מצד אחד: נוסעים שרוצים לישון בשקט, או פשוט שקט. מצד שני, הורים לתינוקות ולילדים קטנים, נבוכים מרעש הבכי של ילדיהם ומרוטים מהניסיונות להרגיע אותם. איזה מתח.
השבוע נשמעו ברשת המון דעות שונות ומגוונות בנושא טיסות עם ילדים קטנים. רווקים והורים, צעירים ומבוגרים, דנו בשאלה אם זה דבר לגיטימי. השיח התפרץ בעקבות ציוץ של נוסעת, שכעסה על הורים שישבו לצידה במטוס עם תינוקת בוכה. לטענתה, היא אפילו שילמה יותר מ-1,000 דולר על כרטיס "פרימיום" - מה שלדעתה הצדיק את זכותה לשקט. הציוץ הוסר בינתיים, אך לא הדיון, אז בדקנו: איך באמת נראות טיסות עם ילדים, והאם כל זה שווה בסוף?
קראו עוד:
"טיסת לילה, קצת לפני השעה 01:00. באמצע השינה, שגם ככה לא הייתה נוחה, התחילו צרחות של תינוק. הן היו חזקות מאוד, אין מישהו במטוס שלא התעורר. זו טיסה יקרה, וכן, והילדים התבאסו קצת", מספרת אתי מאור מפתח תקווה, שטסה ביולי האחרון לחופשה בת 33 ימים עם בן זוגה ליאור וילדיה גלי (12.5) ותומר (11).
איך הגבת?
"הסברתי להם שזה המצב. מסביבנו הורים דיברו, עמדו ליד המושב והעירו הערות לא נעימות. הם אמרו שאסור לטוס עם תינוקות, כעסו על הרעש. היו המון יועצים ועצות: "תנו לו מים", "תחליפו ידיים", לכל אחד היה מה להגיד. כאב לי על ההורים - אוגוסט, אחרי שנתיים קשות שבהן שאי אפשר היה לטוס לחו"ל, סוף סוף יש הקלה ואפשר לטוס בלי מסכות. אז נכון, מתסכל שלפנינו עוד שמונה שעות טיסה, אבל אי-אפשר לשפוט אותם.
"הדיילת ניגשה והציעה להם עזרה, אני הסתכלתי עליהם וראיתי שהם ניסו הכול. גם בטיסת חזור לישראל היה המון בכי של תינוקות, גם ילד שבעט עם הרגליים מאחור. לא קל לטוס עם קטנים. הם לא רגילים, לא נוח להם, לא רוצים לחגור חגורה, אבל שוב, אי-אפשר לשפוט ולכעוס".
"אנשים אמרו שאסור לטוס עם תינוקות, כעסו על הרעש. מסביב היו המון יועצים ועצות: 'תנו לו מים','תחליפו ידיים', לכל אחד היה מה להגיד. כאב לי על ההורים"
מאור, עורכת דין ונוטריונית שמתמחה במקרקעין ועניני משפחה, הכינה את עצמה רבות לנסיעה. "אני עצמאית וזה לא היה פשוט. שכרתי עו"ד שיגבה אותי למקרים דחופים, העתקתי מסמכים לנייד ופתחתי אותו אחת לשבוע. זה היה טיול מאסיבי, טיילנו המון. ליאור, בן זוגי, תכנן מהארץ הכול לפרטי פרטים. זו הייתה טיסה ארוכה ולא ישירה. נחתנו בלוס אנג'לס אחרי טיסה של כמעט 14 שעות ואז עלינו לעוד טיסה לסאן חוזה שארכה כשעה וחצי, לא כולל המתנה בשדה התעופה. זו הייתה פעם ראשונה של כולנו בחו"ל, מלבד טיסה עם גלי כשהיא הייתה תינוקת. למרות הכול, היה שווה".
הילדים טסו בפעם בראשונה, איך מכינים אותם?
"הסברנו להם מראש שאי-אפשר לקום כל הזמן. הפרדנו כוחות וישבנו בספסלים נפרדים, בהלוך אני ישבתי עם גלי ובן זוגי עם תומר, והפוך בחזור. הסתובבנו במטוס, הראינו להם איפה מחלקת העסקים ואיפה המטבח, רצינו להעביר את הזמן. הבאנו אוכל וחטיפים, מסטיקים לאוזניים, לפטופ וטאבלט, הורדנו מראש משחקים, סדרות וסרטים. הטיסה עברה ממש בסדר, למרות האתגרים".
היית עושה משהו אחר?
"לא היו חלופות מתאימות. את המקומות הזמנו מראש לפני הטיסה, אבל בפועל אי-אפשר לדעת ליד מי נשב. בסוף, הם גם לא באמת זוכרים. טיילנו המון, נהנינו, עשינו טרקים והעברנו הרבה זמן משפחתי יחד. בסוף, הטיסה היא רק חלק קטן מהחוויה אפילו שהיא ארוכה. היה כיף ענקי וזה מתגמד לעומת חופשה משפחתית וכיף של חופש".
"טיילנו המון, נהנינו, עשינו טרקים והעברנו הרבה זמן משפחתי יחד. בסוף, הטיסה היא חלק קטן מהחוויה אפילו שהיא ארוכה. היה כיף ענקי וזה מתגמד לעומת חופשה משפחתית וכיף של חופש"
"זה לא הזמן לחנך"
מרינה רובנוב, גם היא מפתח תקווה, היא אימא לשתי בנות (רוני בת 15.5 ואיימי בת 10.5), וגם "שועלה ותיקה" בטיסות. היא מקפידה לטוס פעמיים בשנה, ולאחרונה חזרה מטיול בן שבועיים באיטליה.
"טסנו לראשונה כשרוני הייתה בת ארבע ואיימי הייתה בת חצי שנה. כל גיל והאתגרים שלו - כשהן היו קטנות, העדפתי שהן יישנו בטיסות. בחרנו בטיסות לילה והגענו עם פיג'מות ובקבוקים. הגישה בטיסות היא שהחוקים והגבולות מתרחבים. צריך לזרום, זה לא הזמן לחנך".
תסבירי.
"אני מרשה חטיף וממתק, מה שבשגרה אני מגבילה ובטיסות - פחות. הניסיון שלי מראה שלא משנה כמה הו אכלו לפני, תמיד הן יהיו רעבות בטיסה. איימי מכינה לנו כריכים עם שמות וזה ממש עוזר למצוא אותם בלי להסתבך. מותר לקחת ספר לקריאה כי יש הגבלת משקל, צעצוע אחד אם הן רוצות, ובהתאם לגיל כל אחת אחראית להוריד סרטים, מוזיקה וסדרות אהובות. הכלל הוא שאסור להיות משועממים או רעבים, כשאחד מהם קורה הכול הופך למאתגר. כמובן בגדים נוחים, בשיטת השכבות אם קר - יש עליונית ואם חם אז מורידים.
"היום קל יותר כי רוני מסדרת ואורזת לבד. אני מכינה לה רשימה של הדברים שצריך לקחת בהתאם ליעד, אילו סוגי לבוש ועוד. איימי מסתדרת, אבל אני עוד בודקת כדי לוודא שהיא לא פספסה כלום. קיבלתי טיפ מעולה מדיילת, איך להקל על הילדים הקטנים בנחיתה: מבקשים כוס חד-פעמית מקרטון ומניחים אותה עם מטלית חמה על האוזן. גם סוכריות מציצה עוזרות".
"כשהן היו קטנות, העדפתי שהן יישנו בטיסות. בחרנו בטיסות לילה והגענו עם פיג'מות ובקבוקים. הגישה בטיסות היא שהחוקים והגבולות מתרחבים, צריך לזרום, זה לא הזמן לחנך"
הן התרגלו עם השנים?
"כן, אבל אם יש תקופות שהן פחות מסתדרות, אז מפרידים כוחות ויושבים כל הורה בנפרד עם ילדה אחרת. כשאיימי הייתה קטנה היא בכתה לפעמים, והיה צריך לחתל אותה. זה לא נעים, ואם יש אפשרות כלכלית - אני תמיד ממליצה לרכוש כיסא נוסף כדי שיהיה מרחב נוח. פעם אחת קיבלנו הטבה וטסנו מניו-זילנד בטיסת ביזנס. איימי, שהייתה קטנה אז, בכתה. אנשים העירו, אבל הצוות היה מקסים, הם הכילו אותה ועזרו מאוד".
הרגשת נבוכה?
"בטח. אבל צריך להבין שזה המצב ולא להתבייש. אלו דברים שקורים בטיסה. שחררתי, שמתי את האגו בצד. כל מי שרצה לעזור ולקחת אותה על הידיים, קיבל".
בכל זאת, למה לטוס עם הילדים?
"הבילויים בחו"ל הם זמן שהוא נטו יחד. תמיד שואלים 'למה להביא ילדים, הם לא יזכרו' אבל זה זמן עם המשפחה בלי עבודה ובלי הסחות דעת, אלא רק להיות איתם. הן אולי לא יזכרו כל יעד ומה ראו, אבל הן זוכרות את הביחד שלנו והן מחכות לזה. כשאנחנו נוחתים הן שואלות מתי הטיול הבא".
"צריך להבין שזה המצב ולא להתבייש. אלו דברים שקורים בטיסה. שחררתי, שמתי את האגו בצד. כל מי שרצה לעזור ולקחת אותה על הידיים, קיבל"
לישון על אימא
נעמה צובל מרמת אילן, מדריכת הורים ואימא לשלושה ילדים ( איילת בת שמונה, שחר בן חמש וחצי ונוגה בת שנתיים וחצי) דווקא לא מיהרה לטוס עם ילדיה וחיכתה לרגע הנכון. רק בפסח האחרון היא טסה לראשונה עם הילדים והמשפחה המורחבת.
למה דווקא עכשיו?
"זה מאוד אינדיבידואלי ותלוי אופי, כל ילד שונה, ועם הגדולים זה פחות התאים ולכן מעולם לא טסנו איתם ועם הקטנה כן. הרגשנו שזה הזמן המתאים למרות שנוגה עדיין ינקה. יחסית היא מתמודדת בקלות עם נסיעות, היא מאוד בוגרת לגילה, קל לה להגיד מה מציק, וגם מבחינת שינה היא גמישה ומצליחה להסתגל בקלות".
שתפי בהיערכויות לטיסה.
"התארגנו מראש, בחרנו בשירות מהיר של העברה עם ילדים, הזמנו טיסה שעולה יותר, אבל מתאימה בשעות. הזמנו מקום קרוב לשדה כדי שהם יוכלו לישון בנחת. אפשרנו מסכים, לא ניסינו למנוע בכוח, קנינו המון דברים קטנים בחנויות יצירה בידיעה שחלק ישתמשו וחלק יעדיפו מסך. קנינו הפתעות קטנות וכיפיות בלי שהם יידעו. הסברנו להם מראש ועשינו המון הכנה כך שהם יידעו מה מחכה להם - ומה לבקש אם יהיה קשה. במקרה הזה טסנו לאוסטריה, שזו טיסה בת ארבע שעות, יחד עם סבתא סבא, דודים ובני דודים, וזו הייתה חוויה".
לתפיסתה של צובל, הטיסה לא מתחילה ונגמרת במטוס עצמו אלא בכל מה שקורה מסביב. "יש אווירה כזו, לפני שעולים למטוס. הם מבינים שמשהו מתרחש. לא משנה כמה שעות הטיסה עצמה, צריך לקחת בחשבון הכול - את זמן ההגעה לשדה התעופה, זמן ההמתנה לטיסה, לעיתים יש עיכוב, חיפוש מזוודות, כלומר גם טיסה של שלוש שעות במצטבר יכולה להיות שמונה שעות".
איך הילדים הגיבו?
"כל אחד זוכר חוויה אחרת, אפילו את הזמן שלנו יחד ולא בהכרח רק מקומות שביקרנו ובילינו בהם. הגדולה נהנתה מהזמן המשותף, זמן האיכות עם בני הדודים שביום-יום לא יוצא להיפגש איתם הרבה. הילד האמצעי למשל זוכר את הטיסה ושהוא נהנה מהעננים ומהמטוס ומהפארק שבילינו בו, הקטנה, שינקה אז, זכרה גם דב פנדה שראתה וגם שישנה על אימא כל הטיסה. הם מחכים לטיסה שוב", היא מסכמת, "לא הצלחנו בגלל עומס בעבודה, אבל אנחנו כבר מתכננים יעד קרוב".
"הבן שלי בן החמש טס הרבה בחייו, אבל הוא כבר לא זכר כלום. כשטסנו ביולי האחרון לכרתים הוא לא ידע איך להתמודד עם התחושה של להיות מעל לקרקע. הכנתי אותו מראש, אמרתי לו שמטוס אמיתי הוא ענק וחזק, שהוא הרבה יותר גדול ורועש ממה שיש לו בבית בקופסת הצעצועים", אומרת אורי נחום, אימא לשלושה ( 11.5, 8.5, 5.5) מתל אביב ובעלת הבלוג "אימא מטיילת".
"אמרתי לו שכנראה יכאבו לו האוזניים, אבל שאני יושבת לידו, מחזיקה לו את היד ושיהיה לנו כיף. הצעתי לו להחזיק את הטלפון שלי ביציאה למטוס ולצלם בעצמו, לחזק לו את תחושת הביטחון. הסברתי ממש כמו בסרט מדע מה קורה, הנה הגלגלים מתנתקים, המנוע עובד חזק וכדומה.
"כשהילדים יודעים מה קורה, הם יותר רגועים. גם אם זאת טיסת לילה, כדאי להסביר שנירדם במקום אחד, ונתעורר במקום אחר. אפילו להסביר על המפה כמה מרחק אנחנו עוברים, מה עושים כשמפחדים ומה יקרה כשנראה מטוס, שהוא יהיה מעל הקרקע או כשהם יצטרכו לישון במטוס ולא במיטה הרגילה".
