זו הייתה אמורה להיות השנה שלהם. הם תיכוניסטים, יפים, צעירים, בשיא פריחתם. בספטמבר 2023 הם התחילו שנת לימודים חדשה, בבית הספר המוכר, עם החברים שגדלו איתם. חודש אחר כך העולם קרס עליהם. חלקם פונו מביתם ונאלצו למצוא את מקומם בבית ספר חדש, בעיר זרה. אחרים נשארו לגור בבית שקרוב לגבול ולהתמודד מדי יום עם מציאות ביטחונית לא פשוטה.
שתי נערות ונער השתתפו הבוקר (שני) בוועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות" וסיפרו על שנת לימודים מאתגרת ומטלטלת בצל המלחמה. אליהם הצטרפה גם מחנכת בחטיבת ביניים בבית ספר שקלט מפונים ודיברה על האתגר והקשיים בקליטה.
ועידת החינוך 2024 - רחוקים מהבית
(צילום: ירון ברנר)
הילה קופרמן היא בוגרת כיתה י״א בבית ספר שער הנגב בקיבוץ ארז. בהתחלה פונתה יחד עם משפחתה למצפה רמון. אחרי חמישה חודשים הם עברו לקריית גת.
את עוד רגע מתחילה את שנת הלימודים האחרונה. את מרגישה מוכנה?
"אני לא מרגישה שאני מוכנה. יש פערים שאני צריכה להשלים. אני חושבת שזה תהליך וככל שאני אתמסר לתהליך, אני בסוף כן אגש לבגרויות, אבל יש את עניין החטופים. אני יודעת שגלי וזיו ברמן מכפר עזה למדו באותה כיתה שלי. יש דברים שאנחנו לא יכולים להשאיר מאחור. אני חושבת שגם זה מאוד משהה את התהליך. אתה לא יכול להתמסר לשנת לימודים כשאתה יודע שילדים שישבו בספסל שאתה יושב בו כרגע, נחטפו ועדיין נמצאים שם".
ליהי שושן היא תלמידת כיתה י״ב בבית הספר אורט דנציגר בקריית שמונה. כרגע היא מתגוררת בנתניה ולומדת בבית ספר בעיר.
ספרי לנו קצת על השנה האחרונה.
"השנה האחרונה הייתה לא קלה בכלל. לראות את כל המטחים שנשלחים אל הבית, לעבור פינוי ולחיות בבית מלון זה מאוד קשה. אלו דברים שלא תיארנו לעצמנו שיקרו לנו. גם מבחינת הלימודים היה מאוד לא פשוט: הצטרפתי לכיתה י"ב בבית ספר חדש לגמרי שכולם שם ביחד בחבורות ורק אני לא מכירה אף אחד".
מתי היית פעם אחרונה בבית שלך?
"לפני חמישה חודשים. נסענו לקריית שמונה כי זה כבר היה הכרחי ללכת לבית לקחת דברים. היינו שם רק לשעה. עשינו הכול מהר מהר".
למה את הכי מתגעגעת בקריית שמונה?
"לאווירה, לירוק בעיניים. זה שינוי מאוד גדול לראות מלא בניינים. אני רגילה לראות הר מחוץ לבית שלי. החיים בצפון מתנהלים מאוד אחרת".
איך קיבלו אותך בבית הספר?
"קיבלו אותי בסדר. לא היה לי פשוט מבחינה לימודית, כי הייתי בפער של איזה שלושה חודשים והם כבר התקדמו. לא כל כך השלימו לי את החומר בגלל שהצוות היה עסוק מאוד עם התלמידים שלהם ואני הייתי המפונה היחידה אז השלמתי הרבה דברים לבד. מבחינה חברתית כן הצלחתי למצוא חברים חדשים בנתניה, כי החברים שלי מהבית לא נמצאים".
לך תשתלב
חן אוטמזגין היא מחנכת בחטיבת ביניים ורכזת מנהיגות ומחוננים. מאז פרוץ המלחמה בית ספרה קלט לא מעט תלמידים מפונים.
חן, איך עושים את זה?
"יש לי צוות מסור ויועצת שמקבלת את התלמידים. צריך לבנות נכון את הכיתה ולשבץ את הילד בכיתה הנכונה, לבחור נכון את המקצועות, להושיט עזרה ולא לשכוח את מה שקורה לו בבית. חייבים לדבר עם ההורים, להבין אותם, לשמוע מה הם עברו. כמו שאנחנו רוצים את החיבוק והמעטפת, הם רוצים וצריכים את זה אפילו יותר מאיתנו".
היו, מן הסתם, גם קשיים.
"בוודאי. הם לא רק צריכים להכיר חברים חדשים, אלא גם להבין מה קורה סביבם: מי המורים, איזו כיתה, מה המגמות שאפשר לבחור מתוכן. הרי הם לא היו ביום היערכות. חלק מהילדים המפונים מאוד סגורים בתוך עצמם, לא מספרים כלום. צריך לשאול אותם, לבדוק כל הזמן מה קורה איתם, זו הדרך הנכונה. לפעמים צריך לתת להם את המענה הרגשי באותו רגע, לומר 'בוא נצא מהשיעור ונדבר'. עשינו לתלמידים שהגיעו אלינו סרטונים מבית הספר הקודם שלהם, עם בני משפחה שפונו למקום אחר ומתגעגעים אליהם. זה גרם להם להרגיש שרואים אותם, שמקשיבים להם. המון ילדים השתלבו חברתית כי נתנו את המענה".
אולי חלק יישארו.
"הלוואי שיישארו, בכיף, אבל אני חושבת שהם רוצים לחזור".
כל הטיולים בוטלו
ענאן פארס הוא תלמיד כיתה י״א במגמת פיזיקה-מחשבים בבית ספר בחורפיש, ישוב בגליל העליון. הישוב אמנם מאוד קרוב לגבול, אבל לא מספיק קרוב. המשמעות היא שענאן ומשפחתו לא מפונים. הם נשארו לגור שם, חשופים לאזעקות ומטחי ירי.
"אנחנו בקו עימות, הייתה שנה מאוד קשה. בחודש הראשון למדנו רק בזום ואז מנובמבר עד פברואר למדנו יומיים בשבוע בבית ספר ושלושה בבית. ניגשתי לבגרויות. זה לא היה קל, אבל קיבלנו הרבה הקלות ממשרד החינוך".
נמצאים ביישוב שלכם הרבה מאוד כוחות צבא וחיילים.
"נכון, גם במועצה וגם בבית ספר. צוות בית הספר עושה הרבה מאמצים כדי שאנחנו נרגיש בטוחים, ובכל זאת קיבלנו מינימום טיולים ומינימום פעילויות השנה. אפילו המסע השנתי שלנו - לילה אחד בעכו – התבטל. הבטיחו לנו במקומו שני לילות בתל אביב כדי לצאת קצת מהאווירה של המלחמה, אבל בסוף גם זה לא הסתדר.
"אנחנו כל יום שומעים אזעקות, ירי טילים, טסים למקלט, זה לא חיים. אני יודע שזה יחסית קל למה שאנשים אחרים עברו בעוטף אבל זה עדיין לא פשוט. אפילו תפסה אותנו אזעקה באמצע מבחן מתכונת בפיזיקה. בשניות הראשונות היינו בהלם, כולם היו בשקט ואז פשוט השארנו את העפרונות על דף הבחינה ויצאנו החוצה".
