האווירה של החיים ה"רגילים" שלי השתנתה ברגע אחד, מיד אחרי חופשת סוכות, ביום שני אחרי השבת השחורה. אז אני עברתי יחד עם האחיות שלי ועם סבא וסבתא שלי לטבריה, כדי להתרחק מקריית שמונה, שהפכה ביום אחד להיות לא בטוחה למגורים.
ביום אחד, הכול התהפך. לפני המעבר, הדאגה היחידה שהייתה לי היא כמה אקבל במבחן הבא ואם אצליח לעבור שלב במשחק, אבל היום יש דאגה תמידית במיוחד מכל מה שהוא לא נודע. יש חשש יומיומי על מה שעלול לקרות לעיר שלנו, לבית שלי, ויש גם מחשבות על מה יקרה מבחינה ביטחונית אחרי שנחזור, ואיך הכול ייראה ואיך זה ירגיש, כי זה לעולם לא יוכל לחזור להיות בדיוק כמו שהיה.
שמי ינון פרוספר אזרן, אני תלמיד בבית הספר "אורט דנציגר" בקריית שמונה. הבית שלי, בעיר שלי, חשוף לנפילות טילים. סבא שלי, פרוספר אזרן (ראש העיר בדימוס), החליט לא להתפנות ונשאר בעיר וזה מוסיף לדאגה. בכל פעם שאני שומע על נפילה בקריית שמונה אני לא דואג רק לבית שלי, אלא אני דואג קודם לסבא שלי ובודק שהוא בסדר, ורק אז אני נרגע קצת.
המעבר לטבריה מלא באתגרים. אני צריך להתרגל למקומות חדשים, לבית חדש, לאנשים חדשים. השבועיים הראשונים היו מלאים בחוסר ודאות. אבל, המחנכת שלי דאגה להיות איתי בקשר יומיומי, מנהל בית הספר, עופר זעפרני, הגיע יחד עם צוות מורים לטבריה ונפגש איתי ועם שאר התלמידים. המפגש הזה היה הפעם הראשונה שפגשתי חברים נוספים שהתפנו לכאן, והוא נתן הרגשה שחוץ מההורים שלי ומהמשפחה שלי יש עוד אנשים שדואגים לי.
קראו עוד:
בשבוע וחצי האחרונים התחלתי להשתלב בבית ספר חדש וזה גם היה קצת מאתגר בכל המובנים: חברים חדשים, מורים חדשים השלמת חומר שפספסנו ועוד. אז האמת, שהמצב קצת מלחיץ, מדאיג וטיפה מפחיד, אבל עד עכשיו אני מצליח להסתדר. בבית הספר החדש בטבריה הצוות קיבל אותנו בחיוך ונתן לנו להרגיש מהרגע הראשון שאנחנו חלק בלתי נפרד מהמקום. דאגו לנו לציוד לימודי, לחולצות בית ספר ואפילו ערכו הפסקה פעילה שכל ההכנסות שלה מופנות למען היישובים שפונו.
חלק מהמורים של בית הספר דנציגר מגיעים גם הם לבית הספר החדש וזה עוזר לראות פנים מוכרות. בזכות השילוב הזה בבית הספר הצלחתי לחזור לסוג של שגרה שעוזרת לי עם המציאות הביטחונית ונותנת הרגשה שהכול יהיה בסדר, ושבסוף אצא מהמצב עם חיוך גדול על הפנים, עם חברים חדשים וחוויות טובות. אם הייתם שואלים אותי עכשיו איך אני מרגיש, הייתי אומר - "אני בסדר" כי ההרגשה והאווירה החדשה מרעננת למרות המלחמה.
הלוואי שייגמר כבר כל המצב הזה, אבל אם כבר אנחנו רחוקים מהבית אז אני מקווה שכשנחזור תהיה הרגשת ביטחון. אנחנו חזקים ומחכים לניצחון הגדול של הצבא שלנו ושל המדינה. עם ישראל חי.
