בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
כשוורוניקה גירנקו הייתה בת חמש היא נסעה יחד עם הוריה לבקר את סבה וסבתה שברוסיה. הביקור המשפחתי הכה טריוויאלי הפך למשנה חיים עבורה: מכונית שנסעה מאחוריהם התנגשה ברכב המשפחה בעוצמה, וכתוצאה מהתאונה ורוניקה הקטנה עפה קדימה ונפגעה קשות בעמוד השדרה שלה. התוצאה: הילדה הקטנה נאלצה להתרגל לחיים חדשים כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים.
17 שנים אחר כך, ורוניקה כבר בת 22 ונחשבת לאחת השחייניות הפראלימפיות הבכירות של ישראל. היא ייצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים באולימפיאדת ריו כשהייתה בת 18 בלבד, ולאחרונה שבה מהמשחקים הפראלימפיים בטוקיו – עיתוי מצוין לשוחח עימה על הדרך להגיע להישגים גדולים כבר בגיל צעיר, לשמוע על החוויה האולימפית ולברר איך היא בכלל הגיעה לספורט השחייה.
כדרכנו בפרויקט "בוקר טוב יותר", שיתוף פעולה של "ידיעות אחרונות", ynet ותלמה, היא לא הייתה לבד, אלא חלק מצמד מעורר השראה, שהוכיח פעם נוספת כי ספורטאי גדול הוא ספורטאי גדול, בין אם יש לו מגבלה גופנית ובין אם לאו, והאתגרים בדרך כלל דומים. "בן זוגה" למפגש במכון וינגייט היה לא פחות מיעקב טומרקין (29), אחד השחיינים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, השחיין הישראלי הראשון שהגיע למקום שביעי בגמר אולימפי (באולימפיאדת לונדון 2012) ומי שחזר גם הוא מטוקיו זה עתה, מהמשחקים האולימפיים.
כשוורוניקה נשאלת כיצד השפיה על חייה התאונה, התשובה שלה מפתיעה. "למעשה אני לא זוכרת בכלל את החיים שלי כילדה לפני התאונה. מבחינתי תמיד הייתי מרותקת לכיסא גלגלים. זה חלק ממי שאני", היא מספרת.
איך הגעת דווקא לשחייה מכל ענפי הספורט?
"קצת אירוני לספר את זה אבל לבריכת השחייה הגעתי לראשונה רק בגיל 12 – כשאני עם מצופים על גופי. באותה עת השתתפתי באימוני הידרותרפיה ויעקב ביננסון, מאמני לעתיד, חיפש ילדים נכים שאפשר ללמד אותם לשחות והתקשר לאבא שלי בהצעה שאגיע לאימון היכרות אצלו. בהתחלה אבא שלי לא הסכים לזה אבל כחלק מהשכנועים של יעקב, שזיהה בי כנראה את הפוטנציאל, נפגשתי עם השחיינית הפראלימפית ענבל פיזרו, וכששמעתי על ההישגים שלה ממש השתוקקתי להיות כמוה, מה שנכון עד היום".
כמה זמן לקח לך להיפרד מהמצופים?
"האמת שבהתחלה מאוד פחדתי מהמים ולקח לי הרבה זמן להתרגל, אבל שנתיים בלבד אחר כך כבר התחלתי לייצג את ישראל בתחרויות בחו"ל".
עם השנים הצטרפה ורוניקה לנבחרת השחייה הלאומית. במשחקים הפראלימפיים בטוקיו היא התחרתה בסגנון חזה, אך לא הגיעה לגמר. נכון להיום היא מביטה קדימה, לעבר אולימפיאדת פריז. ובין אם תזכה שם במדליה ובין אם לאו, ההשקעה שווה את התוצאות. "בגלל השחייה גיליתי שיש לי יכולת התמדה יוצאת דופן", היא מספרת, "כשאת שוחה את צריכה לעשות את זה גם כשכל השרירים שלך כואבים, שורפים, וברגע שאת מרגישה שאת לא יכולה יותר וחייבת להפסיק – דווקא אז את צריכה להגביר את הקצב. היכולת הזו עוזרת לי גם בחיים. לדעת ללכת עם הדברים עד הסוף ולא לוותר לעצמי".
6 צפייה בגלריה
"רגע שאת מרגישה שאת לא יכולה יותר וחייבת להפסיק, דווקא אז את צריכה להגביר את הקצב"
(צילום: יריב כץ)
מי שגם סימן לו כמטרה את אולימפיאדת פריז הוא טומרקין. אם יצליח בכך, זה יהיה הישג מדהים: האולימפיאדה הבאה תהיה הרביעית ברציפות שבה הוא משתתף. הוא נולד ברוסיה, ובגיל שנה עלה עם משפחתו לישראל. הם השתקעו באשדוד, שם גדל והתחנך. כילד שגדל בעיר חוף זה היה אך טבעי עבורו ועבור משפחתו שהוא ילמד שחייה, אך החוג השגרתי שבו משתתפים ילדים רבים בגיל צעיר הפך עבורו לייעוד חיים. כילד הוא התאמן בקבוצת השחייה של אגודת "מכבי אשדוד". לאחר מכן, בגיל 13, עבר להתאמן בפנימיית המחוננים של מכון וינגייט, במה שפתח פרק מיוחד בשחייה הישראלית. טומרקין בלט כבר בנער, התמיד, והקריירה שלו כוללת שלוש אולימפיאדות, חמש אליפויות עולם ושמונה אליפויות אירופה במדי נבחרת ישראל. הוא היה שלוש פעמים סגן אלוף אירופה, זכה בעוד שתי מדליות ארד באליפות אירופה (דברצן 2012), הוא הוכתר לאלוף אירופה לנוער, היה פעמיים סגן אלוף אולימפי לנוער ופעמיים אלוף המכביה.
"אני אוהב את האדרנלין שיש בשחייה ואת השאיפה למצוינות הכרוכה בלהיות ספורטאי", אומר טומרקין, "בבריכת השחייה אתה אמנם מתחרה מול עוד אנשים, אבל בסופו של דבר כשאתה בתוך המים אתה בעיקר מתחרה מול עצמך ומול השעון. בזמנים שבין אולימפיאדות אנחנו מתאמנים זמן רב עבור שיפור של עשיריות שנייה במקצה. זה נראה דבר פעוט למתבונן מהצד, אבל זה ממלא אותי כשחיין ומעניק לי סיפוק רב".
מהו האתגר הגדול בעיניך כשחיין מקצועי?
"שחייה היא ענף שדורש המון שעות עבודה. יש לי שני אימונים ביום – בוקר וערב בתוך המים. זה דורש משמעת עצמית, התמדה. אני הופך להיות מאמן של עצמי ויודע אם הייתי טוב היום או לא. יחד עם האתגר והקשיים השחייה תרמה לי רבות לחיים ועיצבה אותי כאדם וכאבא לשתי בנות, שאותן אני מנסה לחנך כיום לערכים של ספורט. כל מי שנכנס לעסוק בספורט מגלה עד כמה הערכים שלו תורמים לו: החתירה למצוינות, הביטחון העצמי שהוא מעניק לילדים – אני לא חושב שאפשר לרכוש את הדברים האלה בכזאת רמה מחוץ לעולם הספורט".
מהי השאיפה שלך כיום?
אני שמח שהייתה לי את הזכות לייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות ומתכונן כעת לאולימפיאדת פריז 2024. זו נקודת ציון משמעותית מבחינתי כי אף ספורטאי ישראלי לא התחרה עד היום בארבע אולימפיאדות. אנחנו עדיין בעידן הקורונה ולמדנו לחיות עם זה, אבל אולימפיאדת טוקיו הייתה חוויה מאוד שונה, בלי קהל ועם סוג של בידוד. אני מאוד מקווה שבאולימפיאדה הבאה, אם היא תהיה האחרונה שלי, המשפחה שלי תוכל לבוא לראות אותי".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
