בשיתוף תלמה
רומי חמילבסקי לוחמת טאקוונדו בנבחרת ישראל
(צילום: ירון שרון, עריכה: תמר אברם)
כתבתם של: ניצן כהן ויובל גמליאל
אחרי שהורגלנו בשלושת העשורים האחרונים לזכיות ומדליות מרגשות מספורטאי ענף הג'ודו הישראלי, הולך ועולה לו לאחרונה כוכב חדש בשמי הספורט הישראלי: ענף הטאקוונדו. זה התחיל במדליית הארד שהשיגה אבישג סמברג באולימפיאדת טוקיו, המשיך במדליית הארד שהשיגה דנה אזרן באליפות אירופה עד גיל 21 והוסיף בגאון עם זכייתו בחודש אוגוסט של בן אבידן בן ה-15 במדליית ארד בגביע העולם לנוער באסטוניה. וזה לא מסתיים רק בזה. אחד השמות החמים ביותר בענף הטאקוונדו המקומי הוא רומי חמילבסקי (17) מיהוד שזכתה בחודש ספטמבר האחרון במדליית ארד בגביע העולם לנוער שהתקיים בפולין.
יש לכם סיפור מעורר השראה? זה הזמן לשתף>>
רומי מתאמנת מזה 11 שנה במכון שערבי אמנויות לחימה ברמלה, לצד ספורטאים ידועים כמו אבישג סמברג ונמרוד קרביצקי, וכבר בהיותה בת 7, שנה בלבד אחרי שנכנסה לראשונה לאולם האימונים, זוהתה ככישרון צומח בענף והשתתפה בתחרות לקדם קדטים.
"נחשפתי לעולם הטאקוונדו בהיותי בת 6 בלבד כשחברה הציעה לי ללכת איתה לחוג הזה והסכמתי. כבר מהבעיטה הראשונה הרגשתי שנכנסתי למקום שבו אני צריכה להיות, שזה המקום הטבעי שלי ומאז עברו 11 שנה ואני עדיין מתאמנת ואף מאמנת ילדים מגילאי גן ועד כיתה ו'. אני אדם מאוד תחרותי ואני אוהבת את האדרנלין בתחרויות ואת האימונים ובעצם את ההרגשה שהספורט הזה נותן לי. אני ממש מרגישה כל יום שזכיתי לעסוק בספורט הזה."
נקודת המפנה רגע לפני האליפות
היא תושבת יהוד, תלמידת תיכון מקיף י' ובת אמצעית במשפחה עם אח גדול בן 19 ואחות קטנה בת 12. לפני 4 שנים חוותה המשפחה משבר קשה עם פטירתו בהפתעה של אביה עופר, מסרטן אלים. האב האהוב היה הדמות הקרובה ביותר לרומי ומי שליווה אותה לתחרויות ועודד אותה ברגעים הקשים ומותו היה נקודת מפנה, ממנה כמעט לא שבה לאימונים ולענף בכלל.
"גילוי הסרטן של אבי נפל על המשפחה כרעם ביום בהיר, ויותר מכך העובדה שהוא נפטר בתוך חודש אחד מאז הגילוי", היא מספרת בכאב עצור. "הייתי אז נערה צעירה בת 13 שנמצאת רגע לקראת אליפות חשובה מאוד, אליפות אירופה בקדטים."
עד כמה אבא שלך היה קשור לעיסוק שלך בטאקוונדו?
"הוא מאוד אהב את זה והיה קשור לזה. הוא היה מלווה אותי לתחרויות, מעודד אותי ברגעים הקשים, מדבר איתי על האימונים וכן הלאה.
"בהתחלה לקחתי את המוות שלו בצורה מאוד קשה, וגם המאמן שלי אמר לי שאני יכולה לקחת את הזמן למרות שזה היה ממש לפני אליפות אירופה החשובה.
"אחרי שבוע וחצי-שבועיים של אבל החלטתי ביני לבין עצמי שאני חייבת להמשיך עם האימונים לא רק בשבילי, אלא גם בשביל אבא. זה גם גרם לי להרגיש אז, ולמעשה עד היום, שאבא עדיין איתי וזה סוג של הקשר שלי איתו עד היום.
"לפני זמן עשיתי קעקוע של במבי (עופר) על הכתף ולפני שאני לעולה לקרב אני מתסכלת עליו ונזכרת באבא. זה ממש עוזר לי."
מותו של האב השפיעה כמובן על תפקודה באותה אליפות אליה התכוננה רבות והיא נאלצה להתמודד עם כאב צורב, ממנו הצליחה אחר כך לעלות בצורה מרשימה. "אותה אליפות הייתה התחרות הרשמית הראשונה בה השתתפתי בלי שאבא שלי מלווה אותי ותומך בי והייתי מאוד לחוצה. לצערי הפסדתי בה כבר בקרב הראשון, ועד היום אני אומרת לעצמי שהאובדן לא השפיע עליי אז, אבל יודעת שזה לא באמת נכון.
"ההפסד הקשה הזה גרם לי לחשוב על המשך דרכי בענף, ואפילו חשבתי לעזוב הכל, אבל בסוף האהבה שלי לטאקוונדו גרמה לי לקחת את עצמי בידיים להמשיך להתאמן ולהצליח, ובאמת עד היום זכיתי במדליות במספר תחרויות בחו"ל, בין השאר בגרמניה, שבדיה ואנגליה.
איך מתחזקים מאובדן כל כך קשה, הרי היית בסופו של דבר ילדה בת 13?
"אני מאמינה שכל אחד יכול לקחת את זה בצורה שונה. האובדן של אבא מלווה אותי כל יום, אבל הוא גם מחזק אותי כי אני יודעת שהוא הכיר אותי מספיק בשביל לתת לי את הכלים להמשיך ולהתקדם בחיים. הרי מה האופציה השנייה, לשבת בבית כל היום ולבכות על מר גורלי, זה לא ייתן לי כלום ואני לא חושבת שאבא היה רוצה בזה. אני בטוחה שהוא גאה בי עכשיו, הטאקוונדו נתן לי חלק גדול בהתמודדות עם הכאב."
בקרוב תטוס רומי לאליפות אירופה לנוער בבוסניה, תחרות בה היא שואפת לקטוף את המקום הראשון. "לתחרות הזאת יש ערך רגשי עבורי כי היא תהיה התחרות האחרונה שלי בנבחרת הנוער", היא מעידה. " לאחריה אעבור לנבחרת הבוגרים והשאיפה הגדולה שלי היא לייצג את ישראל באולימפיאדה בפריז ובהמשך בלוס אנג'לס."
לא מפריע לך להתאמן בענף ספורטיבי שהוא גברי במהותו?
"אני מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. אין סיבה שאני אלך לענף ספורט נשי יותר, אם אני אוהבת את מה שאני עושה, ככה שאני בכלל לא מכניסה את זה למשוואה."
מה המסר שלך לאנשים שחווים משבר קשה באמצע החיים?
"כל משבר בחיים קשור לאיזו שהיא נקודת עוגן אותה איבדנו. אני חושבת שגם אם מישהו איבד את אחד העוגנים האלו, כמו במקרה שלי עם העוגן שהיה לי בדמות אבא שלי, אפשר למצוא נקודות חוזק חדשות, למרות שבהתחלה קשה לנו לחשוב שיש כאלו. צריך תמיד לחפש את נקודת האור הקטנה שתיקח אותה קדימה בחיים."
סיפור ההצלחה שלי
הגעתם לטופ, שברתם שיא אישי, הצלחתם להתמודד עם אתגר לא פשוט ועל אף הקשיים התמדתם והמשכתם בנחישות אל עבר ההצלחה? זה הסיפור שאנחנו רוצים לשמוע.
במסגרת פרויקט " בוקר טוב יותר" המשותף לקבוצת "ידיעות" ותלמה, אתם מוזמנים - ספורטאים וספורטאיות צעירים וצעירות - לספר לנו על ההצלחה האישית שלכם בענף בו אתם עוסקים, על הישג אליו הגעתם כשבחרתם לקחת את היכולות שלכם ולמנף את עצמכם קדימה - וגם, כיצד מתמודדים עם אתגרים בדרך להצלחה, איך מתמידים ולא מוותרים וממשיכים קדימה בנחישות? ספרו לנו>>
ההשתתפות מיועדת לגילים 6-18, והסיפורים הנבחרים יוצגו בכתבות וידיאו וטקסט באתר ynet וב"ידיעות אחרונות".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
