אסיפת הורים
"כמו לעמוד מול 200 אנשים": מה שעובר על ילדים עם חרדה חברתית #48
43:44
ממש בקרוב תיפתח שנת הלימודים, והילדים שלנו יתחילו גן, יעלו לכיתה א', או יעברו לבית ספר חדש. אנחנו כמובן עשינו הכול כדי שהמעבר יהיה חלק - ביררנו מי ילמד איתם ומה שם המחנכת, ובחרנו יחד תיק אוכל מהמם, אבל על דבר אחד אולי לא חשבנו: על השירותים.
ברוב המקרים, המעבר הגדול הזה יהיה חלק, אבל יש מקרים שבהם עשויים לעלות חששות מהשימוש בשירותים בבית הספר או בגן הילדים. והחששות הללו עלולים להוביל להימנעות משימוש בשירותים, עד לרמה של פגיעה ממשית באיכות החיים.
"חשש משירותים ציבוריים": מה זה?
כמו כל תופעה הקשורה לנפש האנושית, גם החשש משירותים ציבוריים זכה להגדרות מעמיקות. יש מי שמדברים על "שלפוחית ביישנית" (Paruresis), ויש מי שמכנים זאת בשם העממי "חרדת אסלה". אבל לפעמים צריך לקרוא לדבר בשמו ובגובה העיניים: חשש. וזהו חשש זמני שניתן לסייע בהפחתתו באמצעות עזרה קטנה מצדכם.
עם זאת, חשוב לא להקל ראש, ולזהות את החשש הזה לפני שהוא מתעורר לחיים בזמן אמת. בדיוק כמו שאנחנו מדברים איתם על שאר האתגרים הקשורים למעבר המרגש, מאופן ההגעה לבית הספר ועד הסוגייה ליד מי הם יישבו בכיתה.
קראו עוד:
מדוע זה קורה? ייתכן שבעבר הם נחשפו לשירותים רועשים מדי (לא מעט ילדים נרתעים מהרעש שמייצרים מייבשי הידיים) או מלוכלכים מדי, חוו מפגש עם אסלה שלא התאימה למידותיהם וגרמה לחוסר יציבות (עד לרמה של חשש ליפול לתוכה), שמעו על סכנת חיידקים באופן מוגזם ועוד. לעיתים, החשש נובע מחוסר יכולת להתמודד עם מצבים חדשים. הסיבות יכולות להיות רבות, אך התוצאה היא אחת: מצוקה הגורמת להימנעות משימוש בשירותים.
מדוע החשש מתעורר בעיקר במעבר לבית ספר או גן? כמו כל מקום חדש, גם השירותים הם זירה נוספת להתמודדות על עצמאות. בנוסף, מטבעם הם תמיד יהיו רועשים יותר מהשירותים הביתיים שלכם, ופעמים רבות גם נקיים פחות ופרטיים פחות (מה שעלול לעורר מחשבות כגון "כולם יודעים שאני בשירותים", "עלולים לשמוע אותי או להריח אותי מבחוץ" וכדומה). לכך מתווסף עניין נוסף: הביישנות הכרוכה בבקשה מהמורה או הגננת לצאת לשירותים באמצע השיעור.
"שירותים ציבוריים תמיד יהיו רועשים יותר מהשירותים הביתיים שלכם, ולרוב נקיים ופרטיים פחות. זה עלול לעורר מחשבות כמו 'כולם יודעים שאני בשירותים', 'ישמעו או יריחו אותי מבחוץ' ועוד, וזה לצד הביישנות הכרוכה בבקשה מהמורה לצאת לשירותים"
ארגז הכלים להתמודדות עם חשש משירותים
כעת, מגיע השלב שבו אנחנו ההורים נכנסים לתמונה, ויש מגוון רחב למדי של פעולות שתוכלו לבצע כדי להפחית ואף להעלים את החשש מהשירותים.
הבית לפני הכול: בראש ובראשונה, דאגו שהשירותים בבית יהיו נעימים וידידותיים. תוכלו לשלב במרחב הזה צעצועים ואפילו מוזיקה רגועה. בקיצור, הפכו את השירותים למקום שכיף לשהות בו.
בואו נדבר על זה: מומלץ לדבר על החוויה הכוללת של המעבר, ולכלול גם את נושא השירותים. מדובר בהכנה לקראת היום הגדול, ובכלל. אם אפשר, השתמשו ושתפו בחוויות ובחששות שהיו לכם לגבי דברים דומים ועל האופן שבו התגברתם עליהם. אפשר להיעזר גם בשיח עם האחים הגדולים.
שיפוטיות? לא אצלנו: הקשיבו באופן פעיל וכן לחששות של הילדים. בררו ממה בדיוק הם חוששים, מה עשוי להרגיע אותם, ומה הם היו רוצים שיקרה כדי שהחששות ייעלמו. לא תאמינו כמה מידע יקר ערך תוכלו לדלות מהם אם רק תקשיבו באמת. והכי חשוב: אל תאיצו בהם ("אין לי את כל היום, בוא נסיים עם זה"), אל תקלו ראש בחששות שלהם ("אני מבינה אותך. בוא נראה מה אפשר לעשות יחד כדי להתמודד עם זה"), ואל תהיו שיפוטיים ("כשאני הייתי בגילך, מי בכלל פחד ללכת לשירותים?"). במילים אחרות, תנו לחששות תוקף והכרה.
הרשת לשירותכם: חשבתם שאת יוטיוב המציאו רק כדי לצפות בחתולים משתעשעים? זה הזמן לחפש סרטונים שמראים כיצד שירותים פועלים, אך על המידע להיות אמין ובטוח. ההיכרות עם "אחורי הקלעים" של הטכנולוגיה עשויה להרגיע חששות כמו החשש מרעשים, החשש "להיבלע" באסלה ועוד.
הקניון כסימולטור: זו אולי העצה הטובה מכל - בין אם אתם חובבי שופינג ובין אם לא, יהיה זה רעיון מעולה ללכת כמה פעמים יחד לקניון, פשוט כדי להשתמש יחד בשירותים הציבוריים שנמצאים בו וליצור חשיפה הדרגתית. רק זכרו לבדוק את השירותים מראש ולבחון את רמת הניקיון והאווירה בהם. במילים פשוטות: צרו סביבה מבוקרת, יחד איתכם, שבה הילד או הילדה מרגישים בטוחים ומוגנים. הרגילו אותם לחוויה באופן בטוח, ומדי ביקור שחררו מעט יותר את ה"אחיזה" שלכם – עד שהם יצליחו להתנסות לבדם בשימוש בשירותים. כמובן, שבחו אותם על ההצלחות.
הדמיון המודרך מתחיל בבית: ואם כבר דיברנו על הרשת, הרי שהיא גדושה במידע על טכניקות דמיון מודרך, מיינדפולנס ושיטות הרפיה והירגעות לכל גיל. כיצד זה עוזר? כאשר אנחנו מפחדים, הגוף חושש ו"נמצא במלחמה", במצב של "הילחם או ברח". הגוף מכווץ - דבר שמקשה על השחרור, ומכאן גם על שחרור הצרכים. כך, החשש גורם ליותר קושי - והקושי ליותר חשש, וחוזר חלילה.
בחרו את סוג ההירגעות שהכי מתאים לאופי של הילד או הילדה שלכם, ונסו את טכניקות ההירגעות הללו בזמן עשיית הצרכים בבית. אפשר גם ללכת על הדבר הפשוט ביותר: נשימות עמוקות ואיטיות (לקחת אוויר כמו שמריחים פרח, להוציא אוויר כמו שמכבים נרות) או מחשבה על מקום אהוב או חוויה טובה מן העבר, תוך כדי השימוש בשירותים. זה יהיה אימון מצוין לקראת הדבר האמיתי.
ד"ר שרון פלגייח"צ מכבי שירותי בריאותשתפו את הגננת/המורה: כך למשל, קבעו איתה סימן קבוע ומוסכם שהילד או הילדה יסמנו כדי לרמוז לה שהם צריכים לשירותים.
ומילה על קצב: בין אם הילד או הילדה מצליחים להתגבר על החשש אחרי ביקור או שניים בשירותים ציבוריים, ובין אם התהליך דורש מספר שבועות או יותר, אל תנסו להגביר את הקצב הטבעי שלהם. בדיוק כמו שלא עשיתם זאת עם הגלגול הראשון או עם הצעד הראשון שלהם. והכי חשוב, זכרו כי החשש מהשירותים הולך ומתפוגג עם הניסיון, עם הגיל - ועם התמיכה הקשובה שלכם.
ד"ר שרון פלגי היא פסיכולוגית קלינית-מדריכה, פסיכולוגית ארצית, מכבי שירותי בריאות
פורסם לראשונה: 09:40, 31.08.23
