"מה נעשה אם תפרוץ מלחמת עולם שלישית? נרוץ לממ"ד? יעופו עלינו טילים? חיילים מאירופה ייכנסו לישראל?", שואלת אותי האחיינית שלי בת ה-10 שבדיוק חזרה נסערת מבית הספר. היא מדברת במהירות, בבהלה, ומספרת ש"הילדים בכיתה מדברים על זה כל היום". כיודעת דבר, היא מוסיפה: "ילדים מכיתה ו' ראו בטיק טוק, ויש להם אחים גדולים שגם אומרים שתהיה פה מלחמה".
סקירה מהירה בטיק טוק מראה בבירור: הילדה לא מפחדת סתם, והבלגן חוגג. אפליקציית הסרטונים מוצפת בתכנים על מלחמת רוסיה-אוקראינה. חלק מהקטעים משדרים אירועים מזעזעים מהשטח, שבהם רואים את תושבי הערים האוקראיניות מסתתרים בתחנות רכבת, או סרטונים שמראים צעירים ומבוגרים מצטיידים בבקבוקי תבערה כדי להגן על ביתם.
יש סרטונים של ילדים קטנים ומבוהלים ששולחים מסר כזה או אחר לנשיא פוטין, או נפרדים בדמעות מההורה שהולך להילחם. כן, התמונות האלה קורעות את הלב, וגם לי כאדם מבוגר קשה לצפות בהן. ועוד לא דיברנו על התחושה הנוראית שמתכתבת עם מלחמת העולם השנייה.
חוץ מהעדויות מהמלחמה עצמה, לא חסרים יוטיוברים צעירים מכל רחבי תבל שמנסים להסביר את המצב לילדים. הבעיה היא שלא מעט מהם ממלאים את המסך ב"הבטחות" על מלחמת עולם שלישית שהולכת לפרוץ באירופה, ואז בישראל, ומוסיפים שהיא גם עלולה להשמיד את כולנו. אחרי שרואים את כל זה, מבינים שהעובדה שהילדים כל כך מודאגים בכלל לא מפתיעה. עם הצפת מידע שכזאת, סביר להניח שהם לא רק חוששים אלא הם באמת מבולבלים. ויותר מכך.
סקר שערכתי בקרב הורים ומורים מעלה כי בחלק מבתי הספר משוחחים עם הילדים על המלחמה האירופית, אולם לא בכולם ולא כהחלטה גורפת. יש להניח שצוותים חינוכיים שבחרו לא לדבר על כך, עשו זאת כדי להגן על הילדים ולא להפחיד אותם. הבעיה היא שהשקט הזה מפחיד אותם יותר.
הילדים נמצאים במצב שבו חרושת שמועות רצה בינם לבין עצמם, ושולטת בשיח, תמונות מזעזעות עולות מולם בפיד, וההורים שלהם קוראים חדשות שמסקרות בהרחבה את המלחמה. בואו נחבר הכול יחד ונבין את התסריט הקשה שעובר במוחם הקודח של ילדים ומתבגרים.
"בחלק מבתי הספר משוחחים עם הילדים על המלחמה האירופית, אולם לא בכולם ולא כהחלטה גורפת. יש להניח שצוותים חינוכיים שבחרו לא לדבר על כך, עשו זאת כדי להגן על הילדים ולא להפחיד אותם. הבעיה היא שהשקט הזה מפחיד אותם יותר"
וכך נוצר פער
החוקר האמריקאי ניל פוסטמן דיבר על המושג "אובדן הילדות", בעקבות כניסתה של הטלוויזיה לבתים ועוד לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. לטענתו, עוד אז נוצר מצב שבו הילדים חשופים לתכנים שאינם מותאמים לגילם, שכוללים בין היתר אלימות, מיניות ועוד. לאחר מכן הגיע האינטרנט, והיום כבר כולנו יודעים לדקלם את העובדה שהילדים נחשפים לתכנים רבים שבכלל לא מתאימים להם. אחת הבעיות היא שאנחנו לא רוצים להאמין שהילדים נחשפו אליהם מלכתחילה.
לעיתים, כדי להגן על הילדים שלנו, אנחנו נמנעים מלשוחח איתם על הנושאים האלה. אנחנו לא חושפים אותם לתכנים המבהילים, וחושבים שאנחנו שומרים עליהם. וכך בדיוק נוצר פער. כי כשהילד יודע ושומע חצאי-דברים או חצאי-אמיתות, הוא נותר נבוך ומבולבל ולעיתים גם חרד ודואג. לכן, עדיף להסביר את הנושא באופן מסודר. כדאי להתחיל את השיחה בבירור על מה שהם יודעים, מה הם שמעו וממי, וכך לדייק את המידע.
"כדי להגן על הילדים שלנו, אנחנו נמנעים מלשוחח איתם על כך - אבל כך בדיוק נוצר פער. כשהילד יודע ושומע חצאי-דברים או חצאי-אמיתות, הוא נותר נבוך ומבולבל ולעיתים גם חרד ודואג"
לזהות פייק ניוז
מחקרים מראים כי בני הנוער כיום לא קוראים חדשות או מקשיבים להן באופן מסודר, אלא בעיקר ניזונים מכותרות - באפליקציות או ברשתות החברתיות. היות שהם נחשפים וקולטים במיוחד כותרות וסיסמאות, חשוב להסביר להם את העובדה שחלק מהסרטונים שהם רואים ברשת - פשוט מציגים מידע שקרי.
וכדאי ללמד אותם איך ניתן לבדוק זאת: האם המידע הזה מופיע באתרי החדשות הגדולים? האם הוא מוצג כמו בסרטון? מי מדבר בסרטון, ולמה אתם חושבים שהוא אומר את זה?
כך או אחרת, בימים אלה וכמובן שתמיד כדאי לשים לב להתנהגות של הילדים ולבדוק אם משהו השתנה בה. הילד מסתגר? הילדה מתעוררת כמה פעמים בלילה? הם צופים במסכים יותר מהרגיל? זכרו שצפייה לא מבוקרת בחדשות, או בכלל בתכנים שנשקפים מהמסכים, יכולה להפחיד ולהלחיץ, אם בגלל עודף מידע וגם בשל חשיפה למידע שגוי. וגם כאן יש איך לסייע להם - אפשר למשל להציע להם להפסיק את התראות הפושים למיניהן, ולהיכנס לבדוק הודעות כשהם מעוניינים בכך.
לנשום ולפקח
אם אתם מזהים שהילדים סובלים מחרדה סביב השנוא, חשוב להבין בדיוק ממה בדיוק היא נובעת ומה הטריגר שמפעיל אותה. כמו בכל מצב מלחיץ, אפשר ללמד אותם טכניקות הרגעה כמו נשימות, דמיון מודרך ועוד. וכן, כדאי להיזכר גם באפליקציית בקרת הורים בטיק טוק, שהשימוש בה מאפשר לסנן תכנים וגם להגביל זמן מסך.
דבר אחרון הוא היותנו מודל, לאורך האירועים הללו ובכלל. בואו נהיה מודעים לעצמנו ולרמות הלחץ והחרדה שאנחנו חשים כלפי המצב, כי כשנשדר ביטחון - לרוב הוא יהיה גם המסר שיגיע לילדים.
