מחקרים שנעשו לאחרונה בבריטניה ובאוסטרליה מציעים שני גורמים עיקריים לחוסר הצלחה של תלמידים במקצוע המתמטיקה. האחד הוא דיסקלקוליה התפתחותית - הפרעת למידה ספציפית שמשפיעה על יכולת החישוב האריתמטית. השני הוא חרדת מתמטיקה, וזו כבר תופעה נפוצה הרבה יותר. ממה נובעת החרדה? האם הבסיס שלה הוא נוירולוגי, קוגניטיבי או בכלל פסיכולוגי? והאם החרדה קשורה בכלל למיומנויות למידה?
קראו עוד:
"נכון שילדים עם דיסקלקוליה עלולים להתקשות יותר במתמטיקה, אך מדובר בכ-5% מהאוכלוסייה. לתפיסתי, זו לא הסיבה המרכזית לקושי של ילדים עם המקצוע. הסיפור הוא יותר פסיכולוגי מאשר אובייקטיבי", אומרת פרופ' ענת שושני, מנהלת אקדמית של מרכז מיטיב, בית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן.
דיסקלקוליה התפתחותית, מסבירים מומחים, מאופיינת בליקויים בזיכרון עבודה, בלמידת עובדות חשבון בסיסיות ובהבנת מושגים אריתמטיים, וגם בעיבוד ערך מספרי ובעריכת חישובים מדויקים ורהוטים. בעוד שדיסקלקוליה עלולה להוביל לביצועים נמוכים, חרדת מתמטיקה יכולה להקשות מאוד על עולמם של התלמידים.
ממה נובעת החרדה לדעתך?
"ללמידת מתמטיקה יש מאפיינים ייחודיים שאין במקצועות אחרים. מדובר בתחום שכבר בתחילת הלימוד שלו הוא מאוד לא ידוע, החומרים חדשים ולא ברורים. זה המקצוע היחיד שבו תלמידים מקבלים פידבק מיידי - הם לומדים עיקרון מסוים, פותרים תרגיל ומיד יודעים אם הצליחו או לא, אם הבינו את החומר או לא. תהליך הלמידה שונה מאוד ממקצועות הומניים.
פרופ' ענת שושניצילום: גלעד קוולרצ'יק"הלמידה עצמה מורכבת ודורשת מיומנויות כמו זיכרון, שינון ועיבוד מידע, וגם מיומנויות רגשיות כמו התמודדות עם טעויות, ביטחון עצמי, נחישות והתמדה. אין את זה, באופן הזה, במקצועות אחרים. ילדים צריכים בשלות כדי להתמודד עם מה שהלמידה הזו מביאה איתה - חוסר שליטה במידה מסוימת, כישלונות שהם חלק מהחיים, ותוך כדי עבודה קשה גם להצליח לחוש מסוגלות".
"ללמידת מתמטיקה יש מאפיינים ייחודיים שאין במקצועות אחרים. זה תחום שכבר בתחילת הלימוד שלו הוא מאוד לא ידוע, החומרים חדשים ולא ברורים. זה המקצוע היחיד שבו תלמידים מקבלים פידבק מיידי - הם לומדים עיקרון מסוים, פותרים תרגיל ומיד יודעים אם הצליחו או לא"
"אין לי ראש מתמטי"
לדברי פרופ' שושני, הצלחה במתמטיקה היא "לא מתת אל", כלשונה, אלא קשורה במיומנויות הלמידה שלה. "ילד בכיתה א' או ב' עדיין לא יודע אם הוא טוב או לא במתמטיקה, אבל בהמשך, ולרוב כשמתחילים ללמוד את נושא השברים, מתגבשת אצל הילדים תחושה אם הם טובים במקצוע או לא. הם מרגישים את זה די מהר, כמעט בכל כיתה ילדים יכולים להצביע מיד על הילדים שטובים במתמטיקה ועל אלה שלא. הם תופסים את זה כמשהו שיש לך נטייה אליו או לא.
"המושג הזה, 'ראש מתמטי', הוא לא כל כך מדויק. לדעתי זו גם בכלל לא השאלה שצריכה להישאל. נוצר שיח של הכול או כלום, שחור או לבן - יש לי את זה או שאין לי. אבל הלמידה מורכבת ממיומנויות ייחודיות, שעליהן צריך לעבוד. כשהתפיסות האלה מופיעות בבית או בכיתה, כדאי לתקן את הטעות הזאת. לא קיים איזה גן מתמטי, ואין באמת סיבה שילד אחד יקבל ציון 60 והשני 100. עם ליווי נכון, כל אחת ואחד יכולים להצליח במקצוע הזה. גם הסטריאוטיפ שנוצר שלפיו בנים מצליחים יותר מבנות במקצוע הזה, הוא פשוט לא נכון. אין לו כל בסיס".
"המושג 'ראש מתמטי' לא כל כך מדויק. זו גם בכלל לא השאלה שצריכה להישאל. נוצר שיח של הכול או כלום, שחור או לבן - יש לי את זה או שאין לי. אבל הלמידה מורכבת ממיומנויות ייחודיות, שעליהן צריך לעבוד. כשהתפיסות האלה מופיעות בבית או בכיתה, כדאי לתקן את הטעות הזאת"
המקצוע שמגדיר
"מפתיע לגלות שמתמטיקה, מקצוע מאוד רציונלי לכאורה, הוא בעצם גם המקצוע הכי אמוציונאלי בבית הספר. כבר ברגע שאומרים לנו את המילה 'מתמטיקה', כל מנעד הרגשות שלנו מתעורר לחיים, ובעוצמות גבוהות", אומר אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך. "המספרים, הנוסחאות, התרגילים והמבחנים גורמים לנו לסערת נפש של ממש. אף אחד לא נשאר אדיש למתמטיקה והתחושות שלנו נעות מקצה אל קצה. אנחנו אוהבים מתמטיקה וחוששים ממנה, משתאים מהיופי שלה ומפחדים ממנה. היא גורמת לנו להנאה ולהתעלות, אבל גם לטראומה של ממש.
אלי הורביץצילום: אבישג שאר- ישוב"כשאנחנו הופכים להורים, אנחנו גם מעבירים את התחושות הללו לילדים שלנו. אנחנו חושבים בטעות שיכולת מתמטית היא תכונה גנטית שאנחנו מורישים. מגיל צעיר אנחנו מלמדים אותם שיש להם או שאין להם כישרון למתמטיקה. במדינות אחרות, במיוחד במזרח אסיה, הורים אומרים לילדים שמה שיקבע את הצלחתם במתמטיקה זו מידת המאמץ. אבל אצלנו, אין מה להתאמץ, כי אם יש לך את זה, זה יבוא מעצמו, ואם אין לך, אז חבל על הזמן.
"בישראל, בניגוד למקצועות אחרים בבית הספר, אם את טובה בספרות, יגידו עליך שאת טובה בספרות, אבל אם את טובה במתמטיקה, יגידו עליך שאת 'חכמה', כי מתמטיקה נחשב למקצוע 'מגדיר'. אז התוצאה היא שאנחנו כהורים מתייגים את הילדים שלנו מוקדם מדי לשבט או לחסד, לפעמים לפני שנתנו להם הזדמנות לגלות מי הם באמת, מה הם חולמים להיות וכמה גבוה הם יכולים להגיע".
מה הקשר לתנועות ידיים?
מחקר אוסטרלי חדש, שנכתב בשיתוף הפסיכולוג הקוגניטיבי של אוניברסיטת דרום אוסטרליה ד"ר פרננדו מרמולחו-ראמוס, ופורסם בכתב העת Integrative Psychological and Behavioral Science, מציע דרך לשיפור למידת המקצוע באמצעות מחוות פשוטות. למשל, תנועות ידיים שלדברי החוקרים חשובות בסיוע לתלמידים בהבנת מושגים מתמטיים.
"אנשים רבים מתקשים במתמטיקה, מה שיוצר חרדה רבה. התלמיד מתמודד עם המספרים, המשוואות והגרפים, שיכולים להיות קשים להבנה. לכן, כדי להעביר מושגים מתמטיים, חשוב להפגיש בין שפה, אינטונציה של דיבור, הבעות פנים ומחוות ידיים. השימוש בידיים ליצירת צורות משולשות, כדוריות, מעגליות וקווים ישרים, המשקפות את הנוסחאות שהמורים מנסים ללמד - הוא חיוני. זה עוזר למוח שלנו להבין טוב יותר את המושגים ולהטמיע אותם בזיכרון", מסביר ד"ר מרמולחו-ראמוס.
"מחוות שכאלה הן תנועות גוף הנלמדות מינקות, לרוב לפני מיומנות הדיבור, ולכן הן מושרשות בבני אדם כדרך לעיבוד ורכישת ידע חדש. הן רלוונטיות יותר בהוראת מתמטיקה מאשר במקצועות אחרים, משום שהן מפעילות את הכישורים הסנסומוטוריים שמסייעות לתלמידים לפרש מספרים בצורה יעילה יותר".
ד"ר פרננדו מרמולחו-ראמוסצילום: יוטיובלדבריו, הדברים נכונים בעיקר נוכח המעבר מהוראה פרונטלית ללמידה מקוונת בשנתיים האחרונות עקב מגפת הקורונה, שהגדיל את האתגר עבור תלמידי מתמטיקה. "כשהקלט היחיד שיש לך הוא ממסך ומסט אוזניות, קשה יותר להשתמש בכלים ובמחוות על המסך. זה לא בלתי אפשרי, ועם זאת, אם הלמידה המקוונת תהפוך נפוצה יותר, הרי שגם מחוות ידיים צריכות להיות נפוצות יותר על ידי שילובן בהוראה המקוונת. אנשים נרתעים ממתמטיקה, אבל אם מבינים את היסודות, הרי שהעקומה לא צריכה להיות תלולה כל כך", הוא אומר.
התערבות מוקדמת
לפי ממצאי המחקרים, ותוכניות חינוכיות שונות שמונהגות בימים אלה בעולם, כל מדיניות חינוכית יעילה שמטרתה לשפר את ההישגים במתמטיקה - צריכה להתמודד עם דיסקלקוליה ועם חרדת מתמטיקה. לכן, סבורים החוקרים, טוב יהיה אם התערבויות אלו יתחילו מוקדם ככל הניתן, שכן בדיקה מוקדמת לזיהוי ילדים הזקוקים לעזרה עשויה להיות מועילה מאוד.
עוד לפי החוקרים, זיהוי מוקדם של חרדת מתמטיקה יכול להיעשות למשל באמצעות שאלוני דיווח עצמי, המבקשים מהילדים לדווח על איך הם מרגישים במצבים שונים הקשורים ללימוד מתמטיקה. שאלונים אלה יכולים לזהות חרדת מתמטיקה אצל ילדים עד גיל שש, בעוד שכיום מפותח כלי לבדיקת דיסקלקוליה לילדים בגילאי בית הספר היסודי, מתוך ההנחה שאם תלמידים עם בעיות אלו יזוהו בשלב מוקדם, יש סיכוי גבוה לתוצאות חיוביות.
מעניין לדעת כי תוכניות ממשלת בריטניה שפורסמו לאחרונה הציעו שעד 2030, כ-90% מהילדים שעוזבים את בית הספר היסודי באנגליה צריכים להגיע לסטנדרטים הצפויים בקריאה, בכתיבה ובמתמטיקה, לעומת 65% בשנת 2019. כחלק מהמאמצים להשיג זאת, ביוני 2022 תלמידים בגילי שמונה ותשע יידרשו לעבור בהצלחה מבחני לוח הכפל - בשל התפיסה כי מבחנים נוספים בחשבון יכולים להועיל לתלמידי בתי הספר היסודיים, אם רק יבוצעו בצורה הנכונה.
למעשה, חבר הפרלמנט של בריטניה, מאט הנקוק, הציע לאחרונה להנהיג בדיקת דיסלקציה אוניברסלית לתלמידי בית ספר יסודי. לטענתו, אם מטרת הממשלה היא לשפר את הסטנדרטים של אוריינות וחשבון כאחד, יש לנקוט בגישה דומה גם ביחס לדיסקלקוליה.
בדיקת השליטה בטבלאות הכפל מצטרפת להערכה בסיסית בתחום החשבון וכן באוריינות, בתקשורת ובשפה, שילדים עוברים כחלק ממבחני Sats - מבחני הערכה סטנדרטיים (Standard Assessment Tests) - שמודדים את ההישגים החינוכיים של ילדים בגילי שש ושבע, ובגילי 10 ו-11, במטרה לחייב את בתי הספר לתת דין וחשבון על הישגי תלמידיהם ועל התקדמותם.
לפי החוקרים, על אף שתוצאות הבדיקה יכולות להיות אינפורמטיביות, מבדקים נוספים לא בהכרח יעזרו לילדים שמתקשים. למעשה, אותם מבחנים מעוררים חרדה בקרב חלק התלמידים ובכך עלולים להביא לכך שעד סוף בית הספר היסודי, ילדים רבים יפתחו תחושות של חרדה ממתמטיקה.
לעת עתה, הממצאים מצביעים על סיכוי גבוה פי 100 לילד עם דיסלקציה להיות מאובחן ולקבל תמיכה חינוכית, מאשר ילד עם דיסקלקוליה. נכון לעכשיו, התמיכה בתלמידים דיסקלקולים מתקבלת בעיקר מארגוני צדקה וארגונים ללא מימון ממשלתי משמעותי.
בשורה התחתונה, על אף שהכלים להתמודד עם מקורות הכישלון במתמטיקה קיימים, יש עוד דרך ארוכה עד שהם יהיו זמינים עבור כל ילד וילדה בכל כיתה בעולם. הקפדה על ביצוע נכון של מבדקים בקרב התלמידים, וליווי נכון בלמידה, עשויים להיות צעדים ראשונים בדרך למניעת התפתחות קשיים במתמטיקה, ובלי להגביר את רמות הלחץ בקרב ילדים צעירים. עם הזמן, הפעולות הללו גם יכולות להעלות את הסטנדרטים הלאומיים של כל מדינה במתמטיקה, להבין את צרכי התלמידים ולתת להם מענה.
