התפרצות הקורונה הביאה איתה שלל גורמי לחץ ואי-ודאות שמשפיעים על המצב הרגשי וההתנהגותי של הילדים שלנו. לא מעט יועצים ומומחים מדברים על הנזק שנגרם לנפש הילדים בשל הסגרים, הבידודים ושאר מטעמי הקורונה - ולצד הקשיים האמיתיים, אולי יש גם טוב?
לפי ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, כ-20% מהאוכלוסייה חווים מצוקה נפשית, ויש עוד ועוד אנשים שמתמודדים עם תופעות של חרדה ודיכאון, ירידה במצב הרוח, פגיעה ביכולת ההנאה, הפרעה בשינה ובאכילה, מחשבות אובדניות ומעשים אובדניים.
אכן, יש ילדים וגם מבוגרים רבים שנפגעו עמוקות. אבל אני רוצה, רק לרגע, להדליק נקודה של אור על המצב - כי יש גם כזו: כל כך הרבה זמן משפחתי! ללא ספק משהו טוב יכול לצאת מזה. אני רוצה להאמין שכך קרה בחלק מהמשפחות, ואולי בכולן, אם לרגע נניח בצד את הרע ונאיר בזרקור את קורטוב הטוב.
קראו עוד:
בחודש האחרון היינו בבית לסירוגין: שבוע בידוד, שבוע במסגרות, עוד חמישה ימי בידוד ואז כבר סוף שבוע, אז השארנו אותן בבית, ועם המתווה החדש החלטנו להישאר בבית עוד שבוע, עד שצונאמי התחלואה יתאזן במעט.
פשוט זה לא היה, אבל אני מעיזה לומר שהיה גם כיף. מצאנו את עצמנו בשגרה חדשה של המצאת יצירות יש-מאין בעזרת יוטיוב, דרך תרגול חשבון בשלל אביזרים שונים (גם חלוקת מגש פיצה לחמש נפשות נחשבת?) וכלה במשחקי כיסאות מוזיקליים ומחבואים של פעם, מעט גלגולים וניסיונות לגלגלונים, והרבה צחוק מתגלגל וחיבוקים דביקים.
לפתע נזכרתי בתקופת חיים שבה לא גדלתי בכלל, שעליה שמעתי מאימא שלי, שבתור ילדה זכתה לאכול ארוחות צהריים משותפות עם כל המשפחה. סבי היה יוצא להפסקה מהעבודה וכל המשפחה ישבה לאכול יחד סביב השולחן. אז גם אנחנו זכינו בתקופה כזאת "לעבוד" מהבית - להתאסף כולנו באמצע היום ולו לחצי שעה לזמן של יחד, איפה שאפשר בשגרה הלחוצה של היום.
מתוך שפע זמן המשפחתי הזה ומתוך הקשר, הביטחון והרגיעה הרגעית, קרו כמה תהליכים מופלאים בו-זמנית. והנה רק כמה מהם: אליה למדה לעשות עמידת ידיים ולשרוך שרוכים, אחרי תרגול יומיומי וחיזוקים שוטפים מאיתנו, יעל למדה לבשל קציצות, ונכון שנשפך רוטב עגבניות מכל עבר וגם הגיע לתקרה, אבל יחד איתה הגיעה לתקרה גם הגאווה שלה ותחושת ההצלחה. תמר למדה ללכת וכולנו היינו יחד איתה בצעדים הראשונים שלה, נרגשים מההתרגשות שלה, עוזרים לה לקום ומעודדים אותה לנסות שוב, מצלמים ומנציחים את הרגע החד-פעמי הזה עמוק בלב.
אני למדתי שאני יכולה להאכיל חמש נפשות 555 ארוחות ביום, ובמקביל להכיל את הקריזות והשיגעונות שלהן, להיות עבורן רוב הזמן, ובו-בזמן לא לשכוח גם את הזמן הזוגי והאישי, ולא להעלים אותו כי הוא הנעלם הסודי במשוואה הבלתי-ניתנת לפיצוח הזו. התוצאה שלה הייתה יותר מכל - גיבוש המשפחה והעמקת הקשר. כן, הקורונה עשתה גם טוב.
מומחים אומרים שיש סיכוי לא רע שאחרי האומיקרון הנגיף ייעלם מחיינו ונוכל לחזור לשגרה. בעוד כמה שנים בוודאי מושגים כמו בידוד, סגר ואנטיגן - ייכחדו מהלקסיקון, המונח "חיובי" יחזור למשמעותו האמיתית, ונראה שבקרוב נחזור לשגרת היום העמוסה הטרודה שלנו.
אז אני מזמינה גם אתכם לעצור רגע את מרוץ החיים המטורף הזה, ולחשוב - איזה דבר טוב בכל זאת הביאה הקורונה לחיים שלכם? האם משהו השתנה במחשבה שלכם? האם חישבתם את המסלול שלכם מחדש? מה תרצו לאמץ מאילוצי התקופה הזאת ולקחת אתכם הלאה?
הכותבת היא אימא לשלוש בנות, מנתחת התנהגות ומנחת הורים
פורסם לראשונה: 09:54, 31.01.22
