סקאי בוסקילה, אם לתאומות בנות עשרה חודשים, תכננה לגדל את בנותיה הקטנות בקריית שמונה, אבל לחיים היו תוכניות אחרות. כבר שמונה חודשים שסקאי ומשפחתה מתגוררים במלון שרתון בתל אביב לאחר שפונו מביתן. איך חיים עם שתי תינוקות בחדר במלון? שאלה טובה. סקאי מתעדת את שגרת היומיום של המשפחה הקטנה בסרטוני טיקטוק שהפכו לוויראליים. אתמול (שני) היא התארחה באולפן ynet וסיפרה על המציאות המורכבת.
לגדל תאומות בבית מלון: ריאיון עם סקאי בוסקילה
( צילום: ירון ברנר)
"הבנות שלי נולדו ב-30 לאוגוסט והן היו בפגייה. הוצאתי אותן בערך חמישה ימים לפני הפינוי. הן בכלל לא מכירות את קריית שמונה. הן הגיעו מבית חולים לבית מלון. זה כל מה שהן מכירות וזה לא קל. בכל זאת, מדובר בחדר במלון. צריך להכניס שתי עריסות, שתי עגלות, הכול כפול. זה קטן וזה צפוף אבל האמת היא שאני לא מכירה משהו אחר".
אפשר להגיד שהילדות שלך לגמרי תל אביביות.
"לגמרי. מטיפת חלב ועד לבדיקות - הכול בתל אביב".
אנחנו מחייכים אבל אין ספק שמדובר בסיטואציה לא פשוטה. אתם זוג צעיר, בעלך עובד רוב הזמן ולגדל שתי תינוקות בבית מלון זה לא פשוט.
"לא, לא פשוט בכלל. בעיקר עם התנאים שהבית מלון נותן או בעצם לא נותן. היו לי בהתחלה הרבה קשיים בדברים שאמורים להיות כל כך טבעיים כמו להקפיא חלב אם. אפילו לא נתנו לי את האופציה הזו. נאלצתי להפסיק להניק הרבה יותר מוקדם ממה שציפיתי ורציתי. יש כל מיני דברים טריוויאליים שלא יכולים להתממש פה, לדוגמה מסגרות. אני מאוד מאוד רוצה לשלוח אותן למסגרת, אבל מאוד יקר פה. ועם כל הקשיים, החלק הכי קשה הוא חוסר הוודאות. אם היו נותנים לי איזשהו תאריך חזרה הביתה היה קל יותר. בינתיים, כל יום הוא הישרדות".
אילו תגובות את מקבלת? בטח חלק מהאנשים תוהים על מה את מתלוננת, את גרה במלון שרתון בתל אביב, מול הים, חיה את החלום.
"וואי, זאת האמירה שהכי מרגיזה אותי. זה חלומי אולי ליומיים-שלושה אבל אנחנו סגורים פה אוטוטו תשעה חודשים. לחיות במלון אומר לחיות תחת המון איסורים, כל יום איסור אחר. בהתחלה היה אחלה, קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ואמרו כן כמעט להכול, אבל לאט לאט הסבלנות שלהם התקצרה. במלון כנראה לא ציפו כנראה שנהיה פה כל כך הרבה זמן".
תני דוגמה לדברים בסיסיים שאתם צריכים ובמלון לא מאפשרים.
"מקרר. הילדות מתחילות עכשיו את שלב הטעימות. אם אני רוצה לבשל להן ירקות - אין לי את האופציה לעשות את זה כי המטבח לא תמיד זמין. אני מרגישה שהמלון מנסה לעשות לנו מלחמת התשה כדי שנלך משם בעצמנו כי כנראה שהם לא יכולים לגרש אותנו. כל הבקשות שלנו נענות בשלילה".
הסיטואציה המורכבת הזאת הפכה אותך, איכשהו, לכוכבת טיקטוק.
"כן, נכון. לא התכוונתי, פשוט יום אחד אמרתי 'יאללה, גם ככה אני איתן, למה לא לצלם? אז פתחתי מצלמה וזה תפס. לפני זה לא הייתי משהו בטיקטוק ופתאום כל סרטון שאני מעלה תופס תאוצה, אומרים שילדים מביאים ברכה".
כשכל זה ייגמר - את מתכננת לחזור לקריית שמונה?
"חד משמעית כן".
למה?
"יש יתרונות באזור המרכז אבל אין כמו בבית. קריית שמונה היא הבית שלי. הכול שם אחר, הקצב, הריחות, האנשים... אני מתגעגעת לבית בכל אזור בגוף. אני מתכוונת לחזור אבל כמובן, לא בכל מחיר. אם אראה שיש איזושהי סכנה לי או לבנות, אז זה לא יקרה, אבל אם הבית יחזור להיות בטוח - אני הראשונה לחזור".
ממלון "שרתון" לא נמסרה תגובה
