מותה המטלטל של קארין באומן הפגיש את כולנו עם הסכנה והכאב של המתמודדות והמתמודדים עם אנורקסיה בפרט, ועם הפרעות אכילה בכלל. לעיתים קרובות, למתבונן מהצד קשה מאוד להבין מה מתחולל בנפשם של מי שמתמודדים עם הפרעת אכילה, בעיקר משום שזו הפרעה שנוגדת במידה רבה את הדחף האבולוציוני הבסיסי ביותר שלנו - והוא לאכול.
"למה הם עושים את זה לעצמם?"
פעמים רבות לסביבה קשה לראות את הנער או הנערה האהובים פוגעים בעצמם, וקשה מאוד להבין למה הם עושים זאת לעצמם - "שפשוט יפסיקו". אבל בעוד שהסביבה רואה את הבעייתיות המוצדקת של הפרעת האכילה, עבור הלוקים בה היא לרוב הפתרון ולא גורם המצוקה. עבור החולה, ההתמודדות והעיסוק באכילה, במשקל ובגוף עדיפים על מגע עם מקומות כואבים בנפש. למעשה, זה פתרון שקשה מאוד לוותר עליו או להחליף אותו, גם כשמבינים שהוא לא מיטיב לטווח הארוך.
האם לא מדובר בסך הכול ברצון להיות רזה? בדיאטה שהלכה רחוק מדי?
לא בהכרח. בדרך כלל הפרעת אכילה היא ביטוי או דרך להתמודד עם כאב נפשי עמוק יותר, או עם מצבי חיים לא פשוטים. הפרעת אכילה עשויה להיות קשורה לכאב הנובע ממצבים חברתיים מורכבים כמו בדידות, דחייה, ניכור חברתי, חוסר ביטחון, תחושה של חוסר שייכות, מורכבות ביחסים בינאישיים, מורכבות במשפחה ועוד.
"הפרעת אכילה לרוב היא ביטוי להתמודדות עם כאב נפשי עמוק יותר, או עם מצבי חיים לא פשוטים. הפרעת אכילה עשויה להיות קשורה לכאב שנובע ממצבים חברתיים מורכבים, בדידות ודחייה"
במקרים אחרים, היא עשויה להיות קשורה לכאב נפשי המגיע בעקבות פגיעה או טראומה. לפעמים זה כאב נפשי שנובע מקשיים בהתבגרות, בנפרדות, בגיבוש הזהות, קשיים במציאת מקום בעולם, קשיים הנוגעים להתפתחות המינית ומיניות בכלל, קשיים הנוגעים לדימוי העצמי או לדימוי הגוף. זה עשוי לעיתים להיות קשור לכאב הנובע מתחושות של חוסר אונים או חוסר שליטה בחיים, ולעיתים הכאב נובע מתחושות קשות ושליליות המופנות פנימה כמו תחושות פגימות, נחיתות, חוסר ערך, תחושות של דיכאון, אבל, אובדן ועוד.
לעיתים, החיבור בין האזורים הנפשיים הכואבים לביטוי של הכאב דרך הסימפטומים של הפרעת אכילה מאוד נגיש וברור, ולפעמים לא. אך בכל המקרים ניתן לומר שהפרעת האכילה לא הגיעה "סתם כך" - וזו לא רק "דיאטה שהלכה רחוק מדי".
ריאיון עם אלה בלוך, שמתמודדת עם הפרעות אכילה
(צילום: חגי דקל)
אם מדובר בכאב נפשי, אז למה דווקא הפרעת אכילה?
קשה לומר בוודאות למה אצל מישהי אחת כאב נפשי יתורגם להפרעת אכילה ואצל מישהי אחרת לא. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על גורמים גנטיים, נוירולוגיים, אישיותיים וסביבתיים שעשויים להיות קשורים להתפרצות של הפרעת אכילה, אך רב הנסתר על הגלוי בשלב הזה.
כמובן שאי-אפשר להתעלם מהעובדה שלצערנו התרבות שבה אנחנו חיים מקדשת רזון, ואנחנו מוקפים כל הזמן בנערות, נשים, וגם יותר ויותר נערים וגברים שעסוקים בדיאטות כאלו ואחרות ולא מרוצים מגופם. העיסוק הגובר בנראות של הגוף עלול להיות גורם סיכון להתפרצות סימפטומים של הפרעת אכילה.
כך למשל מחקר של ד"ר יוסי הראל באוניברסיטת בר אילן בשנת 2007 מצא שיותר מ60% מהנערות הישראליות עושות דיאטה ויותר מ30% מהנערים הישראלים. כאשר כמעט שליש מהם התחילו את הדיאטה במשקל תקין לחלוטין. למעשה הסכנה כאן כפולה - גם סכנה להתפתחות של הפרעת אכילה, וגם קושי להבחין מתי מדובר בסתם דיאטה ומתי זה חצה רף מסוכן. משום כך, על הסביבה מוטל התפקיד הכול כך חשוב של הזיהוי שמדובר בהפרעת אכילה.
"יותר מ60% מהנערות הישראליות עושות דיאטה ויותר מ30% מהנערים, כשכמעט שליש מהם התחילו את הדיאטה במשקל תקין. הסכנה כאן כפולה - גם סכנה להתפתחות של הפרעת אכילה, וגם קושי להבחין מתי מדובר בסתם דיאטה ומתי זה חצה רף מסוכן"
איך נראית הפרעת אכילה בילדים ובני נוער?
יש צורות רבות וגוונים רבים להפרעות אכילה: אנורקסיה, בולימיה, הפרעת אכילה בולמוסית ועוד. ניתן לומר שהמשותף להן הוא הפרעה בדפוסי האכילה, בהתנהגויות הקשורות לאכילה ולעיתים קרובות בדימוי העצמי והגופני. הנערות והנערים שסובלים מההפרעה עשויים להפגין גם פגיעה בתחומי חיים נוספים, בפרט בפן החברתי, כאשר לעיתים ההפרעה תופסת מקום כה משמעותי בחייהם עד כי הם מנתקים קשרים עם בני גילם וחווים בדידות.
לעיתים קיים מופע "מתעתע" שבו נערה מצטיינת בלימודים, ומאוד מוצלחת, ולכן הסביבה עשויה לפספס את המצוקה שלה. אך באופן טרגי, אותה "הצטיינות" היא זו המאפשרת לה להיות מאוד "טובה" גם בהפרעת האכילה, ולעיתים להידרדר מאוד מהר למחוזות מסוכנים.
קראו עוד:
האם גם ילדים עשויים לסבול מהפרעת אכילה?
ניתן לעשות הבחנה בין הפרעות אכילה שמערבות פגיעה בדימוי גוף וכאלו שלא. ההפרעות ה"קלאסיות" דוגמת אנורקסיה ובולמיה לרוב מתפרצות בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. נראה שהשינויים המתרחשים בגוף בגיל זה, המפגש הראשוני עם הנושא של התפתחות מינית, בד בבד עם אתגרים נוספים של גיל ההתבגרות, עשויים להפנות את הזרקור אל הגוף המשתנה, והוא הופך להיות הזירה המרכזית.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שלפיה גיל ההתפרצות הולך ויורד. אם בעבר הממוצע היה סביב גיל 15, הרי שהיום רואים לא מעט נערות צעירות מאוד, אפילו בגילי 10 ו-11 שמתמודדות עם הפרעות אכילה חמורות מאוד. כמו כן, יש הפרעות אכילה שלא בהכרח מערבות פגיעה בדימוי גוף, בהן ארפיד, הפרעה שכוללת הימנעות ממזונות או סוגי מזון מסוימים עקב בעיות תחושתיות, חרדה, חוסר עניין, או תיאבון מוגבל. גם זה עלול לגרום לירידה משמעותית במשקל, חוסרים תזונתיים ופגיעה בגדילה ובהתפתחות.
"השינויים המתרחשים בגוף, המפגש הראשוני עם התפתחות מינית לצד אתגרים נוספים של גיל ההתבגרות, עשויים להפנות את הזרקור אל הגוף המשתנה, והוא הופך להיות הזירה המרכזית"
מדוע חשוב לזהות מוקדם את הפרעת האכילה?
יש חשיבות מכרעת לזיהוי מוקדם ולטיפול מוקדם בהפרעת אכילה שכן אז הסבירות להחלמה גוברת. לעומת זאת, הפרעת אכילה שאינה מטופלת ונמשכת שנים רבות עשויה להיות קשה מאוד לטיפול, להפוך לכרונית, להוביל לפגיעה גופנית חמורה וארוכת טווח, לגרום לסבל רב וכאב אדיר ובכ-17 אחוזים מהמקרים לגרום גם למוות.
מי בעיקר סובל מהפרעות אכילה, בנים או בנות?
רוב הסובלות מהפרעות אכילה הן נערות ונשים, כאשר בשנים האחרונות גם מספר הנערים והגברים הסובלים מהפרעות אכילה הולך וגובר. אך משום שהסביבה לרוב פחות מודעת לכך, וגם משום שלעיתים זה עשוי להיראות רק כרצון לבנות גוף אתלטי, קשה יותר לזהות זאת מוקדם בקרב בנים.
"אנחנו עדים לתופעה שלפיה גיל ההתפרצות יורד. בעבר הממוצע היה סביב גיל 15, והיום רואים לא מעט נערות צעירות מאוד, אפילו בגילי 10 ו-11, שמתמודדות עם הפרעות אכילה חמורות מאוד"
מה התפקיד של ההורים בהחלמה מההפרעה?
להורים יש תפקיד מאוד משמעותי בזיהוי של הבעיה, בייחוד, כפי שצוין קודם, משום שהנערות עשויות להכחיש אותה. כמו כן, ההורים והמשפחה הקרובה יכולים להיהפך לחלק מרכזי מהטיפול ולהיות סוכני שינוי. לעיתים רואים שיש צורך בעבודה על שינוי דינמיקות משפחתיות, כאשר הנערה היא זו ש"מחזיקה את הדגל" של המצוקה עבור המשפחה כולה, וכאשר נעשית עבודה עם ההורים או המשפחה, מצבה של הנערה משתפר מאוד.
כך תזהו את הפרעת האכילה
לפי העמותה הישראלית לחקר מניעה וטיפול בהפרעות אכילה, יש כמה תמרורי אזהרה שחשוב לשים לב אליהם במידה שאתם חוששים או מודאגים שלמישהו קרוב אליכם יש הפרעת אכילה.
תמרור אזהרה ראשון: דפוסי האכילה. אם קיים שינוי בדפוסי האכילה - כמו צמצום באכילה, אכילה שנצמדת לשעות קבועות, דילוג על ארוחות, חוקים וכללים נוקשים הנוגעים לאכילה, אכילה שנראית מוזרה כמו חיתוך האוכל לחלקים מאוד קטנים, או אכילה מאוד איטית. הימנעות מאכילה משותפת, הגבלת סוגי מזונות (למשל הימנעות מוחלטת מסוכרים/פחמימות/שומנים), אכילה בעיקר של סוג מזון אחד (למשל רק או בעיקר חלבונים), אם ישנם התקפי אכילה או היעלמות של כמויות מאוד גדולות של מזון מהבית, אכילה בהיחבא וכדומה.
תמרור אזהרה שני: הפן הגופני. אם קיים שינוי חד במראה הגוף, ירידה חדה במשקל, תנודתיות במשקל, נפיחות בלחיים, נפיחות בבלוטות הרוק, נשירת שיער, צמיחה של פלומת שיער דקה על הגוף (לנוגו). אם ישנם דיווחים על כאבי גרון תכופים, כאבי שיניים, ציפורניים סדוקות, עור יבש ופצעים, אם ישנה עייפות רבה, חולשה, סחרחורת, דופק איטי. אם יש עדויות על קשיים במערכת העיכול - עצירות או שלשולים וכאבי בטן, אם יש שינויים הורמונאליים כגון הפסקת הווסת או עצירה של ההתפתחות המינית והגובה.
תמרור אזהרה שלישי: הפן ההתנהגותי והמחשבתי. אם ישנו עיסוק גובר במזון, חשיבה רבה על מזון או על קלוריות, דיבור על מזון, תכנונים רבים סביב אוכל וקנייה של אוכל, הכנה של אוכל עבור אחרים, הגשת אוכל לאחרים, הימצאות זמן רב במטבח. ויתור על פעילויות מהנות מחשש שיימצא שם אוכל (כמו מפגשים חברתיים וכדומה), הישקלות מרובה. עיסוק בספורט באופן מוגזם כגון יציאה לפעילות גופנית גם כשלא מרגישים טוב או גם כשהתנאים לא הולמים, קושי לוותר על פעילות גופנית, ספורט אינטנסיבי בתדירות גבוהה, ניסיון "לבנות גוף" בכל מחיר, וגם הליכה לשירותים מיד אחרי האוכל, עדויות לשימוש במשלשלים או הקאות. ניסיונות להסתיר את הגוף, קושי ללבוש בגד ים, לבישה של בגדים גדולים ורופפים, לעיתים אף קושי להתקלח או להימצא ליד מראות.
זיהיתי כמה סימנים מעוררי דאגה, מה עכשיו?
ראשית, תמרורי האזהרה הללו נוגעים רק להתנהגויות ודפוסים שניתן לראות אותם, לכן הם לא משקפים את המצב הנפשי והרגשי או את העולם הפנימי של הנער או הנערה. מכיוון שפעמים רבות הפרעת האכילה נתפסת באופן לא מודע על ידי המתמודדים איתה דווקא כפתרון למצוקה, ולא כמעוררת מצוקה, היא עשויה לגרום לנערה אפילו לשקר או להכחיש את המצב, או כל צורך בעזרה. זאת לרוב בשל החשש ש"יילקח" ממנה הדבר שכרגע, גם אם זמנית, עוזר לה.
אם אתם אכן חושדים שמדובר בהפרעת אכילה, כדאי לשוחח עם הנער או הנערה, לשאול לתחושותיהם, לשתף בדאגה שלכם, ולהציע פנייה לעזרה מקצועית. כדאי גם להתייעץ לגבי המקרה הספציפי שלכם עם אנשי מקצוע כמו דיאטניות בעלות הכשרה בהפרעות אכילה, רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
מישהי קרובה אליי מאובחנת עם הפרעת אכילה ונמצאת בטיפול. איך להתנהג?
ראשית, העובדה שהיא מאובחנת ומקבלת טיפול זה נהדר. לרוב הטיפול בהפרעות אכילה הוא ממושך, ודומה יותר ל"ריצה למרחקים". הוא כולל בתוכו פעמים רבות עליות וירידות כחלק טבעי מההחלמה. זה לא פשוט להוות סביבה תומכת ומחזיקה לאורך זמן כה רב, ולמרות זאת, לסביבה הקרובה יש תפקיד חשוב מאוד בקידום ההחלמה.
מה לא לעשות?
אל תחקרו. שאלות כמו "אז למה את עושה את זה לעצמך?", או "מתי תפסיקי?", הן בהחלט מסקרנות אך לא יתרמו להחלמה. זה רק עשוי לגרום לתחושות של אשמה. במקום זאת, שאלו לשלומה והציעו אוזן קשבת במידה והיא תרצה. לעיתים יש נטייה של הסביבה לחפש "אשמים", מה שלא תמיד יעיל, ועשוי לגרום דווקא לריחוק ולקיפאון. עם כל הקושי, בשלב הזה כדאי להניח לחיפוש האשמים ולהתמקד בתהליך ההחלמה.
אל תעירו הערות על האכילה או על המשקל. אף שפעמים רבות הכוונות טובות, גם אמירה חיובית כמו "איזה יופי את נראית עכשיו שהעלית במשקל" עלולה להיות הרסנית. עדיף לא להעיר הערות על האכילה ועל המראה, גם אם רואים שיפור במצב וגם אם חוששים מהידרדרות. אם הנערה כבר במעקב של אנשי מקצוע, עדיף להיוועץ איתם.
גם שאלות כמו, "אכלת את כל התפריט?" עלולות לגרום לתוצאה הפוכה מהרצוי, לכן - אלא אם קיבלתם הנחייה מפורשת מהתזונאית - עדיף לא לעשות זאת באופן הזה. לעיתים דווקא הנערה תיזום שיח על התפריט שלה, למשל על הרצון שלה לאכול משהו שאינו בתפריט, להחליף בין דברים או לנסות מאכל שהיה בעיניה "אסור". היו לא שיפוטיים והקשיבו לדבריה - לעיתים זה עשוי להעיד על התקדמות.
יש נערות שבשלב ההחלמה מקל עליהן לאכול יחד עם אחרים, אם זה המצב הציעו לנערה לאכול יחד איתה, אולי אפילו להכין עבורה או יחד איתה את האוכל. לעומת זאת, עבור חלק מהמתמודדות, אכילה ליד אנשים, למשל בארוחה משפחתית גדולה, עשויה להיות קשה מדי. לכן מצאו דרכים להקל עליה, למשל על ידי כך שתאכל לפני הארוחה כך שבשולחן עצמו רק תהיה נוכחת בלי לאכול. וכמובן דאגו לכך שאף אחד מהנוכחים לא יעיר הערות על אכילתה.
ולא פחות חשוב, שמרו על עצמכם ועל כוחכם. אם מישהו קרוב אליכם לוקה בהפרעת אכילה, הדבר עלול להיות בעל השפעה גם על המצב הנפשי שלכם, וההחלמה עשויה להיות ארוכה וקשה. כדי שתוכלו לתמוך בהחלמה שלהם, עליכם לטפח גם את הכוחות שלכם.
מורן וילנר סקאל היא פסיכולוגית קלינית, שהתמחתה במערך להפרעות אכילה לילדים ולנוער בבית החולים שיבא תל השומר
