אסיפת הורים
הורות מודעת: איך לא להשליך את הפחדים שלנו על הילדים #43
47:37
אנחנו רוצים להיות הורים "מודעים", כאלה שמבינים את הילדים שלנו, ואת מה שמתרחש סביבנו, אבל האם אנחנו באמת מבינים את עצמנו, את ההורים שאנחנו, או את הדברים שקורים לנו?
מאיה ורדימון, מטפלת מוסמכת בתפיסת המטאיזם™️, חוקרת תודעה ומנהלת תחום חינוך ב"מרחב מודעות", מציעה תפיסה שלפיה האופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם, והדברים שקורים לנו בו, הם שיקוף של העולם הפנימי שלנו.
כלומר, היא אומרת, תת המודע שלנו משחזר את הדברים שהוא למד וספג בילדות המוקדמת, ומשליך אותם החוצה אל אירועים, רגשות ומצבים - ואל הילדים שלנו, שגם הם, בעצם, שיקוף שלנו. כך, למשל, אם הילד לא מרגיש טוב, או הילדה רבה עם חברות, כדאי שנגלה "איפה זה פוגש את הילד הפנימי שלנו", ושם לשנות את הדפוס, מה שבסופו של דבר ישנה את המציאות.
"מודעות היא קודם כל כלפי עצמנו, היא התעוררות למה שמתרחש בתוכנו", ורדימון מסבירה בפודקאסט "אסיפת הורים", "אנחנו חיים בעולם ש'מסתכל' החוצה, כל החושים שלנו מכוונים כלפי חוץ כל הזמן, אנחנו אוספים נתונים שפוגשים את המציאות הפנימית. מודעות מתחילה בהתעוררות למציאות הפנימית הזו - למה שאני מרגישה, חווה וחושבת, למה שמתרחש בתוכי מעבר למה שהחושים שלי תופסים. ייתכן שקורה עכשיו דבר מה בחיים שלי, ואני לא מודעת שמה שמנהל את המצב הוא אני, משהו פנימי אצלי מייצר אותו.
"אז במקום להילחם עם המציאות ולנסות לפתור אותה בחוץ, המודעות מכוונת אותנו להתבונן פנימה - לגייס את הכוחות שלנו, ולהבין מה באמת קורה ומתרחש בי", היא ממשיכה, "אנחנו הרי מתוכנתים כך שאנחנו 'סוחבים' את כל חוויות הילדות שלנו, וכשאני מופעלת מהחלקים האלה, הילדיים, אני רוצה להיות מודעת לכך. בעיניי, זו מודעות".
(צפו בפרק: הורות מודעת)
קראו עוד
ואיך זה מתקשר להורות? מה זו "הורות מודעת"?
"בואי נבין רגע מה זו הורות לא מודעת, וזו הורות שבה אני 'מעורבבת' עם הילדים שלי, שבה אני משליכה עליהם את הפחדים שלי שאותם אני סוחבת מילדות. אם הייתי ילדה דחויה, למשל, או אם לא היו לי מספיק חברים, כשאני לא מודעת לכך שזה הסיפור שלי, אני משליכה את כל זה על הילדים. אני בעצם רואה אותם דרך הפילטר הזה, של הפרשן הפנימי שלי. אז, אולי אני אראה את הילדה שלי מסכנה או מדוכאת, אבל כך בעצם אני רואה את עצמי ולא אותה. בעצם, אני משליכה עליה את תפיסת המציאות שלי כלפי עצמי".
נאמר שהבת שלי מאוד עצובה בגלל ריב עם חברה. לפי התפיסה הזאת, מה עליי לעשות?
"בעצם דרושה כאן חקירה פנימית, את צריכה להבין איך המצב הזה פוגש אותך. עם איזה חלקים פנימיים זה מפגיש אותך, האם זה נוגע בילדה הזאת שאת היית? אולי את מרגישה לבד? אולי לא היו לך חברים, ואת משליכה זאת עליה? זו נקודת הזמן שבה עלינו להיות ההורים של עצמנו".
ולהיות ההורים של עצמנו, היא מסבירה, זה עוד שלב בדרך להורות מודעת: "כשאתגר פוגש אותי עם הילד שלי, הוא מכוון אותי פנימה, לראות איך אני יכולה להיות הורה מיטיב לילדה הפנימית שלי. אנחנו בעצם משחזרים את ההורות של ההורים שלנו, וגם הם משחזרים אחור. אין לנו את מי להאשים. ההתעוררות היא המודעות הזו לשחזור".
את אותה מודעות לעצמנו, ורדימון אומרת, אפשר וכדאי ללמד גם את הילדים: "אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו ארגז כלים מנטלי לגילוי הכוחות הפנימיים שלהם. לשם כך יצרנו תוכנית בשם 'המשחק', שפותחה במשך שנתיים בשיתוף משרד החינוך. התוכנית נכנסה עד כה ל-16 בתי ספר, והשתתפו בה כ-3,000 תלמידים. התכנים הנלמדים בה מעודדים את התלמידים לגייס את הכוחות שלהם כדי להתמודד ולהיטיב עם עצמם, וגם ליצור סביבה מיטיבה לאחרים. אנחנו בעצם רוצים להנגיש לכל ילד וילדה את העולם הפנימי שלהם, להקנות להם את התובנה שהכול בתוכנו, שאנחנו יוצרים את עולמנו. הם לומדים לגלות את נקודות החוזק שלהם, להעצים אותן, להרגיש ביטחון עצמי ומסוגלות אישית".
והנה תרגיל שנלמד בתוכנית, שתוכלו ללמד את הילדים בבית: תארו לכם שבכל המקרים שבהם אנחנו נעלבים, נפגעים, מרגישים לא אוהבים, לא רצויים, דחויים, או בודדים, אנחנו יכולים ללמוד להפעיל כוח פנימי שיש בנו, והוא כוח המלכות שנמצא פנימה בתוכנו. דמיינו שבמקום להיעלב אתם שמים כתר על ראשכם - איך תרגישו? איך תגיבו?
יש לכם כתר בבית? אם כן, למדו את ילדיכם את "כוח המלכות", ואם לא, התחילו ביצירת הכתר - שבו עם ילדכם להכין כתר חגיגי שהוא אוהב, ותוך כדי יצירה דברו על תחושת המלכות. מה היא עושה לנו? חוסן, ביטחון עצמי, זקיפות קומה. דובבו את ילדכם לשתף אתכם איך זה מרגיש להיות מלך/מלכה.
בהתאם לרמת ההבנה של הילדים, דברו על האחריות שבמלכות. כוח המלכות מעניק לנו אחריות על עצמנו, על מה שאנחנו מרגישים, חושבים ומפרשים. שימו לב: בכל פעם שתפעילו את הכתר, אתם תראו איך כל ההליכה שלכם משתנה, וכל היחס של הסביבה ישתנה גם.
חזרה למשחק: עכשיו כשהכתר מוכן, בקשו מילדכם לחבוש אותו לראשם ולחזור לאותו מצב שבו קודם הם נעלבו או נדחו, ועם הכתר על הראש, בקשו מהם לתאר איך הם היו מגיבים עכשיו. לדוגמה, ברגע שיש לך את כוח המלכות אני לא מחכה שיקראו לי, אני פשוט מחליט להשתתף או אפילו להוביל את המשחק.
כן, כוח המלכות מעניק לנו אחריות, גם על ההתנהגות שלנו, אבל גם על המחשבות והרגשות שלנו. כשאנחנו עם כתר על הראש – אנחנו בוחרים איך לחשוב, איך לפרש את המצב ואיך להרגיש איתו. אנחנו בוחרים אם להיעלב או לא.
הנחיות להפעלה: לסיום המשחק הלימודי, כדאי להאזין למדיטציית "מלכות" בלחיצה כאן (גללו מטה לתחתית האתר, שם תראו "מדיטציית מלכות"), או בהפעלה עצמאית. שבו עם ילדיכם במקום שקט ונינוח והנחו אותו לעצום עיניים, למקד את הנשימה אל הראש, במקום שהכתר מונח.
הנחו את הילדים לעשות כמה סיבובים קלים עם הראש, ולהרגיש איך הגוף שלנו מזדקף, מרגיש מלכות, אחריות וחיבור. הנחו את הילד תוך כדי מדיטציה, שבכל פעם שהוא רוצה להיזכר ולהרגיש מלכות, חיבור, ביטחון וזקיפות קומה, שיעשה סיבוב קל בראש ויטעין את כוח המלכות. הכלי הזה פנימי. בתוככם. לא צריך את הכתר החיצוני שעשינו בשביל להפעיל את הכתר הפנימי. הוא רק תזכורת למלכות שיש בתוכנו. ככל שנשתמש ונעצים את המלכים שבנו, כך כוח המלכות ילך ויתעצם.
