות שלנו כהוריהם.
להגדיר כללי התנהגות ברשת. נסחו עם ילדכם כללים להתנהגות ברשתות החברתיות ובאפליקציות השונות - דברו עם הילדים, לפי גילם, על הסכנות הקיימות ברשת. בנוסף, נסחו איתם מספר כללי התנהגות כגון: לא מצלמים ומעבירים תמונות חושפניות שלי באפליקציות, לא נותנים פרטים שלי למישהו אחר שמבקש, אם מישהו שאני לא מכיר יוצר איתי קשר ומציע לי הצעות – לדווח להורה.
להיכנס לאפליקציות שלהם. כן, מפעם לפעם ובידיעתם, אנחנו "פוגעים" להם בפרטיות כדי לשמור ולהגן עליהם. היו נוכחים במרחבים הללו, חסמו תכנים לא מותאמים לגיל, דברו איתם על פורנוגרפיה, על תכנים לא מתאימים לגילם, ועל מה שעליהם לעשות כשמישהו מציע להם לראות תכנים כאלה.
ללמד אחריות במניעת אלימות. אנחנו רוצים לחנך את הילדים לעזרה ולערבות הדדית, ולכן כדאי לדבר איתם על פעולות אפשריות במידה שהם מבחינים שמישהו נפגע או פוגע בקבוצות וברשת. דברו איתם על התערבות במטרה לעצור פגיעה, על חשיבות השיתוף שלנו והדיווח להורה אחר במידת הצורך.
אחרי שדיברנו על הסכנות, חשוב לזכור שהחופש הגדול הוא בעצם הזדמנות לחיזוק הקשר עם הילדים. כאשר נחסכים מאיתנו העימותים הקשורים לשגרת בית הספר, כמו לחץ התארגנות הבוקר ושיעורי הבית, אפשר להתמקד בהנאה ובגיבוש משפחתי. נוכל להעצים את הילדים, ולהרוויח רווח של ממש, על ידי כך שנערב אותם למשל בתוכניות ונתייעץ איתם לגבי הפעילויות המתוכננות. כך, כולם ירוויחו חוויות משפחתיות חיוביות שייזכרו עוד שנים רבות.
מיכל שביב היא עו"ס (MSW), מרצה ומרכזת תוכניות הכשרה במכללת סמינר הקיבוצים
