בשיתוף תלמה
שם: יעל רז
גיל: "17, בעצם עוד שבועיים 18".
מאיפה: "אני מקיבוץ אילון בצפון. שם נולדתי, שם אמא שלי נולדה וגם הסבים שלי וההורים שלהם – שהקימו את הקיבוץ. עכשיו אני מפונה לשדה בוקר".
המלחמה שלי: "יש לי אחות שצעירה ממני. ב־8 באוקטובר היא, אני וההורים שלנו התפננו מהבית והגענו לכאן, למלון. בעוד כמה שבועות נעבור לנחשולים. יש פה, בשדה בוקר, מפונים מכל מיני מקומות בארץ. סיימתי לאחרונה את כיתה י"ב ואני עובדת כרגע בחינוך הבלתי פורמלי עם ילדים בכיתות א' עד ג'".
כך נראה הבוקר של יעל רז:
תלמה בוקר טוב- יעל רז
(צילום: יעל רז)
איך נראה הבוקר שלי?
7:00
"אני מתעוררת במלון שנמצא למעשה בצד השני של הארץ לעומת הבית שלי, רחוקה מהחברות שלי ורחוקה מהשגרה שלי. אחד הדברים שהיו הכי חשובים לי ברגע שהגענו לכאן זה לייצר לעצמי שגרה חדשה. אני חושבת שרק ככה אפשר להעביר את התקופה הזאת, למצוא את הסיבה הקטנה לקום בבוקר. אני מצחצחת שיניים, מתלבשת, מתכוננת ליום שיגיע".
7:30
"אני עושה התעמלות בוקר שסבא שלי עושה מאז שהוא בן 20, שכוללת כמה תרגילים פשוטים. סבא אומר שזה משאיר אותך בריא. הוא כבר בן 82 והכי בריא בעולם – אז אני מאמצת. אחר כך אני עושה הליכה קצרה בהליכון כדי להתעורר".
8:00
"ארוחת בוקר בריאה במלון יחד עם האנשים שאני אוהבת. בשדה בוקר יש כמעט 100 חברים מקיבוץ אילון שפונו ביחד, והפכנו למשפחה אחת. למרות שיש הרבה שמחה וצחוק, יש כאן גם הרבה חוסר ודאות, חרדות, שאלות על העתיד ופחד מההווה והעתיד. אלו המון רגשות שאני לפעמים לא יודעת לתת להם שם".
8:30
"אחרי המקלחת אני מתחילה בשגרת הטיפוח וההתארגנות ליום הלא שגרתי שמתחיל. בדיוק סיימתי בית ספר ככה שאני לא לומדת יותר, אז עכשיו אני מתארגנת לעבודה. אני חושבת שהשגרה זה הדבר הכי חשוב שיש לנו, בלי שגרה הולכים לאיבוד, בטח בתקופה קשה ומבלבלת כמו שאנחנו עוברים. הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לשדה בוקר והבנתי שאני פה לתקופה זה לנסות לבנות לעצמי איזושהי שגרה. חיפשתי עבודות, למדתי, התנדבתי – כל דבר שייתן לי איזשהו סדר יום. העיקר שאצטרך להזיז את עצמי".
8:50
"ארזתי בתיק כמה נשנושים קטנים ובקבוק מים שיעזרו לי לעבור את היום - ואני מוכנה ליציאה".
9:00
"מגיעה למרכזון, שבו אני עובדת עם הילדים".
10:00
"מעלה סרטון לאינסטגרם. החלום שלי, חוץ מכמובן לחזור לבית שלי בצפון ושיהיה שם בטוח, הוא יום אחד להשפיע, להתעסק בתוכן ואולי להיות פסיכולוגית – או משהו משניהם. אני מרגישה שמה שעוזר לי לעבור את התקופה הקשה הזו זה לשתף. גם האנשים שאיתי עוזרים לי להתמודד. שכונת החדרים שלנו במלון היא כמעט אחד לאחד השכונה שלנו בקיבוץ. זה מרים אותי. איתם אני צוחקת ואיתם אני בוכה".
10:30
"אחת העוקבות מגיבה לי ומשתפת שגם היא מפונה וקשה לה. אנחנו קובעות לדבר בטלפון. היא מספרת שהיא חזרה עכשיו לבית שלה. במהלך השיחה איתה הרגשתי שאני מדברת עם מישהי שמבינה אותי. זה לא מובן מאליו, כי קשה להסביר לחברות שלא מפונות את ההרגשה. אני אמנם לא מכירה אותה, אבל נפתחנו ובכינו אחת לשנייה בטלפון. התגובות של העוקבים שלי מחזקות אותי מאוד. אנשים מודים לי שאני מדברת על הדברים המורכבים".
11:00
"קבעתי ראיון לעבודה חדשה במקום שאליו אנחנו עוברים בקרוב, נחשולים. אם לא אתקבל לעבודה הזאת, אני מתכננת להגיע לשם ולחפש משהו אחר. יש לי כמה הצעות, ואני מקווה שמשהו יתממש. במקביל אני חושבת לעשות פסיכומטרי. מקווה שאצליח להתאקלם שם. בכל מקרה, בדצמבר אני מתגייסת לצבא".
12:00
"החלטתי לשתף גם משהו בטיקטוק. תמיד הייתי מעלה שטויות ל"קלוז פרינדז" ואנשים שאלו למה אני לא מפרסמת לכולם. אני בן אדם פתוח ומדברת שם גם על הדברים הכי אישיים שלי, אז התלבטתי. דווקא בפינוי, כשהתרחקתי מהסביבה המוכרת ואני לא רואה את הפרצופים שלהם כל יום, אמרתי לעצמי 'מה אכפת לי'. אני מודה שלא חשבתי שזה יגיע לממדים שזה הגיע – היום יש לי קצת יותר מ־10,000 עוקבים".
12:30
"אני מתרגשת מהתגובות המחזקות. אני מנסה לחזק את העוקבים, אבל בעצם הם אלה שמחזקים אותי. כדי להתמודד עם המצב החדש והלא ברור הזה, עוזר לי מאוד לשתף. כשקשה לי אני פורקת – או לאנשים שאני אוהבת, או לטיקטוק – וזה מאוד עוזר. חשוב לא לשמור דברים בבטן".
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 04:00, 04.07.24
