אסיפת הורים
למה כל המתבגרים משקרים? ואיך להתכונן לחופש הגדול #38
40:58
אם הייתם שואלים תלמידי כיתה י"ב, ככה סתם באמצע השנה, למה הם יתגעגעו בסוף הלימודים, הם בטח היו מושכים בכתפיים ועונים: "לכלום". אבל עכשיו, כששנת הלימודים האחרונה שלהם הסתיימה, הם מרגישים אחרת לגמרי.
ארבעה בני נוער נפרדים ממערכת החינוך, ומספרים על הגעגועים שבטח ירגישו לחברים ולהפסקות, ועל המורה שתמך בהם. הם אומרים שהיו רוצים ללמוד כלכלה וחינוך פיננסי, ועוד מקצועות שיכינו אותם "לחיים האמיתיים", ומספרים גם על הלחץ בתקופות המבחנים, שלעיתים רק פוגע בציונים. כולם מזכירים את זיכרון ימי הקורונה והלמידה בזום, שהשאירו בהם חותם. ומה הם מאחלים לילדי כיתה א'? בעיקר למצוא את מקומם, חברתית ולימודית, וליהנות מהדרך.
"אני לא אשכח הרבה דברים, כמו הצחוקים עם החברים, וכמו הטיולים השנתיים כשאתה רחוק מהבית, מבלה עם החברים ועם המורים את הימים והלילות, ומכיר את עצמך טוב יותר, אומר יואב תמר, בן 18 מנהריה, פעיל חברתי ומצטיין בבית הספר. "והיו עוד חוויות טובות, למשל בסוף י"א בי"ס ארגן טקס למצטיינים, ולא סיפרו לנו שההורים מגיעים. ממש כמה דקות לפני שהטקס התחיל ההורים פתאום נכנסו עם מתנות, בלונים ופרחים. זה היה מרגש ומשמח".
מה היה פחות טוב?
"התחלתי את הלימודים בתיכון בתקופת הקורונה, כך שאת רוב כיתה י' ביליתי בלמידה מהבית, וזה היה קשה. לאו דווקא בגלל התוכן הלימודי, אלא בעיקר בגלל הפן החברתי. הייתי צריך לקום בכל בוקר, להתחבר לשיעור בזום ולהתנתק, בלי שום אינטראקציה אישית וחברתית. זאת הייתה שגרה בודדה מאוד. היה אפשר לדבר בטלפון, אבל זה לא אותו דבר. קשר פנים מול פנים היה חסר מאוד".
מה כדאי לדעתך לשפר במערכת החינוך?
"אני חושב שמערכת החינוך צריכה להתמקד יותר בחיים האמיתיים, ובמיומנויות הנדרשות למאה ה-21. למשל, חשיבה מחוץ לקופסה, יצירתיות, יזמות, עמידה מול קהל ועוד, ופחות בשינון של חומר. בעיניי, ללמוד זה להרחיב אופקים, לשאול שאלות, לחקור. פחות לדחוס כמויות של סיכומים למוח. אני חושב שצריך ללמד יותר 'מקצועות לחיים', כמו מקצועות טכנולוגיים וכלכליים כדי להכין את התלמידים הצעירים לעולם. אני למשל, לא למדתי מקצוע כמו חינוך פיננסי, וכשאני מסיים 12 שנות לימוד אין לי מושג איך העולם הזה עובד וזה לא צריך להיות ככה".
"אני חושב שמערכת החינוך צריכה להתמקד בחיים האמיתיים, ובמיומנויות הנדרשות למאה ה-21: יצירתיות, יזמות, עמידה מול קהל. אני לא למדתי מקצוע כמו חינוך פיננסי, וכשאני מסיים 12 שנות לימוד אין לי מושג איך העולם הזה עובד. זה לא צריך להיות ככה"
למה תתגעגע, ולמה ממש לא?
אני אתגעגע בעיקר להווי בית הספר, למורים, לחברים, להפסקות, וכן, גם למבחנים. אהבתי הרבה מהמקצועות שלמדתי, ואני חושב שזה יחסר לי. אני יכול לומר שאני לא אתגעגע לעומס, כי בכל זאת זו הייתה תקופה קשה ולחוצה מאוד".
מה תאחל לילדים שיתחילו בשנה הקרובה ללמוד בכיתה א'?
"אני מאחל להם לא להילחץ ולא לפחד מהמסגרת החדשה, להכיר חברים חדשים ולהשקיע בלימודים, וגם לצבור חוויות חברתיות. הייתי מסביר להם שהמבחנים הם לא הכול, שגם אם לא מצליחים כמו שמצפים במבחנים ובמשימות הערכה, השמיים לא נופלים, והשמש תמשיך לזרוח. אנחנו באים לבית הספר כדי ללמוד, לא כדי להצליח בכל דבר. גם אם לא מצליחים, תמיד אפשר להשתפר, לתרגל ולהתנסות עד לפעם הבאה".
ויש לו גם מסר חברתי חשוב: "הייתי רוצה לומר לכל תלמיד ותלמידה, שישימו לב לחברים שסובבים אותם. אם הם רואים מישהו או מישהי יושבים לבד, בודדים ומסתגרים, שלא יהססו לפנות אליהם ולצרף אותם למשחק. המסגרת היא חדשה וזרה לכל אחד, ואף ילד לא צריך להיות לבד. זה יכול להפוך את התקופה הזו עבור אותם ילדים להרבה הרבה יותר טובה".
(צפו: חופש גדול עם מתבגרים | המדריך)
הלחצים והציונים
נופר רותם, בת 18 מפתח תקווה, כתבת באתר פרוגי, חושבת שלא ניתן לסכם את התקופה בלי להתייחס לקורונה ולהשפעותיה. "אני חושבת שהלימודים בתקופת הקורונה הם משהו ייחודי מאוד לדור שלי", היא אומרת, "חווינו דברים שאחרים לא יבינו, מבחינה לימודית וגם חברתית, לטוב לרע. אני אישית חוויתי את התקופה הזאת כטובה, אפילו שהפסדנו בה המון חוויות, כמו טיולים שנתיים".
ואיזה חוויות טובות היו בבית הספר?
"הדבר הכי טוב לדעתי היה בחירת המגמות לתיכון, ופיצול יחידות הלימוד. פתאום הייתה אפשרות לא ללמוד מקצועות שאני יודעת שאין לי צורך בהם, והייתה תחושה שסוף-סוף אני יכולה להתרכז במה שחשוב לי. הדבר הפחות טוב הוא ללא ספק תקופת המבחנים בתיכון. זו תקופה עמוסה מאוד, ולא יעילה, שבה תלמידים נכנסים ללחצים מיותרים, כאלה שגם משפיעים בסופו של דבר על הציונים.
"לדעתי, החומר הנלמד הוא מיושן וצריך ריענון. העולם משתנה ומתקדם, ולכן זה מתבקש להתקדם גם בתוכנית הלימודית. מערכת החינוך לא מכינה אותנו לחיים האמיתיים, ואנחנו מסיימים את שנות הלימוד בלי לדעת או להבין דבר לגבי התנהלות כלכלית בסיסית".
"לדעתי, גם החומר הנלמד הוא מיושן וצריך ריענון. העולם משתנה ומתקדם, ולכן זה מתבקש להתקדם גם בתוכנית הלימודית. מערכת החינוך לא מכינה אותנו לחיים האמיתיים"
למה תתגעגעי, ולמה ממש לא?
"אני אתגעגע מאוד למסגרת שבה אני נפגשת עם חברים על בסיס יומי. זה דבר שהתחלתי להעריך בשנה האחרונה. אני אתגעגע פחות לפן הלימודי, אחרי 12 שנים באותה מסגרת אני מחכה לנסות דברים חדשים במסגרות שונות".
מי המורה או המורה שהשפיעו עליך?
"המורה שלי למתמטיקה בחטיבה תמכה בי מאוד. היא האמינה בי ועזרה לי להתקדם, אני חושבת שהיא דמות שעיצבה אותי. היא עזרה לי באותה תקופה, ואני תמיד אזכור אותה לטובה. אני מאמינה שכוונה ודאגה, אפילו ממורה אחד או אחת, יכולות להיות משמעותיות מאוד לכל ילד וילדה, ולהשפיע עליהם לכל החיים".
תרצי לברך את ילדי כיתה א'?
"בטח, אני מאחלת להם שייהנו מכל רגע. הכול עובר כל-כך מהר, ורק כשמגיעים לסוף י"ב מבינים כמה כיף להיות ילד. בשנה הזאת גם מבינים עד כמה כל החוויות הקטנות, שנראות סתמיות ויומיומיות, כל כך חשובות וחקוקות בזיכרון. הכי חשוב שיידעו שניתן לשנות הכול: ציונים, חברים, וגם תחושות לחץ. הכול ניתן לשינוי. בכל השנים בבית הספר הכול נראה כל כך קריטי ודרמטי, אבל כשלוקחים צעד אחורה, ומקבלים נקודת מבט חדשה, הכול נהיה ברור יותר וקל לפתרון".
לעבור כל מכשול
ליהי שנל, בת 18 מהוד השרון, מספרת על שני אירועים משמעותיים שמסמלים עבורה את מערכת החינוך: "אני לא אשכח את היום הראשון שלי בכיתה א', כשנכנסתי לכיתה יחד עם הוריי יד ביד. אני לא אשכח את הבכי שלי מיד אחרי שהם עזבו, ובמיוחד את הרגע שבו קיבלו את תלמידי כיתה א' בשטיח האדום מול כל השכבה. מאז עברו הרבה שנים, והרבה דברים השתנו", היא אומרת ומספרת על האירוע השני, שהוא מגפת הקורונה.
"זאת הייתה תקופה קשה ומאתגרת שבה למדתי בכיתה חדשה, כיתה י', ומכיוון שלמדנו מרחוק לא הצלחתי לפגוש את הילדים שלומדים איתי בכיתה, או בכלל להכיר אותם".
למה את חושבת שתתגעגעי?
"אני אתגעגע להפסקות שבהן הכרתי את החברים שלי. אתגעגע לצחוקים שלנו, למוזיקה ששמענו בכיתה בהפסקה, ולשיעורי חינוך שבהם דיברנו על הכול בפתיחות, בלי מחסומים. אני לא אתגעגע ללחץ מהמבחנים ומהעבודות, אפילו שאני חייבת לציין שגם מהם למדתי מיומנויות שבהן אני משתמשת ביומיום, למשל, להוציא מידע רלוונטי מאתרי אינטרנט".
מי המורה שהשפיע עליך?
"במהלך השנים בתיכון היו לי הרבה משברים בלימודים, אבל המשכתי ולא ויתרתי בעיקר בזכות שלושה מורים, שעד היום אני מוקירה להם תודה. הם ראו שאני יכולה להצליח, הם האמינו בי, זה מילא אותי במרץ והתגברתי על הקשיים. היום אני יוצאת לחיים בידיעה שאפשר לעבור כל מכשול. נכון, לפעמים זה ייקח יותר זמן מכפי שהייתי רוצה, אבל הבנתי שהזמן שווה את זה".
מה כדאי לדעתך לשפר במערכת החינוך?
"לדעתי, הדבר החשוב שצריך להכניס למערכת הוא לימודים פיננסיים. אני מצפה שבמערכת החינוך, כשאני אהיה אמא לילדים, ישלבו את הפסיכומטרי ללימודי התיכון, כך הילדים יוכלו לחסוך כסף. זה יהיה בעצם כמו להיבחן במבחן בגרות".
ומה את מאחלת לילדי כיתה א'?
"אני מאחלת להם למצוא את מקומם בכיתה, חברתית ולימודית. להסתגל לבי"ס ובמיוחד ללמוד את ההבדלים בין חוקי הגן לבין חוקי כיתה א׳, שאם למשל רוצים לצאת בזמן השיעור, צריך לבקש אישור מהמורה. ולכל תלמידי מערכת החינוך אני מאחלת שילמדו מכישלונות, וייהנו מההצלחות".
המורה שהשפיע עליי
"לסכם פתאום 12 שנים זה קצת מפחיד, למרות כל הסיכומים שעשו לנו בבית הספר", אומר יהב דורון, בן 17 מחולון, "אני לא יכול שלא להיזכר בפעמים הרבות שבהן ויתרתי לעצמי, והמזל שלי היה שהייתי עטוף בהורים ובצוות חינוכי שלא ויתרו. הם תמכו בי גם כשהיה הכי קשה בעולם, הם עזרו לי להגיע לבגרות מלאה. הרגע הכי משמעותי שלי היה היציאה מהבגרות במתמטיקה, אחרי כמעט עשר שנים שבהן אני כל הזמן מרגיש שאני לא מבין מה רוצים ממני, עם נתונים וגרפים ופונקציות ומספרים, פתאום, בבגרות עצמה, הצלחתי להבין מה רוצים ממני, וזה היה שווה את כל הדרך".
למה תתגעגע? למה לא?
"אני אתגעגע בעיקר לתקופה של התיכון, לחברים, לכיתה, לשיעורים, להפסקה, וגם לצוות החינוכי. הצוות בבית הספר מדבר עם התלמידים ישירות, ובגובה העיניים, הוא מאפשר וגם מחבק כשצריך. אני יכול לומר שביניהם יש כמה מורים שהשפיעו עליי. השנה יוצא לפנסיה עמי, המורה למדעים, וזה הדבר הכי מרגש בעולם. עמי היה קשוב תמיד, מכיל, ועם הרבה הומור. בזכותו מדעים הפך ממקצוע משעמם של נתונים, טבלאות ונוסחאות, לכיף גדול ולחוויה בלתי נשכחת".
מה היית משנה במערכת החינוך?
"לדעתי, מערכת החינוך לא מלמדת מקצועות רבים שחשובים לעתיד שלנו, ושיטת הלימוד בחלק מבתי הספר מיושנת. אנחנו לומדים בעיקר לשנן את החומר ולכתוב אותו במבחן, ולא מלמדים אותנו איך הדברים באים לידי ביטוי מעשית בשטח. אצלנו בבית הספר לומדים לפי פרויקטים, ולא מבחנים, אז יצא שבזמן שהיה לי מיזם סיום באזרחות, ולחברים שלי הייתה בגרות, וראיתי את ההבדלים. הם היו בלחץ של למידת החומר, עבדו לילות כימים, בעוד שאני מכיר את החומר הרבה יותר טוב כי התנסיתי בו בדרך חווייתית, בעזרת ציור, קריקטורות, הוצאה לאור של עיתון אזרחי".
מה תאחל לילדי כיתה א'?
"אני מאחל לילדי כיתה א' בעיקר להבין שחשוב להתאמץ, ולא לוותר. הייתי אומר להם שכדאי להם להמשיך ולנסות בכל הכוח גם כשהם נתקלים בקשיים, כמו חומר לא מעניין או מורה שהם לא מסתדרים איתו. פשוט לא להרים ידיים, ולא להתייאש, כי בסוף זה יהיה שווה את זה".
