אתם נכנסים בשערי הגן החדש, תחושות של התרגשות וציפייה מציפות אתכם ובדמיונכם אתם נזכרים ביום הראשון שלכם בגן. לפתע, אתם מרגישים שהאחיזה של הילד מתהדקת סביב ידיכם וכל השאלות המטרידות מציפות אתכם: האם הוא יתחבר לגננת? האם היא תמצא חברים חדשים? מה הם יעשו כשיחטפו להם צעצוע? האם יסתדרו עם קופסת האוכל החדשה? ובשירותי הגן החדשים? איך יזכרו איפה המגירה שלהם? כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות.
קראו עוד:
הסתגלות לגן חדש ובעיקר המעבר מהמעון או מהגן הפרטי לגן העירוני, הוא בהחלט אחד האירועים המשמעותיים שיעברו על ילדיכם בתקופה הקרובה. ההסתגלות דורשת מהילדים להתמודד עם אתגרים קוגניטיביים, חברתיים, מוטוריים ורגשיים רבים. בתחום הקוגניטיבי ילדיכם יידרשו ללמוד את סדר היום החדש בגן ולהפנים את כללי ההתנהגות בכל אזור ושעה ביום.
לכך נוסיף את החברים החדשים, את האופן שבו מקובל ליצור קשר חברתי, התמודדות עם דחייה ויכולות משחק ושיתוף - שהם רק מעט הדברים שהם יידרשו לתרגל בעודם מסתגלים לסביבתם החדשה. לצד זאת, ילדיכם יידרשו לשכלל את יכולותיהם המוטוריות ואת העצמאות שלהם, דבר שבא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים שאליהם אנחנו הרבה פעמים בכלל לא שמים לב: איך ואיפה תולים את התיק, היכן מניחים את הבקבוק ועד דברים מורכבים יותר כמו ניגוב עצמאי בשירותי הגן החדשים.
לצד כל אלה, המערכת הרגשית של הילדים גם כן עוברת טלטלה גדולה ונדרשת להסתגלות למצב החדש. הילד שלכם עלול להתמודד עם תחושות געגוע לגן הישן והמוכר, לגננת ולחברים המוכרים תוך שהוא נדרש לדחות סיפוקים, להתמודד עם תסכול, לווסת רגשות וכמובן להיפרד מאיתנו בתוך התהליך הזה. אנחנו, שמהווים עבורו דמות התקשרות משמעותית שדרכה חוויות העולם הפנימי והחיצוני מתווכות ומווסתות, נדרשים להיפרד ממנו דווקא במקום שזקוק לנו כל כך.
בתיאוריות רבות, בהן בתיאוריית ההתקשרות, אנחנו ההורים נתפסים כמעין "חוף מבטחים" עבור ילדינו, נמל של ביטחון ושלווה שממנו הם יכולים להפליג אל עבר הלא-נודע כשהם תמיד יודעים שאנחנו נהיה שם עבורם אם יצטרכו לחזור ולשאוב ביטחון ונחמה. ודאי שעם התקדמות הגיל, הופך הנמל הפיזי (הנוכחות הפיזית של ההורה) לפחות ופחות קריטי, כאשר נוכחותו וייצוגו הרגשי מופנמות בליבו של הילד.
עם זאת, אין ספק שמצב שבו הילד נדרשים להפעלת כל כך הרבה משאבים רגשיים, הם זקוקים גם לנוכחותנו הפיזית כדי לווסת, לנחם ולהקנות ביטחון בסביבת הגן החדש. מתוך כך, מומלצת שהייה משותפת של ההורה בסביבת הגן בתקופת ההסתגלות, שתפחת בהדרגה, תוך שימת דגש על תחושת הביטחון של הילדים בסביבה החדשה. אנחנו צריכים להיות שם עבורם, לספק להם תמיכה שקטה ונקודת עגינה רגשית שממנה הם יוכלו לצאת לאתגרים שמחכים להם בחוץ, לחקר וליצירת קשרים חדשים. בהדרגה, כאשר נרגיש שהם זקוקים לנו פחות ופחות, נוכל להיפרד לאחר שנטענו בהם זרעי ביטחון ורוגע פנימיים.
לצערי, גנים עירוניים רבים ברחבי הארץ אימצו לעצמם מדיניות פוסט-קורונה בנושא ההסתגלות ודורשים מההורה לשחרר את הילד בשער. חלקם מאפשרים חצי שעת חסד משותפת ביום הראשון לגן, וחלקם כלל לא מאפשרים גם את זה.
כעת, דמיינו רגע שאתם מגיעים לתוך מקום עבודה חדש ונדרשים להבין לבד היכן שולחן העבודה שלכם, להבין לבד היכן עמדת הקפה וכיצד עובדת וליצור קשרים עם עובדים נוספים שאינכם מכירים. כעת תוסיפו לכך קשיים טבעיים בוויסות רגשי (שעדיין לא מפותח דיו בגילי הילדות הצעירה), וצורך ממשי בדמות ההתקשרות כדי לחוש בטוחים. לכך יתווספו גם קושי בהבנת סופיות המצב, כשמרבית הילדים חסרים בכלל את הפרספקטיבה שהיום יגמר ותגיעו או שאי פעם ירגישו אחרת מעכשיו ואת תפיסת הזמן הלא מפותחת. מתוך כך, ברור לנו כמה מאתגרת עלולה להיות ההסתגלות כאשר נעשית ללא נוכחות ממשית של ההורה.
"גנים עירוניים רבים ברחבי הארץ אימצו לעצמם מדיניות פוסט-קורונה בנושא ההסתגלות ודורשים מההורה לשחרר את הילד בשער. חלקם מאפשרים חצי שעת חסד משותפת ביום הראשון לגן, וחלקם לא מאפשרים גם את זה"
בנוסף, היעדר הנוכחות הפיזית שלנו כהורים בגן בתקופת ההסתגלות עלולה להעלות גם בנו תחושות קשות ודאגות רבות. תחושות אשמה על כך ש"השארנו מאחור" והלכנו לעבודה כשצליל בכי או יד מחזיקה חזק מהדהדים בנו לאורך היום. נוסיף לאלה את משבר האמון שלנו אל מול צוותי החינוך, כאשר בכל יום מתפרסמות ידיעות חדשות בנוגע להתנהלות לא נאותה של צוותים במסגרות חינוך, וזו כבר יכולה להפוך להיות חרדה של ממש.
חשוב להבין שילדנו מומחים בקריאת מסרים בלתי-מילוליים מאיתנו, בעוד ששריר התקשורת הבלתי-מילולית שלהם עדיין חזק ופעיל והם בהחלט יכולים לחוש את התחושות הקשות שלנו והספקות שעולים בנו בתהליך ההסתגלות - גם אם התאמצנו מאוד להסתירם עמוק בפנים.
מה לעשות אם "נכפתה" עלינו הסתגלות שאינה הדרגתית?
הכנה טובה: נסו להיות כמה שיותר מפורטים וקונקרטיים עבור הילד לגבי האופן שבו תיראה השהות המשותפת שלכם והפרידה מכם בגן. למשל, "נגיע יחד לגן נכיר את הגננת, ואז נשחק קצת בשולחן משחק שתבחר ונקרא ספר אחד ונפרד", או "מחר, כשנגיע יחד לגן כבר נפגוש את הגננת בשער, ניתן חיבוק ארוך וגם נשיקה וכיף ואז תיכנסי לגן בעצמך".
תווכו לילדים כיצד הם יוכלו לבקש סיוע: חשוב מאוד שילדיכם יידעו למי לפנות אם הם לא מסתדרים, אם קשה להם או אפילו סתם אם הם מתגעגעים. בנוסף, חשוב לתת לצוות הגן מידע בנוגע למה שיכול לעזור לילדיכם להתווסת ולהירגע. אם זה ילד שמאוד זקוק למגע וחיבוקים כאשר הוא עצוב, או ילדה שזקוקה לפינה שקטה כאשר היא מוצפת - יש למידע זה ערך רב לגננת.
קצרו את היום: נכון שהתבקשתם לקצר את השהות שלכם בבוקר בגן, אך אין זה אומר שלא תוכלו לאסוף את הילד מוקדם יותר. כאשר אנחנו מקצרים את ימי ההסתגלות הראשונים בגן אנחנו יכולים להקל על העומס הרגשי שהילדים שלנו חווה בתקופה זו.
אל תהססו להעלות בפני הגננת בקשה להסתגלות הדרגתית יותר: פורטל ההורים של משרד החינוך אף ממליץ על כך: "הימים הראשונים הם ימי הסתגלות, שבהם ההורה יכול להפחית את נוכחותו בהדרגה. היאזרו בסבלנות, היו נחושים ומכילים, ותנו לילדיכם זמן למצוא את מקומם בסביבה החדשה". על כן, אם אתם מרגישים שילדכם מתקשה במעבר וזקוק לכם יותר בסביבת הגן החדשה, תוכלו לשקף לגננת את הקושי שלו ולבקש את נוכחותכם בגן בימים הראשונים. בהצלחה!
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
