בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
אם יצא לכם לנסוע באחד מסופי השבוע האחרונים בסמוך ליער משמר העמק, יער חורשן או יער משגב, ודאי תהיתם מהיכן מגיעים ענני האבק המיתמרים מעל אילנות היער. ובכן, מקורם של אותם ענני אבק מסתוריים לכאורה היא ברוכבי אופני הרים שבשלושת היערות האלו נמצאים מסלולי הרכיבה העיקריים שלהם.
על המסלולים ניתן למצוא קבוצות של רוכבים חובבים הנהנים מהמסלולים המאתגרים והיפים, אך גם רוכבים מקצועיים המתאמנים לתחרויות בארץ ובחו"ל. אחד הבולטים ביניהם הוא רואי אוסטפלד בן ה-16 מקריית-טבעון, אותו פגשנו במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר", שיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות", ynet וחברת תלמה, שבעונה הנוכחית שלו ביקשנו מבני נוער להציג בפנינו ענפי ספורט קצת פחות מוכרים – אשר יכולים להפוך לפופולריים ביותר בשנים הבאות.
אוסטפלד מתמחה בשני סוגי רכיבה – רכיבת אנדורו ורכיבת דאון היל. הוא אף זכה בשנה החולפת במקום הראשון בתחרות אנדורו ארצית, שהתקיימה במסלול של משמר־העמק. ההישג שלו היה כפול מאחר שלא ניצח בקטגוריית הנוער, אלא בקטגוריית הבוגרים. והוא, כזכור, רק בן 16.
אז מה בעצם ההבדל בין שני סוגי הרכיבה? "אנדורו הוא ענף של רכיבת שטח עם עליות וירידות", הוא מסביר, "התחרויות שלו כוללות מספר שלבים. מחברים את הזמנים שכל רוכב השדיג, ומי שמשיג את הזמן הכולל הנמוך ביותר – הוא המנצח. בדאון היל, לעומת זאת, מדובר על רכיבה אגרסיבית יותר, במורדות תלולים של הרים וגבעות. ברכיבה הזאת יש הרבה קפיצות וצריך להיזהר מסלעים ושורשים. שם יש מסלול אחד, ומי שמסיים אותו הכי מהר הוא המנצח. בענף האנדורו אני מתחרה בעיקר בארץ ובדאון היל בחו"ל, כי אין מסלולי דאון היל מקצועיים בישראל". טוב, כאן זה לא אירופה ואין הרים כמו האלפים.
אתה רק בן 16, הגעת להישגים מרשימים, אבל איך הכל התחיל?
"בתור ילד מאוד אהבתי לרכב על אופניים. אמנם שחיתי וגם למדתי קרב מגע, אבל תמיד הייתה לי תשוקה לרכיבת אופניים. כשהייתי בן תשע בערך יצא לי לראות ביישוב שלנו קבוצת רכיבה, וביקשתי מההורים שלי רשות להצטרף אליה. כך גיליתי את עולם רכיבת אופני ההרים, והתאהבתי בו. די מהר התגלה שאני לא רע בזה וכבר התחלתי להשתתף בתחרויות. לאחר שנתיים באותה קבוצה עברתי לקבוצה שבה אני רוכב עד היום, קבוצת SOPOTEAM".
למה בחרת דווקא בספורט הזה? זו לא בחירה שגרתית. מה מיוחד בו?
"קודם כל כי זה פשוט כיף עבורי. זה גם ספורט שאפשר להכיר בו הרבה חברים חדשים. מעבר לכך, יש כאן הרבה יותר מסתם לרכב על אופניים על הכביש או כתחביב. אנחנו יוצרים מסלולים חדשים ואני מאוד נהנה מהקפיצות ומהמהירויות על האופניים. האדרנלין גבוה מאוד בענף הזה".
אתה מתחרה לא רק באנדורו, אלא גם בענף הדאון היל שנשמע די מסוכן. איך ההורים שלך שורדים את זה?
"ההורים שלי סומכים עליי. הם קיבלו את הבחירה שלי להתחרות בדאון היל בשמחה, עוזרים ותומכים. ככל שעוברות השנים והם רואים שאני יותר ויותר מתמקצע בזה, הם עוזרים לי יותר. בינתיים ההורים מממנים לי את הכל. הייתי רוצה לנסות להשיג ספונסר שיוכל לעזור, כי זה סיפור יקר".
עד כמה הספורט הזה יכול להיות מסוכן? כתוצאה מנפילות קשות, רואי הספיק לשבור עד היום מספר שיניים, אגודל וכתף, וזאת מבלי להתייחס לאין ספור מכות יבשות ושפשופים כואבים. "הפציעה עם האגודל הייתה הפציעה שלקח לי הכי הרבה זמן לחזור ממנה לרכיבה, אבל לא היה רגע שבו חשבתי לוותר על הספורט הזה", הוא אומר בנחישות, "בכלל, אני עוד נחשב לבר-מזל כי הרבה רוכבים אחרים נפצעים בצורות יותר קשות ממני. מה שכן, צריך להיות קשוח בספורט הזה. וצריך גם ממש לאהוב אותו כדי לא להישבר ולפרוש".
איזה סגנון רכיבה אתה אוהב יותר, אינדורו או דאון היל?
"ללא ספק את הדאון היל. מסלול הרכיבה שלו יותר אגרסיבי, עם אבנים ושורשים, ואפשר להגיע למהירויות של 70 קמ"ש. למען האמת – זה די מפחיד, אבל אני מכור לתחושת האקסטרים הזו".
בספורט, כמו בחיים, יש ימים יותר טובים וימים פחות טובים, וספורטאי מקצוען צריך לדעת להתגבר גם על נפילות ואכזבות. זה בדיוק מה שקרה לרואי בתחרות האחרונה שבה השתתף. "רכבתי לפני חודש וחצי באליפות אירופה וסיימתי במקום התשיעי בלבד. זאת הייתה אכזבה גדולה בשבילי", הוא מודה, "התחרות לא הלכה לי טוב מהתחלה. הסיבה העיקרית לכך היא שהגעתי אליה די לחוץ נפשית. היו לי ציפיות גדולות מעצמי כי זה היה מסלול שרכבתי עליו שנה קודם והרגשתי עליו ממש טוב. חשבתי שיילך לי הרבה יותר בקלות, אבל בפועל הרכיבה לא זרמה לי בתחרות. הרגשתי שאני לא מחובר לאופניים".
מה האתגר הגדול בספורט הזה?
"הקושי הכי גדול בענף הוא לא האימונים הפיזיים והפציעות, אלא החוסר במסלולים ייעודיים ובהרים שעליהם אפשר להתאמן. בחו"ל, ובעיקר באירופה, הענף הזה הרבה יותר מצליח ומוכר ויש להם גם מספיק מסלולים בהרים להתאמן עליהם. לכן, מרוכבים ישראלים נדרשת הרבה יותר הקרבה והשקעה, גם בפן הכלכלי וגם בפן האימוני. חייבים להיות יצירתיים עם מסלולי רכיבה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד מספר שנים?
"השאיפה שלי היא להגיע למקומות ראשונים בתחרויות World Cup (גביע העולם) בדאון היל, שמתקיימות בחו"ל. בגלל שאני עדיין צעיר יחסית אני שואף בשלב זה להצליח לסיים עונה אחת מלאה של ג'וניור, ואז להתקדם לליגת הבוגרים בענף".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
