רשימות של הורים. מוצאי שבת. כולנו יושבים בסלון, כל אחד עסוק בענייניו. הבן הגדול מדווח ביובש על מבחן ענק בהיסטוריה שיש מחרתיים, על המון חומר, והוא עדיין לא התחיל ללמוד. הוא חזר לפנות בוקר ממסיבה, קם לא מזמן אחרי שינה טרופה, ומהצד הוא לא נראה כמו מישהו שעומד לפתוח ספרים ומחברות בהתלהבות, ולהיכנס לעובי הקורה של עליית הנאציזם. "לא נורא", הוא אומר לי, "אני טוב בהיסטוריה. אני יודע מה ישאלו, אלמד ממוקד. זה תמיד עובד לי". וואו.
בינתיים, הבן האמצעי מראה לי את המילים להכתבה באנגלית. הוא תוהה בקול רם איך המורה מצפה ממנו ללמוד עד מחר 25 מילים קשות באנגלית, כולל כתיב ופירושים, ואולי עדיף לוותר מראש ופשוט להגיע "נטורל", עם הידע שיש לו בראש. "אני מעדיף לקבל 70 בלי להשקיע, מאשר לקבל 88 או 90 אחרי שוויתרתי על בילויים חשובים עם חברים כדי ללמוד", הוא שוטח בפני את משנתו.
קראו עוד:
הילד הקטן מעדכן בנחת, רק כי הנושא כבר עלה, שהוא לא מבין את החומר בחשבון, בעיקר בגיאומטריה, ושיש לו עבודה להגיש השבוע, או מבדק. הוא לא בדיוק זוכר, אבל מציין שהוא עסוק כרגע באימונים לפתרון קובייה הונגרית, וזה לדעתו חשבון ברמה ממש גבוהה, והרבה יותר חשוב מללמוד על זוויות המקבילית.
בא לי להגיד לגדול שאם הוא לא היה הולך אתמול למסיבה ורוקד שם עד הבוקר, אולי הוא לא היה קם כל כך עייף, וכן מצליח ללמוד קצת על עליית הנאציזם. אבל אחרי מחשבה קצרה ביני לבין עצמי - אני שואלת איך היה במסיבה ושומעת קצת חוויות.
בדיעבד היית הולך למסיבה או נשאר ללמוד? אני בודקת; והוא עונה שלא נראה לו הגיוני להישאר ללמוד כשיש מסיבה, אפילו שהוא לא תמיד מתחבר ב-100% למסיבות האלה. אני אומרת לו שאני יכולה למצוא את ההיגיון בדבריו, וחושבת לעצמי שאני דווקא שמחה שהוא לא נלחץ מהמתכונות ומהבגרויות כמו שאני הייתי נלחצת בגילו, ושאם היה אפשר לעשות ממוצע בין הלחץ שאפיין אותי בקשר ללימודים בנעוריי, לבין האדישות שלו, זה היה יוצא מושלם.
"הילד הקטן מעדכן בנחת, רק כי הנושא כבר עלה, שהוא לא מבין את החומר בחשבון, בעיקר בגיאומטריה, ויש לו עבודה להגיש השבוע. או מבדק. הוא לא בדיוק זוכר, אבל מציין שהוא עסוק כרגע באימונים על פתרון קובייה הונגרית, וזה לדעתו חשבון ברמה ממש גבוהה, והרבה יותר חשוב מללמוד על זוויות המקבילית"
אני מציעה לו בעדינות להתחיל ללמוד, ורואה אותו צועד בנחת לחדרו, אבל לא בטוחה אם הכיוון הוא נטפליקס או הנאציזם; אחרי הכול, לא צריך ללכת לקצוות ואפשר גם לשלב - סרט בנטפליקס על הנאציזם. לאמצעי אני מציעה שנלמד יחד להכתבה, אבל הוא מבהיר שכשאני לומדת איתו זה רק מלחיץ אותו יותר, ושאני לא אדאג. הוא "על זה".
עם הקטן אני לא מתקשרת בנושא של זוויות המקבילית, כי הוא בדיוק מפעיל את הסטופר למדוד את ביצועיו בפתרון הקובייה ההונגרית, ומכריז על שיא חדש. זה מרגש להיות אימא של אלוף קובייה הונגרית בהתהוות.
מחשבות על מוטיבציה של ילדים ללמידה
אני הייתי תלמידה מאוד טובה ושקדנית בבית הספר, והלימודים היו חשובים לי, אבל אחרי שעשיתי מבחנים שכחתי מיד את החומר. רוב מה שלמדתי לא נשמר בזיכרון, וכמעט לא משמש אותי.
הלמידה במערכת החינוך הקונבנציונלית מבוססת ברובה על הקנייה דידקטית ושינון של חומר, ולא על למידה חווייתית. לחלק גדול מהילדים השיטה הזאת לא מתאימה ליצירת למידה משמעותית אצלם, שתופנם באמת ותישאר איתם לחיים.
למידה חווייתית לעומת זאת, שמתבססת על הפעלת החושים, הימצאות בטבע, התנסויות פעילות, בחירה בנושאי הלמידה ופיתוח חשיבה יצירתית - היא מסקרנת, מפעילה ויוצרת מעורבות רגשית חזקה יותר אצל הילדים. דברים שנלמדים באופן כזה, נשמרים בזיכרון ויכולים להישלף בקלות רבה יותר בהמשך החיים, כשהמציאות תדרוש זאת.
כלומר, אם ילמדו את ילדינו היסטוריה דרך משחקי תפקידים, סרטים מרתקים, דיונים סוערים בכיתה ותרגילים של אימפרוביזציה והפעלת הדמיון - יש להניח שזה יעורר בהם מוטיבציה לחשוב ולהעמיק בנושא, לחקור אותו, להבין תהליכים מורכבים ולזכור את כל הפרטים החשובים. במערכת החינוך הקונבנציונלית יש תכתיבים של הספק והיקף חומר, ורוב המורים, בצדק רב, לא יכולים למצוא את המרחב והחופש להקניית למידה חווייתית ומעשירה בתוך מערכת שמלחיצה אותם. מערכת שבודקת הספק וכמות, ולא מעודדת העמקה באיכות הלמידה.
מוטיבציה ללמידה היא עניין רגשי עמוק שמאפיין כל ילד וילדה, וקשור למודל שהם מקבלים מהסביבה, לפניות הרגשית שלהם ללמוד, למאפייני התפיסה והלמידה שלהם, למדדים של עומס ועוד. לחץ של ההורים או המערכת על ילדים ללמוד, או יצירת קונפליקט בין ההורה או המערכת לבין הילדים, לא יעוררו בהם מוטיבציה, ואף יכולים לייצר התנגדות והימנעות גדולה יותר.
"מוטיבציה ללמידה היא עניין רגשי עמוק שמאפיין כל ילד וילדה, וקשור למודל שהם מקבלים מהסביבה, לפניות הרגשית, למאפייני התפיסה והלמידה, עומס ועוד. לחץ של ההורים או המערכת על ילדים ובני נוער ללמוד, או קונפליקט בין ההורה או המערכת לבין הילדים, לא יעוררו אותה"
מוטיבציה ללמידה לא חייבת להתבטא ברצון ללמוד חומר עיוני, ואפשר להסתכל עליה באופן מעט שונה - כסקרנות והתלהבות של הילדים לחקור ולהכיר תחומים שונים, גם אם אינם לימודיים. יש ילדים שלא אוהבים ללמוד, אבל מתעניינים בניסויים מדעיים, בניהול עסקים, מוסיקה, הכנת טיסנים, אומנות, קולנוע, שפות, או בעיסוק או חקר בענפי ספורט מגוונים.
אם הילד שלנו סקרן ונכון לעשות דברים, לחקור את סביבתו, להיות פעיל, ולהתרגש מעולמות תוכן שונים - זה לרוב מדד לכך שנפשו בריאה והוא פנוי ללמידה; וזה אולי חשוב לא פחות מיכולתו ללמידה פורמלית. בסופו של דבר, הצלחה בחיים מושפעת מגורמים רבים שאינם קשורים ללמידה פורמלית ולציונים, כמו חוסן רגשי, יחסי אנוש טובים עם הסביבה, ביטחון עצמי, תקשורתיות, יכולת להתמודד עם משברים, יציבות רגשית ועוד.
כהורים, אם נצליח ליצור לילדים תשתית טובה לפיתוח של היכולות האלה, לצד הלמידה הבית-ספרית, נשפר את סיכוייהם ליצור לעצמם חיים מלאים ומאושרים.
