שלושה חודשים עברו מאז שמאות משפחות מהיישוב שלומי שבגליל המערבי פונו מבתיהן. הקהילה שרגילה לחיות יחד התפזרה בין מלונות באילת, בטבריה, בירושלים, בתל אביב, בזכרון יעקב ועוד. כך, עשרות הורים ותלמידים מבית הספר "הרב מימון" ביישוב לא נפגשו במשך שבועות ארוכים, עד לערב אחד מיוחד בחיפה שבו גם חגגו בני ובנות מצווה לילדיהם.
"אנחנו קהילה אחת קטנה", הסבירה בעיניים בורקות עדי סויסה, הרוח החיה מאחורי הפקת האירוע, "גם אם לא נפגשים בבית הספר, אז נפגשים בימי הולדת, בשכונה, במכולת. פתאום כל אחד במקום אחר וזה קשה לנו. אני מתרגשת מאוד מהמפגש החברתי, לא ישנתי בלילה וחיכיתי כבר להגיע אל הערב הזה".
צוות בית הספר וההורים מספרים על מסורת ארוכת שנים של חגיגת ברי מצווה ובנות מצווה, כאשר בתחילת השנה תוכנן האירוע גם של השנה הזו, אך בחודש אוקטובר פרצה המלחמה בדרום ובעקבותיה ירי הטילים אל הצפון שהוביל בין היתר לפינוי תושבים.
"הכול נקטע", סויסה אמרה, "אנחנו ועוד מאות משפחות עברנו למלון דן בחיפה. משפחות אחרות פונו לדרום ולמרכז. לפני כחודש התקשרו אליי המורות וביקשו ממני להפיק בכל זאת את האירוע. הבטחתי שזה מה שאעשה. שלחתי הודעה להורים שהתלהבו ואמרו: 'אנחנו מגיעים'. כתבתי פוסט בפייסבוק וסיפרתי על הערב הצפוי, שאלתי מי יכול לעזור. תושבת העיר חיפה פנתה אליי, אישה מדהימה ששאלה מה אני צריכה. היא הקשיבה ואמרה מיד: 'מפה אנחנו זורמות יחד'".
אותה אישה היא טלי חסון משולם, שנרתמה לסייע להפקת הערב, ולהשגת תרומות מאנשים טובים שפתחו את ליבם ואת כיסם. "שמעתי שהם מפונים שנמצאים כעת במקומות רבים בארץ ורוצים לחגוג לילדים יחד, גם לבנים וגם לבנות", משולם מספרת. "ארגנו להם הכול - מעצב בלונים, קייטרינג, מתופפים, צלמים, כיבוד ובר מתוקים. לבנים חולקו ערכות שכללו כוס קידוש, כיפה, סידור, מפת כיסוי לחלות. הבנות קיבלו פמוטים, מטפחת ראש מתחרה, כיסוי לחלות ועוד. חלק רכשנו במחיר עלות, וחלק גדול נתרמו. אנשים טובים עזרו לנו".
וכך, ביום חמישי, בשעה 18:00 בערב, מילאו את האולם במלון החיפאי 26 בנות המצווה ו-20 ילדי בר המצווה, יחד עם הוריהם ומשפחותיהם, צוות בית הספר, וההתרגשות הייתה רבה. כבר בכניסה לאולם, ניתן היה לראות את המפגשים גדושי החיוכים והשמחה בין הילדים שהתגעגעו אחד לשני, אך לא פחות מכך, גם בין ההורים.
"מעבר לאירוע היה לי מאוד חשוב גם המפגש החברתי בכזה ערב גם בין הילדים וגם בין ההורים", אומרת סויסה. "הילדים שלנו ביחד מגיל גן, ופתאום הם מופרדים ומרוחקים במשך שלושה חודשים. הם מתגעגעים וקשה להם. אני פעילה בבית הספר, וגם לי קשה לא לראות אותם.
בעוד היא מדברת, התקרבה אל סויסה חברתה שירן לוי המתגוררת בחודשים האחרונים עם משפחתה במלון בירושלים. השתיים התחבקו בחום. "שירן היא החברה הכי טובה שלי", אומרת סויסה בעיניים בורקות, "שלושה חודשים לא ראיתי אותה. התגעגעתי מאוד אליה ואל המשפחה שלה. כל הערב הזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה".
שירן מספרת: "אנחנו מפונים למלון בוטיק קטן בירושלים. אנשים ממש חמים דואגים לנו להכול, אבל אנחנו מתגעגעים לבית. הריחוק הזה קשה מאוד ונראה מה נעשה הלאה. צריך לחשב מסלול מחדש ולראות מה אנחנו עושים".
במסיבה חגגה שירן בת מצווה לשתי בנותיה התאומות. "מעבר לבת המצווה, המפגש שלנו ההורים מרגש מאוד. אנחנו קהילה מאוד קטנה וחמה. כולנו כל הזמן יחד ומאוחדים. ההורים כאן בהתרגשות שיא. היו הרבה הודעות בוואטסאפ מהבוקר. אנשים כתבו, 'וואו, אנחנו נפגשים היום', גם הילדים ביניהם וגם אנחנו ההורים. הבנות שלי נמצאות במלון שבו אין איתן אף אחד מהכיתה. הן לבד כל הזמן. בשבילן לפגוש את כל החברים, זו חוויה גדולה. כמובן שגם לנו ההורים".
גם ראש מועצת שלומי, גבי נעמן, הגיע גם כן לאיחוד. "זה ערב מרגש שכל מי שנמצא בו לא ישכח אותו לעולם, ערב שמאחד את תושבי שלומי", הוא אמר. "אנשים הגיעו מאילת, מטבריה, מירושלים, מתל אביב ומחיפה. כולנו פה מחוברים, והמפגש מחזק את המשפחות. זה ערב מאוד משמעותי. אפילו שאנחנו מפוזרים בחודשים האחרונים, אנחנו גם מאוד מאוחדים".
קראו עוד:
שמרית בן חמו, מנהלת בית הספר, שגם נשאה דברים, אמרה. "זה ערב מיוחד במינו, ערב של משפחות שלא נפגשו שלושה חודשים, צוות בית הספר שלא נפגש שלושה חודשים. אנשים מפוזרים בכל הארץ מאילת ועד טבריה. התלבטנו, חשבנו לעשות את הערב הזה בזום ואז אמרנו - אנחנו צריכים להיפגש. זה מהמם לראות את כולם. כמיהת הלב היא לחזור הביתה, והלוואי שהיא תתממש, אבל כרגע זה המצב, ואנחנו עושים את זה הכי טוב שאפשר".
טליה, אנאל ועומר, חברות טובות שחגגו בת מצווה, שמחו להיפגש זו עם זו. "לא ראיתי את החברות שלי שלושה חודשים. התגעגעתי אליהן מאוד", אומרת טליה. אנאל מספרת על הקושי שלא ללמוד עם חברותיה באותו בית הספר. "כל אחת לומדת במקום אחר", עומר הוסיפה, "חיכיתי מאוד לערב הזה, אנחנו מתגעגעים לכולם. קשה להיות לבד".