אחד הפחדים הכי גדולים שלנו ההורים קשור בחוסר השליטה על כל מה שקורה לילדים שלנו ברשת - והחשש שלנו שמישהו זר ינסה ליצור איתם קשר, ולפגוע בהם. איך זה עובד? מיהם הקורבנות ומדוע חלקם לא מדווחים על כך? ואיך בכלל הפדופיל מגיע אליהם ורוכש את אמונם?
"הכול התחיל כשהייתי בכיתה ה'. יצאתי מפעולה בצופים וקיבלתי הודעת וואטסאפ", מספרת טוהר אוזנה מזרחי, כיום בת 15 וחצי. "ההודעה הייתה ממש תמימה, עם מילה אחת - 'הי". הסתכלתי בתמונת הפרופיל וראיתי שאני לא מזהה את הכותב. הוא היה נראה הרבה יותר מבוגר ממני, ולא זיהיתי את המספר. בדיוק אז אבא שלי הגיע לאסוף אותי. בנסיעה אמרתי לו, בדרך אגב, שמישהו שלח לי הודעה ואני לא מכירה אותו".
חשדת שמדובר בפדופיל?
"לא. הייתי בטוחה שזו טעות במספר, ואני מניחה שזה גם מה שההורים שלי חשבו. אבא שלי לקח את הטלפון וניסה לזהות מי זה. הוא ענה חזרה 'היי'. מהר מאוד הגיעה הודעה נוספת, שבה אותו אדם שאל בת כמה אני. בשלב הזה, אני מניחה, אבא שלי כבר הבין שזו לא טעות במספר. הוא ענה בשמי וכתב שאני בת 12, ואותו בחור ענה מיד - 'גם אני, ואני לא בתול. כל הנורות האדומות נדלקו בראש של אבא שלי. במשך שלושה-ארבעה ימים הוא ניהל שיחות עם האדם הזה בשמי. השיחות הפכו למיניות מהר מאוד".
איך הרגשת לאורך כל הסיפור הזה?
"הייתי ילדה קטנה, ולכן לקח לי הרבה מאוד זמן להבין מה באמת קרה שם. אני רק זוכרת את תחושת הלחץ, שמשהו רע עלול לקרות. בסופו של דבר אבא שלי, יחד עם המשטרה, ארגנו מבצע שנועד לתפוס אותו. הם קבעו פגישה, לכאורה ביני לבינו, ושם חיכו לו שוטרים סמויים שעצרו אותו. הוא נשפט למאסר של שנתיים וחצי בבית הכלא".
ההתכתבויות האלה הן לא אירוע חריג, וחלקן למעשה הן חלק מתהליך טיפוח (grooming) שבאמצעותו יוצר הפדופיל קשר עם הקורבן ומתקרב אליו. "העולם הווירטואלי החדש מייצר לצערנו אפשרות שבה פוגע מתחזה לאחר, או משדל באופן מניפולטיבי את הקורבן", מסבירה ד"ר נאוה כהן-אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, 105, של המשרד לביטחון הפנים. "בפדופיליה אנחנו מכירים תהליך של טיפוח שבו הפדופיל יוצר קשר עם ילדים או בני נוער על מנת לרכוש את אמונם. הוא מנצל במיומנות את האנונימיות של הרשת כדי לייצר לעצמו מעטה שקרי מתוחכם, הבנוי משקרים וממידע מזויף.
"הפדופיל מרכיב פרופיל המבוסס על פרטים אישיים שקריים, תמונות ומידע מזויף, מתוך רצון ומטרה להשיג שליטה וכוח, או להגיע לסיפוק מיני", היא אומרת, "הוא בוחר קורבנות תמימים וצעירים, ומנסה להתחבר אליהם, לרכוש את אמונם ולהתחבב עליהם. בתהליך הזה הוא משדל אותם לשלוח לו תכנים, תמונות וסרטונים מיניים של עצמם. בחלק מהאירועים זה גם מצולם ומתועד, ולאחר מכן הוא גם יכול לסחור בחומרים באתרי פדופילים, ו/או לסחוט באמצעותם את הקורבן כדי להמשיך ולקבל חומרים נוספים".
לפי נתוני המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מוקד 105, בשנה האחרונה היו 11,771 אירועים כאשר 22% מהם היו על רקע מיני - 18% עבירות מין והפצת תמונות וסרטונים מיניים - 4%. טווח גילי מרב הנפגעים הוא 12–14, כאשר 66% מהנפגעים הן ילדות ונערות, 34% הם ילדים ונערים. הרוב המובהק של הפוגעים הם בנים - קטינים ובגירים (77%), והשאר בנות - קטינות ובגירות (23%). זירות הפגיעה העיקריות היו וואטסאפ ואינסטגרם. בדו"ח שפרסם לאחרונה מבקר המדינה בנושא, עלה כי חלק גדול מנפגעי בריונות ברשת - כלל לא פונים למשטרה על מנת לדווח.
ד"ר נאוה כהן-אביגדור"ממחקרים שבחנו את הנושא בעולם, ידוע כי 1:9 בני ובנות נוער מקבלים פנייה ברשת מפוגע שמנסה להחיל עליהם את הליך הגרומינג. כמחצית מהם נענים לו ומשתפים פעולה. מרבית הנפגעים בעבירות מין ברשת בכלל, ובגרומינג בפרט, הם בגילי 12-15. באופן מעט יוצא דופן בעולם עבירות המין, רוב קורבנות הגרומינג הם דווקא בנים", אומרת הדר להב, מומחית בנושא פגיעות מיניות ברשת, "חלק גדול מהבנים בארץ לא ידווח על כך היות שזה מעמיד אותם במצב בעייתי".
למשל, מסבירה להב, פוגע בן 32, שמעוניין בקשר מיני וירטואלי עם נער בן 13, ינסה לבחור את דרך הגישה הקלה ביותר לאותו הנער, ובחלק גדול מהמקרים - הוא יבחר להתחזות לנערה בת 13, ויפנה לקורבן באמצעות פרופיל פיקטיבי שבנה בדמות אותה נערה.
"בשיח מניפולטיבי ופרוגרסיבי, שבו הפוגע לומד להכיר את הנער לעומק, את חייו הפרטיים, העדפותיו ותחביביו, מצליח הפוגע לקנות את אמונו של הנער עד לרמה שבה הוא מוכן לשתף פעולה עם כל בקשותיו", אומרת להב, "הנער מצידו, משוכנע שהוא מתכתב, שולח תמונות ומנהל קשר אינטימי עם בת גילו, ובמרבית המקרים אף מפתח 'כלפיה' רגשות אמיתיים. במקרה כזה, שבו נער חשב שהוא מדבר עם נערה, וגילה שזה גבר מבוגר, עולה קונפליקט זהות. האם זה אומר שאני הומו? איך לא שמתי לב? מה החברים יגידו כשיגלו שהיה לי קשר מיני עם גבר? במקרה של ילדים שלא יצאו מהארון ניכר כי הם לא רוצים בכלל להתלונן על מנת שלא ייחשפו".
הדר להבצילום: מורן אריאלהאם ניתן למצוא קווים מאפיינים לפוגע?
"יש כל מיני סוגים של עברייני מין המתמקדים בפגיעה מינית ברשת, אבל ככלל ניתן לראות הבדלים בינם לבין עברייני מין הפוגעים במרחב הפיזי. על פי רוב, עברייני מין ברשת יהיו אנשים מעט יותר משכילים, ביישנים, ובהרבה מקרים יימשכו לעולם הפנטזיה. יש פוגעים שמביעים תשוקה לצעירים דרך פעילות בלתי-חוקית של צפייה בסרטונים פדופילים ברשת. אצל חלקם, הסרטונים האלו יעוררו את החשק, ואז נראה אותם מנסים לצוד צעירים ברשתות החברתיות. יש גם פוגעים שחוו חוויה קשה בקשרים נורמטיביים קודמים, וכעת מתקשים ליצור קשרים חדשים. ברשת, הם מוצאים את עצמם מתנהלים בביטחון ובקלות. לעיתים, מתוך מצבי לחץ, ושילוב של גורמים פסיכולוגיים נוספים, אותם אנשים 'רגילים' ימצאו ברשת את המקום ליצירת קשרים, שדרכם יוכלו להגשים את הפנטזיות המיניות שלהם".
בפועל, תהליך הטיפוח בנוי ממספר שלבים: "כאשר העבריין מזהה קורבן פוטנציאלי, הוא מתחיל בהפעלת מניפולציה ובניית חברות עם הקורבן", מסבירה ד"ר מיכל דולב-כהן, מרצה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט, ומנהלת המרכז ללמידה וחקר פגיעות במרחב המקוון במכללת אורנים. "בשלב יצירת החברות הוא מתעניין בחייו של הצעיר, אוסף מידע ושואל שאלות על גילו של הקורבן ותחומי העניין שלו. מטרתו היא ללמוד על חייו ותחביביו של הקטין, ולנצל מידע זה בהמשך ליצירת אשליה שהם נמצאים במערכת יחסים.
מיכל דולב"בשלב גיבוש מערכת היחסים, העבריין מייצר קשר באמצעות שאלות על המשפחה של הקורבן, חבריו, בית הספר וחיי החברה שלו", היא ממשיכה, "כאשר בשלב זה העבריין מביע תמיכה ואהדה כלפי הקורבן, כדי לזכות באמונו. בשלב הערכת הסיכונים, העבריין מנסה לבחון ולהעריך את מידת האיום והסכנה שמשתקפים מהאינטראקציה עם הקורבן - הוא מברר אם בעת השיחה הוא לבד או בחברת אחרים, מברר את מידת הסודיות של האינטראקציה, ואת הנגישות של אחרים לשיחות שלו עם הקטין. לעיתים קרובות הוא יבקש מהקורבן להקפיד על מחיקת היסטוריית הצ'אט שלהם.
"בשלב זה העבריין מתחיל לבחון בעדינות את מידת ההיתכנות לקשר מיני, וגם בשלב הבלעדיות העבריין מנסה לרכוש את אמון הקורבן", היא מוסיפה. "הוא יטען שהם חולקים קשר מיוחד, ולעיתים קרובות אף יצהיר על אהבה. כדי לוודא את סודיות הקשר, העבריין מפעיל טקטיקות שונות, כמו יצירת אשמה אצל הקורבן. השלב המיני מתחיל כאשר העבריין חש שהקורבן בוטח בו. הקורבן נשאל על עברו המיני ולעיתים העבריין שולח תכנים מיניים בוטים. יש עברייני מין שמדברים בעומק רב על פעילויות מיניות עם הילדים, כדי להרגיל אותם לשפה ולתוכן וכדי להכין את הילד לאינטראקציה הגופנית הממשית. השלבים הללו מלווים באסטרטגיה מכוונת של שבחים ומחמאות".
"העבריין יטען שהם חולקים קשר מיוחד, ולעתים קרובות אף יצהיר על אהבה. כדי לוודא את סודיות הקשר, הוא מפעיל טקטיקות שונות, כמו יצירת אשמה אצל הקורבן. השלב המיני מתחיל כאשר הוא חש שהקורבן בוטח בו"
מי הם הקורבנות?
"הילדים שיכולים להיות קורבנות פוטנציאליים מאותרים על ידי העבריין ברשתות החברתיות ובמשחקי רשת, וחלק מהם מאופיינים בבדידות, בדימוי עצמי נמוך ואולי אף במצוקות שונות", אומרת ד"ר דולב, "בעיקרון, אם נחשוב על זה – כמעט כל מתבגר יכול להתאים לפרופיל בשלב מסוים. ילדים שעוברים עיר או בית ספר, בהחלט יכולים לחוש בודדים, או שהמערך החברתי שלהם נפגע. כשאנחנו מדברים על ילדים בבידוד או בסגרים שעברנו – הריחוק החברתי והשהות הרבה מול האינטרנט, בהחלט הציבה את הילדים בסיכון.
וההשפעה על הקורבן עלולה להיות קשה עד מאוד. "מחקרים רבים שעסקו בנושא מציגים את החוויה של קורבנות עבירות מין ברשת כקשה והרסנית, שאינה נופלת מחוויית הקורבנות לעבירות מין במרחב הפיזי", אומרת להב, "ובדגש על האשמה עצמית והאשמת הקורבן - ככל שעבירת המין יותר רחוקה מנרטיב ה'אונס הקלאסי', כך לציבור קשה יותר לפתח אמפתיה כלפי קורבנות 'חדשים'. בהתאמה, גם הקורבנות מתקשים להבין את עצמם, את ה'בחירה' שלהם לשתף פעולה עם אותה דמות וירטואלית".
ומה עובר על ההורים? ד"ר כהן- אביגדור מסבירה: "רוב הדיווחים למוקד 105 מגיעים מההורים, מהנפגעים עצמם, ממי שנחשף לפגיעה באחר ומצוותי חינוך. כאשר מדובר בפגיעה מינית ובפדופיל, לעיתים ההורים מגלים את זה בסמארטפון של הילדים, או שהילדים פונים מיוזמתם להורים, ומשתפים אותם בחוויה הקשה שעברו. יש הורים שמגלים זאת דרך הורים אחרים, שמספרים להם שהם נחשפו לתמונה או לסרטון של הילד/ה, שמופצים ברשת או בקבוצות וואטסאפ, ובהם נראים הילד או הילדה בעירום או מבצעים אקטים מיניים. גילוי כזה מטלטל את ההורים עצמם ומביא אותם למצב נפשי קשה מאוד".
"ככל שעבירת המין יותר רחוקה מנרטיב ה'אונס הקלאסי', כך לציבור קשה יותר לפתח אמפתיה כלפי קורבנות 'חדשים'. בהתאמה, גם הקורבנות מתקשים להבין את עצמם, את ה'בחירה' שלהם לשתף פעולה עם אותה דמות וירטואלית"
ולכן, מעורבות ההורים משמעותית כל כך: "חשוב להיות מעורבים בחיים הווירטואליים של הילדים, ולהיות ערניים מאוד כלפי שינויים בהתנהגות שלהם", היא מציינת, "יש כמה התנהגויות של הילד/ה שצריכות להדליק אצל ההורים 'נורות אדומות', למשל אם הם מבלים שעות רבות ברשת, או נמנעים באופן פתאומי וקיצוני מגלישה באינטרנט, מסתירים את המסך ואת הפעילויות המקוונות שלהם, מוטרדים ונלחצים כשהטלפון מצלצל, משוחחים עם חברים שההורים לא הכירו או שמעו עליהם, ולא מוכנים להסביר ולפרט. חשוב לשים לב לכל שינויי ההתנהגות - הרגלי שינה, אכילה, מצבי רוח מוזרים ועוד. חשוב להסביר לילדים שאם הם נמצאים במצב שבו הם מרגישים מובכים או לא נוח, הם צריכים לנתק מגע ולדווח. הילדים צריכים לדעת שלאף אחד אין את הזכות לשדל אותם, לפתות אותם, לנצל אותם ולפגוע בפרטיות שלהם".
איך מתמודדים במקרה של פגיעה?
"אם הייתה פגיעה, ואתם יודעים על כך באמצעות דיווח של הילדים, הרי שזהו המקום לחזק ולשבח אותם על כך ששיתפו אתכם, ולהיות רגועים, קשובים ולא שיפוטיים. חשוב לעודד אותם ולתמוך בהם, גם אם הם טעו בשיקול הדעת. בנוסף, חשוב מאוד לתעד את הפגיעה, לפנות למוקד 105 ולשלוח צילומי מסך שיסייעו לנו לאתר את הפוגע. בשלב הזה אנחנו נציע להורים ולנפגע/ת לנתק את הקשר, לחסום את דרכי ההתקשרות של הפוגע עם הילדים, וכמובן נטפל באירוע הפגיעה וככל שיידרש נפנה לגורמים הרלוונטיים לעזרה".
וטוהר מסכמת: "אני חושבת שהדבר החשוב הוא ליצור סביבה בטוחה לילדים, ולעודד אותם לשתף אותנו. חשוב להעביר להם את המסר שאתם -הורים, מורים, תהיו שם כדי לעזור ולתמוך. ולילדים - המסר הוא שלא משנה מה קורה או כמה אתם מפחדים מהתגובה של ההורים שלכם, תשתפו אותם, או מבוגר שאתם מכירים ומרגישים איתו נוח, ושאתם חושבים שיעזור לכם. שתפו, אל תישארו לבד עם זה".
