בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
איינגר, ביקראם, האטה, ויני, אשטנגה, פאוור שיבננדה – אלו הם רק חלק מסוגי היוגה המוכרים כיום, כשכול אחד ואחת מתאימים לעצמם את הקצב ההולם את סגנון חייהם ואת הצורך בכמה רגעים של שקט ומודעות.
אבל יש מי שלוקחים את היוגה צעד אחד קדימה בתקווה להגיע לאולימפיאדה – אם טרם שמעתם, הכירו את היוגה האווירית ואת נבחרת הפיות הפועלת בהוד השרון, אותה מובילה דליה דינאי, מורה ליוגה.
"תרגול היוגה כולל, בין היתר, תנוחות הפוכות כמו עמידת ראש, עמידת נר ועמידת ידיים. התנוחות האלו הפעילו לי לחץ על הגוף ומאוד כאבו לי עד שיום אחד גיליתי את הערסל, בו עושים את כול התנוחות ההפוכות בלי ששום דבר כואב, ומשם זה התחיל בשבילי", היא מספרת.
היוגה האווירית נעשה בעזרת ערסל מיוחד, המהווה מנוף לעבודה חופשית כנגד משקל הגוף ובכך נוצר אימון מאתגר ומגוון. בזמן שהגוף מנותק מהקרקע הוא חייב לשמור על שיווי המשקל על ידי הפעלת כול שריר בגוף, וכך כמעט כול תרגיל הוא אימון גוף מלא. בנוסף, הערסל מהווה כרית תומכת בעת ביצוע תנועות מאתגרות.
השימוש בערסל מפחית עומסים על המפרקים והרקמות הרכות, ובמקביל מפתח גמישות וכוח שרירים שטחיים באופן מהיר יותר בהשוואה לעבודת קרקע. חוץ מפעילות פיזית, מעידות המתאמנות, התרגול על הערסל במנותק מהקרקע מאפשר שחרור לא רק למפרקים ולשרירים, אלא גם לנפש ולמחשבות.
דליה מספרת כי נבחרת הפיות מונה כיום שמונה בנות, שמחולקות לשתי קבוצות. "מרבית המתאמנות הן בנות 12-13 והן הגיעו כולן ביחד, הן חברות וגרות כאן באזור הוד השרון. אלו בנות מאוד חזקות, מאוד גמישות, עם יכולות על, אומץ מטורף, וכול מה שצריך בשביל לטפס על הבד ולעוף למטה."
ומה אומרות על כך הפיות עצמן?
"אני מתאמנת ביוגה אווירית מזה חמש שנים, פעמיים בשבוע", מספרת ליאור גושן, "וכשיש לי זמן אני באה ועוזרת לדליה בשיעורים אחרים של ילדים יותר קטנים. אני אוהבת לעשות X בגב, זיגזג, סלטות והרבה תרגילים שכוללים בעיקר כוח ידיים".
שירי אלבוים מספרת כי "היוגה האווירית די דומה לאקרובטיקה רגילה, אבל עושים אותה על בדים. מלפפים את הרגליים על הבדים, עושים דרופים, דברים כאלה".
ליה נטע גל: "בהתחלה לא חשבתי שאכנס לזה כל כך, אבל הנה, אני מתאמנת כאן שנתיים שלמות. הייתי רוצה שידעו שזה מצד אחד ספורט לכל דבר, שמפתח שרירים וגמישות, אבל מצד שני זה זמן שבו אני יכולה להיות עם חברות וליהנות איתן".
אנאבל לנדסמן מודה ש"בהתחלה ממש חשבתי שזה סוג של משחק עם הבדים, ואז חברה שלי הראתה לי כמה תרגילים וזה ממש משך אותי. הצטרפתי בתקופת הקורונה ולא הייתי ממש בכושר, אבל עכשיו אני ממש מרגישה בריאה יותר. עד היום יש תרגילים שאני עדיין לא מצליחה לבצע, וזה מבאס אותי, אבל אחרי שנופלים - קמים ומנסים שוב. לקח לי המון זמן למצוא ספורט שגם אוכל ליהנות ממנו וגם להרגיש בריאה יותר, והנה מצאתי".
יסמין שרון מציינת ש"דליה אמנם מלמדת אותנו, אבל אנחנו גם מראות אחת לשנייה תרגילים שלמדנו ברשת ועוזרות זו לזו. קרה לי הרבה שלא הצלחתי תרגיל, התבאסתי על זה מאוד, אבל אחר כך ניסיתי אותו מחדש וכן הצלחתי".
אגם ברדה מוסיפה ש"זה מאוד כיף להתאמן על הערסל וזה גם מאוד מרגיע. אנחנו יכולות לרוקן את המחשבות שלנו תוך כדי. בזכות האימונים אני יותר בכושר ויותר חזקה. הייתי רוצה שאנשים ידעו שיוגה אווירית זה לא רק יוגה ולא סתם לעלות על ערסל, אלא ממש לעשות תרגילים אקרובטיים שקשה לבצע אותם, ואפילו לזכור אותם".
"לא הכרתי את הענף הזה לפני שהצטרפתי לנבחרת", מודה ליאל ריבס, "ואפשר לומר שנפתח בפניי עולם של אתלטיקה. אני אוהבת את כל התרגילים של הדרופים, שזה מין נפילה מהבד. פשוט משחררים את הידיים וכאילו נופלים. זה ממש כיף".
נגה דרדיקמן דווקא כן נחשפה לספורט הזה לפני כן. "ראיתי סרטונים שבהם אנשים תרגלו יוגה אווירית", היא מספרת, "זה נראה לי ממש מגניב ורציתי גם. רק דבר אחד מפריע לי: הייתי רוצה שיהיו תחרויות בתחום ונשתתף בהן כי לדעתי אנחנו ממש טובות".
יש לכן טיפים לילדים שהיו רוצים גם הם להתנסות ביוגה אווירית?
אנאבל: "הטיפ שלי הוא לנסות להיפתח לדברים חדשים, כי אני לא חושבת שהספורט הזה הוא רגיל. הוא די מיוחד".
שירי: "אם זה באמת כיף לך ואת אוהבת לעשות את זה, כדאי לך טיפה להתאמץ בשביל להמשיך".
נגה: "תמיד לנסות ולא להתייאש".
דליה המאמנת מסכמת בגאווה: "אני לא מכירה אף ילד או אף מבוגר שמסוגל לבצע את התרגילים שהן עושות. קודם כל, הבסיס שלהן זה הכוח שיש לכולן. כרגע כל העולם של האקרובטיקה האווירית פחות מפותח כספורט תחרותי, ומתקיים יותר ממקום של כיף והנאה, אבל אני מקווה שעם הזמן הענף הזה יהפוך להיות אולימפי כי הכישורים שיש לבנות כאן הם כישורים של מתעמלות ברמה הגבוהה ביותר. נבחרת הפיות היא לדעתי הכי טובה שיש בארץ, ואני חושבת שמגיעה להן ההכרה".
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 08:00, 11.08.22
