בכל כך הרבה בתים, כבר די הרבה דורות, השאלה - "נו, היו שיעורי בית?" מושמעת כמעט בכל יום. בהתאמה, מדובר בסוגיה רגישה כמעט בכל משפחה. אז רצינו לבדוק: מה הם באמת נותנים לילדים, למה לרוב קשה לעשות אותם ואיך זה קשור לדור ה-Z?
"שיעורי בית מאפשרים לתלמידים לתרגל מיומנויות, ללמוד עצמאית, לפתח את חושי החקר והסקרנות, ולעבוד בקבוצה", מסבירה ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן. "הילדים צריכים לפתח אהבה ללמידה, חשוב ששיעורי הבית יכילו עניין ותוכן רלוונטי לתלמידים בכל הגילים, ויהיו מהנים ומניעים".
אחת הגישות כיום טוענת שבכלל צריך לפטור את הילדים משיעורי הבית. ב-2018 אפילו משרד החינוך בעצמו החליט לאסור על בתי סיפר יסודיים להעניש תלמידים שלא יכינו שיעורים. עם הגישה הזו ד"ר דנינו לא מסכימה: "שיעורי הבית אינם מחליפים את ההוראה בכיתה, והם מרכיב חשוב ללמידה".
קראו עוד:
למה הרבה ילדים מתקשים בהם?
"ייתכן שהם פשוט צריכים מנוחה אחרי בית הספר, זמן לחברים או אפילו לבטלה. זאת בדיוק הסיבה שעל השיעורים להיות מותאמים לילדים, גם מבחינת עניין והיבטים חווייתיים. סיבה נוספת היא שהשיעורים ניתנים לכלל הכיתה ואינם מדורגים על פי רמות קושי, או מאפשרים בחירה, ולכן מבחינת חלק מהתלמידים, בעיקר בקרב מי שצריך עזרה או שהרים ידיים, זה 'הכול או לא כלום'".
"שיעורים לא מדורגים על פי קושי". ד"ר מלי דנינוצילום: סיגל איילנדאיך ההורים צריכים להסתכל על הקושי?
"כדאי שההורים יראו את אי-הכנת שיעורי הבית כסימפטום, ולא כמרדנות או כחוסר רצון. עליהם לברר את מקור הקושי, ולעיתים יש גם צורך באבחון מעמיק שבסופו נדע אם לילד/ה יש לקויות למידה, הפרעת קשב, או בעיה רגשית אחרת שעלולה להשפיע על הרצון ללמוד. חשוב לערב את המורים, ולבקש מהם להתייחס דיפרנציאלית לכל תלמיד לפי יכולותיו וכישרונותיו. הורים לא צריכים לוותר ולא להתעקש, אלא למצוא את הדרך הנכונה. אין ילד שלא רוצה להצליח, ובמקרה של בית הספר - משמעות ההצלחה היא לעמוד בדרישות הללו, ועליהם לקבל את החיזוק והתמיכה לכך".
לדברי אבינועם הרש, מחנך כיתה ו', המיומנויות שילדים מפתחים בשיעורי בית הם ברורים, כמו שיפור הזיכרון של העובדות, ניהול זמן, עצמאות וחשיבה ביקורתית, אולם יש בהם גם חסרונות. "הסכנה היא של איבוד עניין בלימודים, תשישות פיזית ונפשית בקרב הילדים", הוא מסביר, "וגם הפחתת זמן איכות אישי ומשפחתי. הם גם יכולים לגרום להגברת הפער בין תלמידים חזקים לבין חלשים, לפתוח פתח להעתקה ובעיקר לגרום למריבות ומתיחויות בין ההורים לילדים".
"תרבות הצריכה היא בלתי נתפסת". אבינועם הרשצילום: אלבום משפחתילשאלה מדוע הוא חושב שלרוב הילדים קשה להכין את שיעורי הבית, הוא משיב: "הקושי נובע מתרבות הצריכה הבלתי-נתפסת של ילדי דור ה-Z. אם לפני 40 שנים גורמי הסחת הדעת של הילדים בשעות אחר הצהריים, אחרי שהם חזרו מבית הספר, היו בעצם מקלט הטלוויזיה, וגם זה עוד לפני תקופת הכבלים, הרי שילדי הדור הנוכחי עומדים היום נוכח מבול שוטף של פיתויים טכנולוגיים - סמארטפון, אינטרנט, אינסטגרם, טיק טוק, וואטסאפ, נטפליקס ואקס בוקס ועוד מיליון דברים מסיחי דעת, כולם ארוזים באריזות נוצצות עם מיטב הטכנולוגיה. למי בכלל יש חשק או פנאי לעשות שיעורי בית כשרף הפיתויים של התלמידים היום הוא כל כך בלתי נתפס?".
"הורים לא צריכים לוותר ולא להתעקש, אלא למצוא את הדרך הנכונה. אין ילד שלא רוצה להצליח, ובמקרה של בית הספר - משמעות ההצלחה היא לעמוד בדרישות הללו. עליהם לקבל את החיזוק והתמיכה לכך"
אז איך ההורים צריכים בכל זאת להגיב?
"בכל מה שנוגע לשיעורי הבית כדאי לומר - תרגיעו. תנשמו. שיעורי בית חשובים, אבל לא חשובים מספיק בשביל לגרום למריבות ולמתיחויות בבית. זה לא שווה את זה. אנחנו גם לא מדברים כאן על בגרות קובעת במתמטיקה עם השלכות ברורות. מצד שני, ערך משמעותי נוסף לשיעורי הבית שחשוב לי תמיד לטפח אצל התלמידים שלי הוא הטמעת האחריות האישית. יש שלבים, לעיתים מוקדמים, שבהם כוכב האחריות כבר צריך לעבור לילדים - הם צריכים לעקוב אחרי שיעורי הבית. אם הם החסירו שיעור, עליהם להשלים את החומר. אם הם לא הבינו משהו, עליהם לברר זאת עם המורה.
"זו בעיניי החשיבות המכרעת של השיעורים, מעבר לעניין הלימודי, כלומר קבלת האחריות והבגרות, והיכולת להבין ולהתמודד מול הסיבה והתוצאה", אומר הרש. "להורים אציע - אם אתם רואים שהילד או הילדה לא הכינו שיעורי בית, הם מוזמנים להסביר לכם את הרציונל של החשיבות שלהם. לא להכריח. לא להשניא. לא לכופף. לא בכוח. אם ילד מעדיף עכשיו לשחק באקס בוקס במקום ללמוד למבחן או להכין שיעורים, חשוב מאוד שהוא יבין לבד שיש לזה מחיר. זו בעיניי חלק מההכנה החשובה שעושים שיעורי בית לחיים. הילדים צריכים להבין את סוגיית ההתמודדות מול הקושי, רק שגם את הטמעת התהליך הזה רצוי לעשות באמצעות דיבורים ונועם ולא בסנקציות".
"הורים - תרגיעו. תנשמו. שיעורי בית חשובים, אבל לא מספיק בשביל לגרום למריבות ולמתיחויות בבית. זה לא שווה את זה. עם זאת, ערך משמעותי נוסף לשיעורי הבית שחשוב לי תמיד לטפח אצל התלמידים שלי הוא הטמעת האחריות האישית"
מעגל ההכרה
"אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים הורים לילדים בגיל בית הספר, הוא הכנת שיעורי הבית", אומרת מדריכת ההורים לאה שטרן, "נדמה שהמשפטים השגורים ביותר בבתים בשעות אחר הצהריים הם 'קיבלת שיעורים?', 'עשית כבר שיעורים?', או 'מתי תעשה כבר שיעורים?', ולשיח שכזה יש פוטנציאל לעלות לטורים גבוהים, והוא עלול להביא גם כעס, צעקות, איומים ועונשים".
גם שטרן מצביעה על הקונפליקט בין הרצון בהצלחת הילדים בלימודים, לבין הרצון לשמירה על יחסים מכבדים וטובים, ותוך כדי גם לחנך אותם לעצמאות ולאחריות. "בדרך כלל אנחנו שמים דגש על שיעורי הבית בהיבט של למידת אחריות, עם זאת, הילדים שלנו יכולים לפתח אחריות ועצמאות בשפע של משימות הקשורות ללימודים", היא מסבירה, "אפשר להגיע לאותה מטרה אם נלמד את הילד למשל להכין את תיק בית הספר לפי המערכת מראש, להוציא את תיק האוכל בסוף יום הלימודים, להכין בגדים בערב וכדומה. נעביר את האחריות אליהם, אך נלווה אותם ככל שיידרש".
אפשר ללמד אחריות גם אחרת. לאה שטרן צילום: נועה לוצקיועוד היא מדגישה את הערך שיש לאמונה שלנו בילדים שלנו, ולביטוי שלה מולם: "ככל שהילדים שלנו ירגישו שאנחנו רואים את היכולות שלהם, יודעים שהם מסוגלים, מתמידים, רציניים ואחראיים, כך הם יאמינו בעצמם וביכולת שלהם להתנהל עצמאית בנושא. זה מעגל עידוד משמעותי - ככל שהילדים יודעים שהם יכולים ומסוגלים, קל להם יותר לגשת למשימת שיעורי הבית ולהצליח בה, ואז הם שוב יזכו מאיתנו להכרה על יכולותיהם".
איך לסייע בכל זאת עם שיעורי הבית?
לדברי שטרן, כדאי להעביר "רשמית" את האחריות לילדים. "חשוב לומר שאם אנחנו, ההורים, נתזכר ונלחץ, הרי שאנחנו מונעים מהילדים שלנו לקחת אחריות על הנושא הלימודי. למעשה, שאלת השאלות היא - של מי האחריות על שיעורי הבית? ברגע שאנו מבינים שהאחריות היא של הילדים, נאפשר להם לקחת אחריות זו ולשאת בתוצאות על הביצוע. אנחנו כמובן לא נוטשים אותם לבד במשימה, ונסייע במידת הצורך, אך זה מה שנהיה - כוח הסיוע ולא האחראיים".
עוד היא מציעה להגדיר זמן ומקום קבועים:" הורים רבים מתלוננים כמה קשה 'לגרור' ילדים ממסך או ממשחק לטובת הכנת השיעורים, והאמת, אפשר להבין את זה. לכן, כדי לחסוך ויכוח יומיומי מתיש, קבעו מראש מועד להכנת השיעורים. מומלץ שהילדים יכינו את שיעורי הבית ורק אחר כך ימשיך לעיסוקיהם - חוגים, חברים או מסכים. כך אנחנו גם עוזרים להם להבין את תעדוף המשימות בחיים".
לעודד, לעודד, לעודד. תומר קמילצילום ביתיתומר קמיל, מטפל באמצעות ספורט, ממליץ גם כן לעשות את שיעורי הבית במקום קבוע, שקט וללא הסחות, ומדגיש את חשיבות עידוד הילדים. "ראשית עליהם להכין את שיעורי הבית לבד, ואם הם מתקשים במקצוע או בתרגיל מסוים, תוכלו להציע את עזרתכם", הוא מציע, "הקפידו שלא לעשות את שיעורי הבית עבור ילדיכם, גם אם לפעמים זה הדרך המהירה - הדבר משדר להם שאינכם בוטחים בהם, ואינכם מאמינים שהם יכולים לבצע את השיעורים לבד. במהלך עשיית שיעורי הבית תשתדלו להסתכל על הצדדים החיוביים ולהעצים אותם. ילדכם ישב זמן ממושך, וניסה לעשות את שיעורי הבית? תשבחו אותו על הניסיון לפתור את השיעורים לבד, על הבחירה להתמודד עם האתגר ועל יכולת ההתמדה, ובכך תתמכו במוטיבציה שלו להתגייס לעשיית שיעורי הבית גם להבא.
"כשמתמקדים יתר על המידה בהצלחות, בהישגים ובציונים, הילדים עלולים לפתח חרדה מפני חוויות של חוסר הצלחה, דבר שעלול להוביל להימנעות ולחוסר רצון לשתף פעולה בעתיד", הוא אומר, "מתן מחמאות, ודגש על המאמץ שילדיכם השקיעו, יעודדו אותם להתאמץ יותר בעתיד. הילד פתר ארבעה תרגילים נכונים מתוך חמישה? שבחו אותו על שפתר את כל התרגילים, ולא השאיר שום תשובה ריקה, ועל כך שפתר את מרבית התרגילים נכונה".
ד"ר דנינו משתפת גם כן בעצות להכנת השיעורים:
זמן אופטימלי. מנוחה קצרה אחרי בית הספר ואחריה הכנת השיעורים, מאפשרת לילדים לעשות את הנדרש מהם, לפני שהתעייפו וספגו עוד גירויים עודפים. חשוב להגדיר שעות אלה מראש, גם לגבי סוף השבוע.
שיפור סביבת הכנת השיעורים - וגמישות. לא כל ילד עובד ביעילות ליד שולחן בחדר שקט, אלא יש ילדים שיעדיפו ללמוד או להכין שיעורים בשכיבה על הרצפה, בישיבה על המיטה, ואפילו סביב השולחן במטבח, למרות ההמולה. יש ילדים שאוהבים רעש רקע, אחרים מעדיפים שקט. בזמן שטלוויזיה בדרך כלל מסיחה את המיקוד של הילדים, מוזיקה דווקא יכולה לשמש כרעש רקע מועדף עבור ילדים.
נוכחות הורית או של מבוגר משמעותי. הקושי לגיוס אנרגיה ללמידה גובר כאשר הילדים נמצאים לבדם. בליווי של נוכחות מבוגר, יש איזו משאלה לשמח אותו ולקבל ממנו הערכה והתפעלות, וזה עוזר גם לווסת את המוטיבציה ואת העוררות. אכן, ילדים רבים מתעקשים שההורה לפחות ישב לידם בעת הכנת השיעורים, וכדאי לעשות זאת, בעוד המבוגר יכול לצמצם את נוכחותו בהדרגה: לשבת על-יד ולעודד, לשבת במרחב אך לעסוק במשהו אחר ועוד.
ארגון המשימות. כדאי לסייע לילדים לתעדף את המשימות הלימודיות שלהם - במה להתחיל? מה דורשת כל משימה מבחינת זמן, ציוד, השקעה? כדאי גם להתאים את התוכנית לילד המסוים שלנו, למשל לענות קודם על השאלות הקלות ואז להמשיך לקשות, או אחרת.
לקחת הפסקות או לעצור במקרה הצורך. לכל אחד ואחת יש את הגבולות שלו או שלה, ולפעמים הילדים פשוט עייפים או מתוסכלים מדי בשביל להמשיך לעבוד. זה הזמן לעצור. אם זה אפשרי, נסו לחזור למשימה מאוחר יותר. תמיד אפשר גם לערב את המורה בהודעה, שיחה או פתק, ולהסביר שהילדים עשו את מה שהם מסוגלים.
